על האפריקה או הישראמקו הבאה: לטווח הקצר והארוך
ב-19 בחודש נובמבר האחרון קיימתי ראיון בעניין מצב שוק המניות עם אבנר סטפק, מנכ"ל בית ההשקעות מיטב. הכותרת הייתה "
כ-4 חודשים מאוחר יותר, התברר לנו שסטפק הצעיר צדק בדבריו. התיקון אכן הגיע והוא היה אלים, אני מניח שהוא היה אפילו אלים יותר ממה שסטפק הניח באותם ימים טרופים של חודש נובמבר האחרון.
התיקון היה כ"כ מהיר שמרבית האנשים שברחו בסוף 2008, לא הספיקו לחזור בכדי לקזז חלק מההפסדים. כך יצא שלא מעט אנשים מסתובבים כרגע בתחושה של "הלוואי והבורסה תיפול" או במילים אחרות - מחפשים נקודה נוחה יותר להיכנס. הרי זה לא נעים להיכנס אחרי ריצה של 30%, עדיף להיכנס אחרי ירידה של 10%-15%.
בדיוק מהסיבה שמחירי הנדל"ן למגורים לא ירדו משמעותית בשנה האחרונה, מחירי המניות לא צפויים לרדת משמעותית. יותר מידי אנשים נמצאים כרגע בחוץ עם הרבה כסף ורק מחפשים להיכנס. המצב הזה מספק תמיכה משמעותית, כל הפסיכולוגיה השתנתה. נכון שגוף גדול, כזה או אחר, יכול לקבל החלטה לממש חלק מהרווחים של התקופה האחרונה ולגרום לירידות בבורסה אבל כפי שזה נראה כרגע - כל ירידה תהיה לצורך עלייה, הרי הכסף יושב בחוץ ומחפש להיכנס.
הבעיה כמובן - לאן נכנסים?
לא היו קלים חייהם של אלו שהיו פסיבים מתחילת השנה, הרי היוצרות התהפכו. עד לפני חודש וחצי, מי שישב על מזומן ולא זז, היה במצב מעולה, עכשיו הוא במצב של פספוס הזדמנויות בלתי פוסק.
דוגמאות לא חסרות, אפריקה זינקה 150% והתממשה, מניות הנדל"ן הגרועות של 2008 (כלכלית ירושלים, אלביט הדמיה ואחרות) זינקו כבר מאות אחוזים מתחילת השנה, מניות הבנקים זינקו עשרות אחוזים, כי"ל עלתה כמעט 100% מהשפל ועוד ועוד. גם בחו"ל יש דוגמאות אין סוף והבולטת היא אולי מניית סיטיגרופ שזינקה ממחיר של דולר אחד ועד למחיר של 4 דולר בשיא ו-3.12 דולר אתמול בסגירה.
שתי אפשרויות עומדות בפני המשקיע, להמשיך לאכול את הלב על הפספוס של חודש מארס האחרון או לשנס מותניים ולחזור למשחק. זה לא פשוט, שנה וחצי של ירידות הוציאו החוצה לא מעט שחקנים. עכשיו החוכמה היא להצליח לחזור פנימה במחיר כניסה נמוך ככל האפשר.
לטווח הקצר, צריך להבין שהפסיכולוגיה של המשקיעים באמת השתנתה. אם לפני חצי שנה ההודעה הטובה היותר לא הייתה מזיזה כמעט שום מניה, אז היום כמעט כל הודעה חיובית גורמת למנייה לזוז. מהבחינה הזו חזרנו (ולטעמי מהר מידי) לתנאי השוק של אמצע 2007. כנראה שהמחיר הנמוך אליו הגיעו חלק גדול מהמניות, עוזר לסוחרים, כיוון שקל יותר להקפיץ את השווי של החברות כשהן שוות גרושים.
לטווח הקצת יותר ארוך, צריך לזכור דבר אחד טוב טוב, גם אם מניות הבנקים עשו 50% או 60% בחודשיים האחרונים, הן עדיין במחיר שנמוך ביותר מ-50% ממחיר השיא שלהן. במילים אחרות, מניות הבנקים צריכות לעשות לפחות 100% בשביל לחזור לרמות השיא שלהן ואין בליבי כל צל של ספק (בניגוד למשל למניית אפריקה ודומותיה) שמניות לאומי ופועלים עוד ירשמו שיאים בשנים הבאות.
בעניין שוק אגרות החוב הקונצרניות, כולם כואבים את הפספוס באגחים דוגמת גזית גלוב, אלביט הדמיה ואחרות (שלא לדבר על בזן). נכון, היום קל להגיד שזו הייתה טעות לא לרכוש את אותן אגרות בסוף 2008 אבל אפשר גם להבין שהאגחים של גזית גלוב עדיין נסחרות בתשואה של כ-8%. אם נתחשב בעובדה שבעוד כשנתיים אמורה להיות פה אינפלציה של 6%-7%, אנחנו מדברים על תשואה שנתית של 14%-15% בחברה שהוכיחה את עמידותה בימים הכי קשים.
לסיכום
לאחרונה שוחחתי בעניין השקעות בבורסה עם חבר טוב שלי וכך הוא אמר, "אני את הטעות של סוף 2007 לא מוכן לעשות, אני הולך על סולידי". אמרתי לו שבמצב הזה הוא פשוט לא לומד את הלקח הנכון, הדבר הנכון לעשות היה להכניס כסף לבורסה כשהיא בשפל ולא כשהיא בשיא. אז עכשיו כשהיא בשפל הוא לא מיישם את הלקח (והשיעור היה יקר).
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
עבירות מס בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
