מפולת זו המילה המתאימה ומזל טוב לגאידמק

ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר בבית ההשקעות מיטב, סוקר את השבוע שהיה בשוק האג"ח הישראלי
ערן סטפק |

את שבוע המסחר החולף בשוק אגרות החוב ניתן להגדיר כשלילי עד שלילי מאד. למעשה, אין אף אפיק שרשם השבוע תשואה חיובית ואפילו אגרות החוב קצרות הטווח הצמודות למדד, שמהוות בדרך כלל מקלט ביום סגריר, לא רשמו השבוע עליות, אם כי יחסית לשאר האפיקים התנהגותן היתה סבירה שעה שהן נסחרו כמעט ללא שינוי.

באגרות החוב הממשלתיות השקליות בריבית קבועה (שחרים) נרשמה השבוע מגמה שלילית לאורך כל העקום כאשר הירידות החריפות ביותר היו בקצה הארוך של העקום והגיעו לכדי 1%.

כתוצאה מירידות אלו נסחרות כל אגרות החוב השקליות במח"מ של מעל 7 שנים בתשואה מעל 6%, כאשר במח"מ של 11 שנים התשואה מתקרבת ל 6.5%, תשואה שאותה כבר זמן רב לא פגשנו.

למרות עליית הריבית המתונה יחסית השבוע, בשיעור של 0.25%, לרמה של 3.75%, נסחרים המק"מים לטווח של כשנה לפדיון ברמות תשואה של כ-4.4%, מה שמראה על הערכות הפעילים כי סבב העלאות הריבית הנוכחי טרם הסתיים, ונראה כי עד שלא נראה (אם נראה) מספר מדדים נמוכים יחסית ציפיות אלו תמשכנה.

אולי קריסה, אולי התרסקות?

גם בשוק אגרות החוב הקונצרני התנהל המסחר במגמה מעורבת עם נטייה שלילית באגרות החוב המדורגות, ולגבי אגרות החוב הבלתי מדורגות קשה למצוא את המילים המדויקות שתתארנה את מה שהתרחש השבוע, כהמשך לכל השבועות האחרונים, אולי קריסה, אולי התרסקות, אבל נראה שמפולת

היא המילה הקרובה ביותר.

המספרים נהיים גרועים יותר ויותר מיום ליום

זאת תקופה ארוכה שאגרות החוב הבלתי מדורגות יורדות בשיעורים ניכרים ושיעורי התשואה עליהן מטפסים בקצבים מהירים, תחילה לרמות דו ספרתיות, וכעת המספרים נהיים גרועים יותר ויותר מיום ליום, כאשר כל מספר כאן זוכה. 12% תשואה הופך ל-15%, שמגיע ל-20%, מקפץ ל-30% וסופו של התהליך מי ישורנו. לא הגיוני שהסיכון של אגרות החוב הללו, של כולן!, השתנה בין לילה (או אפילו תוך חודש ימים) מהקצה אל הקצה. נכון הוא, שבעקבות המשבר העולמי רמות הסיכון האמיתיות עלו, אבל נראה כי כמו שהשוק הקצין בתקופה מסוימת בסנטימנט חיובי לתחום, ובפרט במחצית הראשונה של 2007, כך אנו חוזים בתגובה מוקצנת שלו גם כעת, לצדה השני של המטוטלת.

אל המצב הזה נכנסים חלק מבעלי העניין, שכפי שציינתי בטור זה בשבוע שעבר, חשיבות המעקב אחרי פעולותיהם בהקשר זה רבה. גם השבוע מקומם של בעלי הענין לא נפקד וחברות רבות קנו את אגרות החוב של עצמן בהיקפים גדולים מאד: הקונה הגדולה של השבוע היתה חברת ורדינון שקנתה כ-13 מיליון ע"נ אג"ח של החברה ובהשקעה של כ-10 מיליון שקל. עוד בקונים השבוע: חברות ארקו, מטיס, מדיפאואר, ניו הוריזון, פרופיט, יולי (שלאחר שאגרות החוב שלה ירדו חזרה שבה לקנות אותן באגרסיביות) ואפילו פטרו גרופ של ארקדי גאידמק, שלאחר תהיות רבות מצד העיתונות בנוגע לנושא זה בדיוק, קנתה השבוע למעלה מ-2 מיליון אג"ח של החברה בתשואה של כ-33%.

ואגב אגרות החוב של מר גאידמק, השבוע בשעה טובה נסחרה אגרת החוב של חברת אוסיף מזרח אירופה, לאחר שבשבוע לפני כן, לא הצליחו המוכרים למכור ולו אגרת חוב אחת לרפואה.

אם כן, לאחר שנפרץ הסכר, והאג"ח נסחר סופסוף, הוא לא סתם נסחר אלא קרס בשיעור של כ-23% השבוע, מה שהוביל אותו לתשואה של כ-27%!.

ארוע חריג נוסף ארע בסוף יום המסחר של יום רביעי כאשר הבורסה הודיעה שבאגרות החוב של חברת החשמל יפסק המסחר החל ב-1.7.08 היות והחברה טרם פרסמה את דו"חותיה הכספיים. בתגובה צלל האג"ח (סדרה 22) בקרוב ל-1% ביום חמישי, ובעקבות ההתפתחויות, בתום יום המסחר, הודיעה הבורסה על הוצאתו ממדדי התל בונד השונים.

יש לזכור כי מדובר בסדרה ענקית המהווה 9.5% ממדדי התל בונד ולכן השפעתה עליהם ענקית. כלל לא ברור כעת מי יוכל לקלוט את ההיצעים הצפוים מכיוונן של תעודות הסל (וגופים נוספים המשקיעים לפי המדדים) ונראה כי יהיה מסחר מעניין מאד באג"ח זה עד ליציאתה מהמדדים, זאת במידה והחברה לא תפרסם את דו"חותיה עד תחילת השבוע הבא.

מאת: ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר בבית ההשקעות מיטב

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.