פרטנר מול סלקום - ניידות מכפילים?

חברות הסלולר יאלצו להשקיע בחודשים הקרובים סכומים לא מבוטלים בשימור לקוחותיהם הקיימים. בינתיים, סלקום מהווה אלטרנטיבת השקעה עדיפה ביחס למתחרתה
אורי כהן |

בתחילת יולי, כשמניית סלקום החלה להיסחר גם בבורסה של ת"א לאחר שביצעה רישום כפול, טענתי כי הבחירה בהשקעה בין חברות הסלולר אינה פשוטה, אולם פרטנר מנצחת בנקודות. זאת מאחר והמותג שלה הוא המוביל בשוק הסלולר והיא ממוצבת טוב יותר ביחס למתחרותיה לקראת ניידות המספרים הקרבה.

כזכור, חברות סלולר בעולם נמדדות על פי מכפיל EV/Ebitda המשקף את שווי הפעילות של החברה (שווי שוק בניכוי חוב פיננסי) ביחס לרווח התפעולי התזרימי שלה. המכפיל האמור של שתי החברות שמר על רמה זהה לאורך התקופה, אולם נראה כי בגל העליות האחרון, סלקום משום מה לא הופיעה למערכה.

קשה להצביע על הסיבה לתרדמת במניית סלקום, במיוחד לאור הדמיון הרב למתחרתה ותוצאותיה הטובות ברבעון השני, בו השיגה תוצאות שיא.

האם ניידות המספרים הקרבה כבר נותנת אותותיה, או שמא חוששים המשקיעים מאזהרת רווח אופנתית לתקופה כתוצאה מעליית המדדים ברבעון החולף? או מגיבים בחשדנות לנוכח מכירת המניות האחרונה ע"י הבינלאומי אשר חיסל את אחזקותיו בחברה (2%) וחברת האם דסק"ש אשר דיללה אחזקתה ב- 3%?

אני סבור, כי חששות אלה, אינן מצדיקות פער תמחור שכזה בין סלקום למתחרתה פרטנר. פרטנר נסחרת כיום במכפיל EV/Ebitda של 6.7 לשנת 2007, בעוד שסלקום נסחרת במכפיל של 5.9 בלבד. כאמור, במהלך מרבית התקופה האחרונה, נסחרו המניות במכפילים זהים והחזיקו יד ביד ולכן נראה, כי נכון לעכשיו, סלקום מהווה אלטרנטיבת השקעה עדיפה ביחס למתחרתה, גם אם נסיק כי לפרטנר מגיע מכפיל גבוה מעט יותר.

ניידות המספרים, אשר צפויה להיכנס לתוקף ב- 1 בדצמבר הקרוב, אכן צפויה להיטיב עם פרטנר, אך לא בהכרח. מבט על מדינות מערביות, אשר בהן בוצע המהלך, מלמד על שיעור נטישה הולך וגובר בחודשים הראשונים שלאחריו, אך גם על חזרה מהירה למצב שקדם לו, עם חלוף הסערה.

חברות הסלולר יאלצו להשקיע בחודשים הקרובים סכומים לא מבוטלים בשימור לקוחותיהם הקיימים. אין ספק, שהדעה הרווחת בשוק ההון הינה שפרטנר נמצאת בנקודת מוצא טובה מזו של מתחרותיה סלקום ופלאפון, אולם פער המכפילים עבר את גבול הטעם הטוב ולכן נראה, כי התיקון במניית סלקום קרוב.

* הכותב הינו אורי כהן, אנליסט ראשי בתכלית בית השקעות.

"תכלית בית השקעות" עוסקת בניהול תיקי השקעות והינה שותפה בחברת "תכלית תעודות סל".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.