מודי פרידמן: "ועדת תורג'מן מחמיצה את ההזדמנות ההיסטורית שהניחו בפניה היוצרים וערוץ 10"

כך מגיב מנכ"ל ערוץ 10 להחלטת ועדת תורג'מן לפיה על ערוץ 10 להשיב חובות עבר בגובה 103 מיליון שקל, במקביל להארכת זיכיונו בשנתיים נוספות
משה בנימין |

מנכ"ל ערוץ 10, מודי פרידמן מגיב היום (ד') להחלטות והמלצות ועדת תורג'מן שנדרשה לעסוק במחויבויות הערוץ והחליטה שלא להוריד את ה"אבן מלבם" ולחייב את הערוץ להשיב חובות בסך 103 מיליון שקל.

פרידמו טוען, כי "בפני הועדה הונח פתרון אמיתי לבעיות העבר והעתיד. ההסדר שהושג עם היוצרים לאחר דיון נוקב וקשה הסדיר את מחויבויות העבר, הבטיח את מקומה של היצירה העלית לעתיד והבטיח את המשך התחרות בשוק הטלוויזיה המסחרית".

"לצערי, במקום לאמץ את הפתרון, שמקובל על כל איגודי היוצרים, אימצה הועדה את עמדת הפקידים והעדיפה מציאות מדומה שמבטיחה את קיום המנגנון. ועדת תורג'מן מחמיצה הזדמנות היסטורית לפתור את הכשל הרגולטורי שכפה הפסדים על השוק ומסקנותיה יפגעו בתחרות".

"עדיין לא מאוחר להתעשת ולהקשיב לאיגודי היוצרים המייצגים את המפיקים, היוצרים הדוקומנטריים, השחקנים, התסריטאים, הבמאים ואנשי ההפקה שפועלים בענף".

במשך פחות מעשור ובעזרת השקעות פרטיות של למעלה ממילארד שקל הצליח ערוץ 10 לפתוח תחרות לטובת הציבור הישראלי. תחרות ממנה נהנו כולם: היוצרים שהביקוש לתוצרתם עלה, הציבור שנהנה מאלטרנטיבה, הדמוקרטיה הישראלית שנהנית מהרחבת תכניות האקטואליה.

הצלחת הערוץ לייצר תחרות הושגה על אף רגולציה שאינה תואמת את המציאות ובזכות הפסד פרטי חסר תקדים. רגולציה שכפתה על ערוץ 10 הפסדים של מאות מיליוני שקלים. רגולציה שהטילה על ערוץ 10 מחויבויות הגדולות מהכנסותיו. רגולציה שהעריכה את גודלו של שוק הפרסום באופן מוטעה. למעשה המטרות המרכזיות שעמדו לנגד מדינת ישראל בבואה לפתוח ערוץ מסחרי נוסף הושגו, אך במחיר של הפסדי עתק לבעלי המניות של למעלה ממיליארד ש"ח.

בחודשים האחרונים לאחר דיונים נוקבים וחשובים קיבל ערוץ 10 את מלוא דרישות היוצרים והגיע עמם להסדר אשר מבטיח את מקומה של היצירה הישראלית, מחד, ולוקח בחשבון את המציאות הכלכלית, מאידך. הסדר היסטורי אשר קיבל את מלוא דרישות היוצרים ומבטיח את עתיד היצירה הישראלית ללא ויתור על מחויבויות העבר. זהו הסדר חסר תקדים שנוצר על ידי השטח, ארגוני היוצרים וערוץ 10, מתוך הבנה שחייבים למצוא פתרון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.