גדולי המשקיעים בעולם: מציפי הערך הגדולים בוול סטריט
כולם אוהבים להתהדר במעשיו של האורקל וורן באפט ומביטים בערגה אחר התשואות הפנונמנליות שהוא מצליח לגרוף שנה אחרי שנה. ובכן ההיסטוריה מלמדת כי המשקיעים שמצליחים להכות את שוקי המניות הם דווקא אותם משקיעים שדבקו באסטרטגיות השקעה ברורות ומוגדרות במהלך השנים ולא חרגו מהן. גם כאשר היה מדובר על משבר בשוק המניות, המשקיעים האגדיים לא נרתעו ותרו אחר הזדמנויות שהתבררו אחר כך כביצי זהב לא קטנות.
אנחנו ב-Bizportal ממשיכים בסדרת הכתבות אודות המשקיעים הגדולים בוול סטריט בכל הזמנים והיום - מיהם המשקיעים האגדיים. במסגרת החלק הראשון של המשקיעים האגדיים, נסקור את אסטרטגיות ההשקעה שלהם, את "האני מאמין" והמסרים העיקריים עבור המשקיעים.
כמו כן, כפי שעשינו עם וורן באפט נשתדל להביא את תיקי המניות של אותם משקיעים, במידה והם עדיין משקיעים. במסגרת הכתבה הראשונה בסדרה סקרנו את האורקל וורן באפט, אסטרטגיית ההשקעה שלו והחשוב מכל - המניות המועדפות על באפט.
היום התמקדנו במשקיעים המשפיעים ביותר על עולם ההשקעות בעבר והיום והרי התוצאות:
בנג'מין גראהם - אבי תורת הערך
האורקל וורן באפט, הגדיר את גראהם כאיש השני הכי משפיע עליו במסגרת ביצוע השקעותיו.
ספרו ניתוח ניירות ערך, שכתב יחד עם דויד דוד, פורסם בשנת 1934 ונחשב לתנ"ך של המשקיעים ברחבי העולם מאז נכתב. אחת ההבחנות החשובות שעשה גראהם היו בין ההבדל בין השקעה לספקולציה. בספרו הוא הניח הגדרה ברורה להשקעה להבדיל מספקולציה.
"פעולת השקעה שמתבצעת דרך ניתוח, המבטיחה מספר עקרונות ומספקת החזר משביע רצון", כל משקיע שלא עונה להגדרה הזאת נע ממניעים ספקולצטיבים, כך כתב גראהם בספרו.
האסטרטגיה העיקרית שלו היתה ראיית הערך לאורך זמן. גראהם האמין כי מחזיק במניות לא צריך להיות מודאג כלל מתנודות יום יומיות במחירי המניות. זאת מאחר ובטווח הקצר שוק המניות נוטה להתנהג כמו מכונת הצבעה. לעומת זאת, בטווח הארוך שואפים מחירי המניות להתאזן ולשקף את הערך הכלכלי שמאחוריהן.
דוד דרמן - המשקיע ה'לעומתי'
דרמן גיבש את אסטרטגיית ההשקעות שלו בדרך הקשה כמו יתר האורקלים. בשנת 1969 הוא היה אנליסט צעיר, והחל לעקוב אחר מניות שהיו אהודות במיוחד בקרב האנשים. לעיתים היו לאותן החברות רווחים זניחים למדי והן הרקיעו שחקים. הוא צוטט באומרו השקעתי במניות כאשר הלכתי עם העדר והפסדתי 75% מהשווי שלי נטו". כתוצאה מהכאב שספג הוא הפך מהופנט אחר למידת הפסיכולוגיה של המשקיעים והפך למשקיע ה'לעומתי'.
המשקיע ה'לעומתי' של דרמן הוא אותו משקיע הפועל דווקא בניגוד לעדר. אני לעומת אחרים, כלומר אם אני רוצה להכות את השוק אני חייב להיות שונה מהשוק. אם השוק אוהב למשל את מניות הטכנולוגיה אני דווקא אשקיע במה שלא 'באופנה'.
פטר לינץ': "דע מה אתה מחזיק"
לינץ' כתב גם את הספרים המפורסמים: "One Up On Wall Street" ו- "Beating The Street" שנחשבים כקריאת חובה עבור כל משקיע שמכבד את עצמו.
לינץ' קיבל את התואר הראשון שלו מהקולג' בבוסטון בשנת 1965, לינץ' למד מימון. הוא שירת שנתיים בצבא בטרם קיבל את התואר השני שלו מאוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית בשנת 1968.
את הקריירה החל לינץ' כאנליסט השקעות בפידלטי, ולסוף הפך לדירקטור מחקר בחברה, תפקיד אותו מילא בין השנים 1974 עד 1977. לאחר מכן כאמור ניהל את קרן מגלאן והשיג תשואות פנומנליות.
בשנת 2007 פטר לינץ' מילא תפקיד של משנה לנשיא קרן ניהול הנכסים פידלטי. מאז פרישתו, הוא פועל באופן נמרץ במספר ארגונים פילנתרופים.
עכשיו נעבור לחלק היותר מעניין, לפטר לינץ הוצמד הכינוי "זיקית", מאחר והוא נהג לאמץ כל סטייל השקעה שעבד באותו הזמן. לינץ' היה חרוץ מאוד ואפשר להגיד שעבר ממש מסביב לשעון, לא היה לו זמן והתחלה מוגדרים מראש לעבודה. הוא נהג לדבר עם משקיעים, מנהלי השקעות ומומחים בתעשייה ממש מסביב לשעון.
מעבר לעבודה המייגעת שלו, לינץ' נהג באופן קבוע לדבוק בסט של שמונה עקרונות בסיסיים שהנחו אותו בבחירת המניות. לינץ' שיגר את הרשימה לשוק בשנת 2005.
עקרון ההשקעה הבסיסי שלו היה: "קנה מה שאתה מכיר ויכול להבין בקלות". לינץ' השקיע לטווח הארוך ולא האמין בתנודות של הטווח הקצר.
פיליפ פישר: "התמקדו במניות צמיחה"
פישר נולד ב-1907 ומת ב-2004, הוא נזרק אגב מבית הספר למנהל עסקים של סטנפורד. לאחר מכן החל לעבוד כאנליסט של ניירות ערך עבוד אנג'לו לונדון בנק שבסאן פרנסיסקו. זמן קצר לפני שהחל להשקיע את כספו שלו, עבר לעסוק במסחר. מאוחר יותר פתח את Fisher & Company , זה היה בשנת 1931. שנתיים בלבד לאחר משבר המניות הגדול של 1929. הוא ניהל את עסקי החברה עד לפרישתו ב-1999 כשהיה בן 91.
פישר נהג להשקיע בחברות חדשניות שהונעו בידי מחקר ופיתוח. כמו האחרים, דגל פישר בהשקעה לטווח ארוך וחתר לרכוש חברות נהדרות הנסחרות במחירים הגיוניים. פישר היה אדם מאוד פרטי שהעניק מעט מאוד ראיונות וכן היה מאוד סלקטיבי בבחירת הלקוחות. למעשה הוא לא היה ידוע בציבור הרחב עד להוצאת ספרו בשנת 1958.
סטייל ההשקעה שלו העניק לו רקורד של 70 שנים יותר של ניהול הכספים ביד רמה. פישר האמין במניות צמיחה, שאותן כאמור החזיק לטווחים ארוכים. רק לשם דוגמא בשנת 1955 הוא רכש את מניות מוטורולה ולא מכר אותן עד ליום מותו.
אחת מאסטרטגיות ההשקעה הבולטות שלו היו כי לחברה לוקח זמן לבסס את עצמה. הוא טען שכאשר חבר מפתחת מוצר חדש או תהליך, זה לוקח זמן עד שהוא מבשיל ועונה על הציפיות. המשקיעים עלולים לרכוש את המניה כחלק ממניע ספקולטיבי. אולם, כאשר הרווחים יאכזבו במהלך שלב הביסוס, ימהרו המשקיעים למכור את המניה - והמחיר כמובן יצנח. כאשר המניה 'תשיק בתחתית' בדיוק אז ההשקעה הופכת לרווח. כלומר הכסף שהשקיע החברה יותר מקורות הכנסה ורווחים ועבור פישר היה זה הזמן הנכון לרכוש את אותן המניות, כנראה שהוא צדק.
וורן באפט
משפטים כמו "אני משקיע במניה מתוך הנחה שמחר יסגרו את הבורסה ל-10 שנים". "שוק המניות יעיל מאוד בהעברת נכסים ממשקיע חסר הסבלנות למשקיע הסבלני", הינם סלוגנים ההולכים עם המיליארדר לכל מקום.
פילוסופיית ההשקעה של באפט בעסקים מבוססת על גישת "השקעת הערך", אותה ירש מהמנטור שלו - בנג'מין גראם. גראם קנה חברות כיוון שהיו זולות בהשוואה לערך הפנימי שלהם. הוא האמין שככל שהשוק מעריך אותם בחסר בהשוואה לערך הפנימי שלהם הוא מבצע השקעה סולידית. הוא גרס, כי בסופו של דבר השוק יבין כי הוא תמחר בחסר את החברה ויתקן את התמחור ללא-קשר לענף העסקי בו היא פועלת או סוג העסק. באפט הושפע ביותר גם מהמשקיע האגדי, פיל פישר.
באפט ידוע בהיותו משקיע קונסרבטיבי כאשר הספקולציות שוררות באוויר ואגרסיבי כאשר אחרים חוששים על כספם. פעולות אלו, המנוגדות למגמה הרווחת בעת ביצוען הצליחו להציל את חברת ברקשייר האת'וויי בתקופת בועת האינטרנט מפגיעה, למרות שהיו כאלה שטענו שאותה גישה הובילה את ברקשייר לפספס הזדמנויות פוטנציאליות במהלך אותה תקופה.
בשבוע הבא נעלה את החלק השני של הכתבה עם משקיעים נוספים - לא להחמיץ