רונן מנחם: "המדד המשולב מצביע על ריפיון כלכלי אך לא על מיתון של ממש"

האסטרטג הראשי של מזרחי-טפחות סבור כי נתוני המדד המשולב משרטטים תמונה של רפיון בכלכלת ארה"ב. "נראה כי רפיון זה יימשך בחודשים הקרובים"
אילן קליקה |

רונן מנחם, מנהל מחלקת המחקר במזרחי-טפחות, מתייחס לנתוני המאקרו שפורסמו היום, ומציין כי, נתוני המדד המשולב משרטטים תמונה של רפיון בכלכלת ארה"ב. נראה כי רפיון זה יימשך בחודשים הקרובים. תרחיש זה הולם נחיתה רכה של הכלכלה ולמעשה יכול היה להתרחש גם לולא האירועים בשוקי הדיור, ההון והאשראי, שכן גם כך ההערכות היו כי הגאות הכלכלית הנמשכת מתחילת 2002 תיעצר.

"כתוצאה, הכלכלה אכן תקרטע, אך ראוי להדגיש כי לא מדובר בנחיתה קשה והמדד אינו מאותת על נסיגה כלכלית של ממש. למעשה, לולא סעיף הבנייה במדד הוא לא היה יורד כלל", הוסיף רונן.

המדד המשולב של מכון המחקר האמריקאי conference board, בדומה למדד לבחינת מצב המשק של בנק ישראל, משמש אינדיקאטור מוביל לתמורות בתוצר המקומי הגולמי של הסקטור העסקי ב 9-6 החודשים הבאים ולכן הוא מהווה כלי מקובל לניסיון לזהות תפניות בשיעור ההתרחבות הכלכלית טרם התרחשותן.

עוד אומר מנחם: בתקופות בהן מדדים נוספים מאותתים על שינוי כיוון אפשרי בהתנהלות הכלכלה (מדדים כגון מדדי מנהלי הרכש לתעשיות החרושת והשירותים, מדדי הלך הרוח בקרב משקי הבית, מדדי הייצור התעשייתי והמכירות הקמעוניות, סקרי תעסוקה ועוד), חשיבותו של המדד המשולב עולה וכך גם רגישות השווקים לתוצאותיו ובמיוחד לפער בין התוצאות בדיעבד לבין ההערכות שקדמו להן.

אחר הצהריים נמסר הנתון בגין חודש דצמבר 2007 וגרם אכזבה קלה. בעוד ההערכות היו כי המדד יסתפק בירידה צנועה בת 0.1%, שתשכך במשהו את הנסיגה בת 0.4% בחודש הקודם (גם אז הפתיע הנתון לרעה), נרשמה בדיעבד ירידה מעט חזקה יותר בת 0.2%.

יתרה מכך, שיעור השינוי של המדד בששת החודשים האחרונים רשם ירידה בת 1.6%, בחישוב שנתי. יצוין, כי שיעור זה מחליק תנודות חריגות של אחד מעשרת סעיפי המדד ולכן הפרשנים מייחסים לו חשיבות רבה יותר באפיון התנהגות התוצר בחודשים הבאים.

על פי רונן מנחם, בחינה של מרכיבי המדד מאפשרת לקבל תמונה בדבר החלקים בכלכלה האמריקאית הנמצאים עתה בקשיים גדולים יותר מאחרים והסבירות כי מצבם ישתנה לטובה בקרוב נמוכה יותר. שני המדדים האחרונים הראו כי למדדים החלשים הייתה השפעה מעט חזקה יותר מאשר למדדים החזקים על ביצועי המדד.

מנחם מציין כי, עיון בנתוני המדד האחרון מספקת מספר תובנות: מספר שעות העבודה לשבוע בתעשיית החרושת ירד קלות בחודש שחלף. ההזמנות החדשות שהתקבלו אצל מפעלי החרושת מספקות תמונה הן לגבי הלך הרוח של משקי הבית והן לגבי מצב וצרכי התעשייה בחודשים הבאים.

ההזמנות מוצרי תצרוכת וחומרי גלם, המתייחסים להוצאות משקי הבית ולמדד הייצור התעשייתי, לא רשמו שינוי של ממש בשני המדדים האחרונים ולכן לא מסתמנת מהם מגמה כלשהי בראייה להמשך. מנגד, ההזמנות למוצרי הון, המספקים מבט להוצאות ההצטיידות המתוכננות על ידי החברות, מלמדים על נסיגה קלה, אך מאחר וקדמה לה עלייה חזקה יותר, גם כאן לא ניתן להצביע על חולשה של ממש. נתון זה רושם תנודתיות רבה בחודשים האחרונים ונראה כי החברות מנסות לגבש דעה בדבר האופק התיכנוני שלהן בתוך בליל הנתונים וההערכות הסותרות הניצבים בפניהם.

מספר היתרי הבנייה ויחידות הדיור החדשות מלמד פעם נוספת כי נקודת החולשה של כלכלת ארה"ב מתמקדת בשוק הדיור והתעשיות/השירותים הנלווים לו. מדד זה רשם ירידה חדה ולמעשה גרע את החלק הגדול ביותר בחישוב המדד. ניתן לומר כי לולא סעיף זה היה המדד רושם עלייה זעירה.

מספר התביעות החדשות לדמי אבטלה, נתון המספק מענה לשאלה לאן פניו של שוק העבודה וכן מלמד על התפתחות ההכנסות של משקי הבית, רשם ירידה זניחה בחודש שחלף, לאחר שתי נסיגות חריפות קודם לכן. להערכתנו, מדובר כאן בתחילתה של התאוששות הדרגתית וסימן לכך ששוק העבודה עדיין הדוק. ספר הבז' שפורסם השבוע אכן הראה כי שוקי העבודה ממשיכים להיות הדוקים ברוב המחוזות בארה"ב ומחסור מורגש במיוחד בעובדים מקצועיים.

מנחם מסיים את דבריו באומרו כי, הכלכלה אכן תקרטע, אך ראוי להדגיש כי לא מדובר בנחיתה קשה והמדד אינו מאותת על נסיגה כלכלית של ממש. אם הדבר יובן כך על ידי השווקים, הרי הם יצטרכו להיערך למדיניות מוניטארית פחות מרחיבה מזו הנגזרת כעת, בין השאר, משוקי החוזים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.