ב-19 בחודש נובמבר האחרון קיימתי ראיון בעניין מצב שוק המניות עם אבנר סטפק, מנכ"ל בית ההשקעות מיטב. הכותרת הייתה "". לימים אנחנו יודעים שהראיון פורסם בדיוק 3 ימים לפני שהשווקים מסביב לעולם נגעו בנקודת השפל שלהם (ככל הנראה האחרונה).

כ-4 חודשים מאוחר יותר, התברר לנו שסטפק הצעיר צדק בדבריו. התיקון אכן הגיע והוא היה אלים, אני מניח שהוא היה אפילו אלים יותר ממה שסטפק הניח באותם ימים טרופים של חודש נובמבר האחרון.

התיקון היה כ"כ מהיר שמרבית האנשים שברחו בסוף 2008, לא הספיקו לחזור בכדי לקזז חלק מההפסדים. כך יצא שלא מעט אנשים מסתובבים כרגע בתחושה של "הלוואי והבורסה תיפול" או במילים אחרות - מחפשים נקודה נוחה יותר להיכנס. הרי זה לא נעים להיכנס אחרי ריצה של 30%, עדיף להיכנס אחרי ירידה של 10%-15%.

בדיוק מהסיבה שמחירי הנדל"ן למגורים לא ירדו משמעותית בשנה האחרונה, מחירי המניות לא צפויים לרדת משמעותית. יותר מידי אנשים נמצאים כרגע בחוץ עם הרבה כסף ורק מחפשים להיכנס. המצב הזה מספק תמיכה משמעותית, כל הפסיכולוגיה השתנתה. נכון שגוף גדול, כזה או אחר, יכול לקבל החלטה לממש חלק מהרווחים של התקופה האחרונה ולגרום לירידות בבורסה אבל כפי שזה נראה כרגע - כל ירידה תהיה לצורך עלייה, הרי הכסף יושב בחוץ ומחפש להיכנס.

הבעיה כמובן - לאן נכנסים?

לא היו קלים חייהם של אלו שהיו פסיבים מתחילת השנה, הרי היוצרות התהפכו. עד לפני חודש וחצי, מי שישב על מזומן ולא זז, היה במצב מעולה, עכשיו הוא במצב של פספוס הזדמנויות בלתי פוסק.

דוגמאות לא חסרות, אפריקה זינקה 150% והתממשה, מניות הנדל"ן הגרועות של 2008 (כלכלית ירושלים, אלביט הדמיה ואחרות) זינקו כבר מאות אחוזים מתחילת השנה, מניות הבנקים זינקו עשרות אחוזים, כי"ל עלתה כמעט 100% מהשפל ועוד ועוד. גם בחו"ל יש דוגמאות אין סוף והבולטת היא אולי מניית סיטיגרופ שזינקה ממחיר של דולר אחד ועד למחיר של 4 דולר בשיא ו-3.12 דולר אתמול בסגירה.

שתי אפשרויות עומדות בפני המשקיע, להמשיך לאכול את הלב על הפספוס של חודש מארס האחרון או לשנס מותניים ולחזור למשחק. זה לא פשוט, שנה וחצי של ירידות הוציאו החוצה לא מעט שחקנים. עכשיו החוכמה היא להצליח לחזור פנימה במחיר כניסה נמוך ככל האפשר.

לטווח הקצר, צריך להבין שהפסיכולוגיה של המשקיעים באמת השתנתה. אם לפני חצי שנה ההודעה הטובה היותר לא הייתה מזיזה כמעט שום מניה, אז היום כמעט כל הודעה חיובית גורמת למנייה לזוז. מהבחינה הזו חזרנו (ולטעמי מהר מידי) לתנאי השוק של אמצע 2007. כנראה שהמחיר הנמוך אליו הגיעו חלק גדול מהמניות, עוזר לסוחרים, כיוון שקל יותר להקפיץ את השווי של החברות כשהן שוות גרושים.

לטווח הקצת יותר ארוך, צריך לזכור דבר אחד טוב טוב, גם אם מניות הבנקים עשו 50% או 60% בחודשיים האחרונים, הן עדיין במחיר שנמוך ביותר מ-50% ממחיר השיא שלהן. במילים אחרות, מניות הבנקים צריכות לעשות לפחות 100% בשביל לחזור לרמות השיא שלהן ואין בליבי כל צל של ספק (בניגוד למשל למניית אפריקה ודומותיה) שמניות לאומי ופועלים עוד ירשמו שיאים בשנים הבאות.

בעניין שוק אגרות החוב הקונצרניות, כולם כואבים את הפספוס באגחים דוגמת גזית גלוב, אלביט הדמיה ואחרות (שלא לדבר על בזן). נכון, היום קל להגיד שזו הייתה טעות לא לרכוש את אותן אגרות בסוף 2008 אבל אפשר גם להבין שהאגחים של גזית גלוב עדיין נסחרות בתשואה של כ-8%. אם נתחשב בעובדה שבעוד כשנתיים אמורה להיות פה אינפלציה של 6%-7%, אנחנו מדברים על תשואה שנתית של 14%-15% בחברה שהוכיחה את עמידותה בימים הכי קשים.

לסיכום

לאחרונה שוחחתי בעניין השקעות בבורסה עם חבר טוב שלי וכך הוא אמר, "אני את הטעות של סוף 2007 לא מוכן לעשות, אני הולך על סולידי". אמרתי לו שבמצב הזה הוא פשוט לא לומד את הלקח הנכון, הדבר הנכון לעשות היה להכניס כסף לבורסה כשהיא בשפל ולא כשהיא בשיא. אז עכשיו כשהיא בשפל הוא לא מיישם את הלקח (והשיעור היה יקר).