המדור ההיסטורי - והפעם על ג'ון ג'ייקוב אסטור
ג'ון ג'ייקוב אסטור (1763-1848) עשה את הונו מעסקי הפרווה והנדל"ן. הוא המייסד של שושלת אסטור המפורסמת שהיתה בזמנה המשפחה העשירה ביותר בארה"ב. היא החזיקה בתואר במהלך המאה ה-19, כאשר במאה ה-20 החל הונה להדלל. אך המורשת שהותירה אחריה ממשיכה להתקיים עוד היום. מלבד הספרייה הציבורית בניו יורק שמה נישא גם במוקדי פאר ומוקדי חיים שונים ברחבי ארה"ב כמו הוולדורף-אסטוריה המפורסם, העיירה אסטור אשר בפלורידה ואינספור רחובות, פארקים ובתי משפט ציבוריים.
ג'ון ג'ייקוב אסטור נולד בוולדורף שבגרמניה. את לימודי האנגלית שלו ניהל בלונדון, שם עבד אצל אחיו שייצר אז כלי נגינה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, בשנת 1784, עבר ג'ון לארה"ב שם הקים חנות פרטית למכירת פרוות. "הסכם ג'יי" שנחתם אז בין ארה"ב ובין האימפרייה הבריטית עזרו לג'ון לחדור לשווקים חדשים באיזורים הצפוניים של ארה"ב. עד שנת 1800 צבר ג'ון הון של כ-250 אלף דולר והפך לאחד האנשים המובילים בעסקי סחר הפרוות.
בשנת 1800 החל ג'ון בסחר פרוות עם סין הענקית. הוא ניצל הסכם סחר עם האימפרייה הבריטית בו נאמר כי סוחרים אמריקנים לא צריכים אישור לסחור בנמלים אשר לאימפרייה הבריטים מונופול על הסחר בהם. האמברגו של תומס ג'פרסון בשנת 1807 פגע קשות בעסקי הייצוא שלו. על מנת למנוע קריסה עיסקית הקים ג'ון, באישור הממשל, את חברת "American Fur Company". בשנת 1808 הקימה החברה שתי חברות בת על מנת לשלוט בכל תנועת הפרוות בנהר קולומביה ואיזור האגמים הגדולים.
המלחמה של שנת 1812 פגעה שוב בעסקי החברה אך ב-1817 עמדה החברה שוב על הרגליים ואישררה את מקומה כמובילת שוק בתחום. ב-1833 הקים אסטור את "בית אסטור" שהפך למרכז העיסקי של חברת "American Fur Company" ולמרכז העולמי לסחר בפרוות. אסטור פרש מהחברה בשנת 1834.
לאחר הפרישה החל אסטור לעסוק בהשקעות נדל"ן בניו יורק. תוך כדי ניהול עסקיו הפך לתומך נלהב של תרבות וחינוך. בזמן מותו נאמד הונו על כ-20 מיליון דולר, הוא היה אז האדם העשיר ביותר בארה"ב. את מרבית הונו השאיר לבנו השני וויליאם בקהווס אסטור ואת השאר העניק לספרייה הציבורית בניו יורק.
מאת: יניב לפן.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
