זכאות לתשלום עבור ימי חג החלים בשבת או ביום הפנוי

עובד חודשי זכאי למשכורתו המלאה, מבלי שינוכו ממנה הימים בהם נעדר בשל החגים. לא קיימת כל חובה, על פי החוק, לתשלום מעבר למשכורת החודשית הרגילה, כאשר חג חל בשבת. עובד יומי/שעתי זכאי לתשלום עבור ימי חג, לאחר שלושה חודשי עבודה, מכוח צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות שבועיות, ובהתאם לתנאים הכלולים בו (מחודש 7/2000). בצו ההרחבה האמור, נקבע מפורשות בסעיף הדן בדמי חגים, כי "עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת". עובד לא יהיה זכאי, אם כן, לתשלום בגין ימי חג החלים בשבת, אלא אם קיים הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי, הקובע אחרת. הבעייתיות מתעוררת ביחס לדינם של ימי חג החלים ביום הפנוי. בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות, אין כל התייחסות לימי חג החלים ביום הפנוי. לעומת זאת, בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה לחמישה ימים (אשר ניתן לפני צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות), נקבע, כי "עובד לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי חג החלים ביום הפנוי". אשר על כן, מדובר בשאלה פתוחה, הנתונה לפרשנות: מחד, ניתן לטעון, כי יש לאחד ולצרף את האמור לעניין זה בשני הצווים. משמע, עובד לא יקבל תשלום, הן בעד ימי חג החלים ביום הפנוי והן בעד ימי חג החלים ביום שבת. מנגד, ניתן לטעון, שמכיוון שאין בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה כל התייחסות לנושא חג ביום הפנוי, בעוד קיימת התייחסות לחג החל בשבת, ניתן להסיק, כי יש לשלם בעד ימי חג החלים ביום הפנוי, על דרך העיקרון של מכלל לאו אתה שומע הן. לסיכום: אין הכרעה בסוגיה זו, ובהנחה שאין הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסכם אישי, הקובע אחרת בנושא זה, שתי הפרשנויות הן אפשריות ולגיטימיות.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"