כלכלני אגוד: "סקטור הסחורות עשוי להנות ממומנטום חיובי בחודשים הקרובים"

"כל העליות שראינו בשבועות האחרונים יכולות ברגע אחד לשנות כיוון בחזרה למגמה הראשית, כלפי מטה"
קובי ישעיהו |

כלכלני חטיבת המחקר של בנק אגוד לא מתלהבים מה"ראלי" שנרשם בשבועות האחרונים בבורסה המקומית. באגוד מציינים בסקירה השבועית כי "שבוע של עליות עבר עלינו אולם המשבר הפיננסי נשאר. אנו לא משנים את ההמלצות הכלליות לנקוט בזהירות ולדבוק בשיעור מניות יחסית מתוך תיק ההשקעות".

עם זאת, באגוד גם ממשיכים להמליץ למשקיעים המעט פחות סולידיים "לברור מניות הנסחרות נמוך משוויין הכלכלי. בשבועות האחרונים המדיניות הזאת הוכיחה עצמה והניבה רווחים יפים בחלק מהמניות המסוקרות שלנו. השיטה הזאת מתאימה למי שהוא בעל אורך נשימה ארוך, אך לעתים הרווחים יכולים להתקבל גם בטווח הקצר".

באגוד מציינים כי מכיוון שמחירי חומרי הגלם עדיין נמוכים יחסית ומכיוון שתוכניות דומות לזו של הנשיא הנבחר אובאמה יכולות להתקבל במדינות

נוספות ברחבי הגלובוס, יתכן ויהיה מומנטום חיובי לאפיק הזה. עם זאת מדובר על אפיק מאד מאד מסוכן, המתאים ללקוחות היותר ספקולטיביים ולחלק קטן מתיק ההשקעות. באופן כללי, מסכמים באגוד, "כל העליות

שראינו בשבועות האחרונים יכולות ברגע אחד לשנות כיוון בחזרה למגמה הראשית, כלפי מטה. הקפיצה של גופים פיננסיים בחו"ל על אג"ח ממשלתי קצר ב- 0% ריבית ממחישה את זה".

השוק הסולידי: הגילונים הבינוניים מומלצים

בנוגע לשוק האג"ח אומרים באגוד כי באפיק הצמוד התשואה יורדת זה השבוע

השלישי ברציפות כאשר שבוע לפני כן שמר על יציבות. מחירי האג"ח הצמוד עולים למרות שהאינפלציה לטווח הקצר מכווצת. הסיבה לכך היא שמהלכי הורדת הריבית במשק, במקביל להפחתות בעולם, נמשכים ומכווצים את התשואות של כל האפיקים הסולידיים באופן גורף.

בנוסף, "פערי האינפלציה בין האפיק השקלי לצמוד נראים לנו נמוכים מדי יחסית לאינפלציה שאנו צופים מעבר לטווח המידי של החצי שנה הקרובה. גם לרגיעה היחסית בשווקי המניות יש השפעה חיובית על ירידת תשואות באפיקים הסולידיים עקב חזרה מסוימת של האמון לשוק. סיבה אפשרית לכך היא כי בתקופה של פאניקה מוגברת יתכן כי גופים מוסדיים החוששים מפדיונות גדולים מוכרים יתר על המידה ואחרי שרף הפאניקה יורד הם חוזרים לשוק והתשואות יורדות". באגוד ממשיכים להעדיף את האפיק הצמוד במח"מ הבינוני.

בנוגע לאפיק השקלי ממשיכים באגוד להעדיף לרכז השקעה בגילונים הבינוניים מסדרות 2303 ו-2304 בשל פערי הפארי ביניהם למק"מים. בשבוע האחרון האסטרטגיה הזאת הוכיחה את עצמה כאשר הפערים הללו הצטמצמו בכל הגילונים. בשבוע שעבר המלצנו גם על השקלי הארוך שבינתיים עלה. השבוע מעדיפים באגוד להזהר מהאפיק הארוך משנים את ההמלצה ממח"מ שקלי ארוך לבינוני.

בנוגע לאינפלציה אומרים באגוד כי מדד חודש נובמבר, שצפוי להתפרסם ביום שני, צפוי לרשום ירידה של 0.6%. ההתמתנות בלחצים האינפלציוניים שעוד צפויים לרדת במהלך החודשים הקרובים תומכת ברצונם של הנגידים להוריד את הריביות עד כמה שאפשר (אם כי כבר לא נשאר עוד הרבה לאן לרדת).

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.