המדור ההיסטורי - והפעם על ג'ון ג'ייקוב אסטור

מדי שבוע נביא לכם סיפור על דמות מפורסמת בתולדות הכלכלה העולמית. הפעם בחרנו לספר על ג'ון ג'ייקוב אסטור, מייסד שושלת אסטור האמריקנית ואחד מאנשי העסקים האמריקנים הראשונים שהפכו את הונם לאגדה עוד בזמנם
יניב לפן |

ג'ון ג'ייקוב אסטור (1763-1848) עשה את הונו מעסקי הפרווה והנדל"ן. הוא המייסד של שושלת אסטור המפורסמת שהיתה בזמנה המשפחה העשירה ביותר בארה"ב. היא החזיקה בתואר במהלך המאה ה-19, כאשר במאה ה-20 החל הונה להדלל. אך המורשת שהותירה אחריה ממשיכה להתקיים עוד היום. מלבד הספרייה הציבורית בניו יורק שמה נישא גם במוקדי פאר ומוקדי חיים שונים ברחבי ארה"ב כמו הוולדורף-אסטוריה המפורסם, העיירה אסטור אשר בפלורידה ואינספור רחובות, פארקים ובתי משפט ציבוריים.

ג'ון ג'ייקוב אסטור נולד בוולדורף שבגרמניה. את לימודי האנגלית שלו ניהל בלונדון, שם עבד אצל אחיו שייצר אז כלי נגינה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, בשנת 1784, עבר ג'ון לארה"ב שם הקים חנות פרטית למכירת פרוות. "הסכם ג'יי" שנחתם אז בין ארה"ב ובין האימפרייה הבריטית עזרו לג'ון לחדור לשווקים חדשים באיזורים הצפוניים של ארה"ב. עד שנת 1800 צבר ג'ון הון של כ-250 אלף דולר והפך לאחד האנשים המובילים בעסקי סחר הפרוות.

בשנת 1800 החל ג'ון בסחר פרוות עם סין הענקית. הוא ניצל הסכם סחר עם האימפרייה הבריטית בו נאמר כי סוחרים אמריקנים לא צריכים אישור לסחור בנמלים אשר לאימפרייה הבריטים מונופול על הסחר בהם. האמברגו של תומס ג'פרסון בשנת 1807 פגע קשות בעסקי הייצוא שלו. על מנת למנוע קריסה עיסקית הקים ג'ון, באישור הממשל, את חברת "American Fur Company". בשנת 1808 הקימה החברה שתי חברות בת על מנת לשלוט בכל תנועת הפרוות בנהר קולומביה ואיזור האגמים הגדולים.

המלחמה של שנת 1812 פגעה שוב בעסקי החברה אך ב-1817 עמדה החברה שוב על הרגליים ואישררה את מקומה כמובילת שוק בתחום. ב-1833 הקים אסטור את "בית אסטור" שהפך למרכז העיסקי של חברת "American Fur Company" ולמרכז העולמי לסחר בפרוות. אסטור פרש מהחברה בשנת 1834.

לאחר הפרישה החל אסטור לעסוק בהשקעות נדל"ן בניו יורק. תוך כדי ניהול עסקיו הפך לתומך נלהב של תרבות וחינוך. בזמן מותו נאמד הונו על כ-20 מיליון דולר, הוא היה אז האדם העשיר ביותר בארה"ב. את מרבית הונו השאיר לבנו השני וויליאם בקהווס אסטור ואת השאר העניק לספרייה הציבורית בניו יורק.

מאת: יניב לפן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון (רשתות)
דבר הנגיד

פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"

אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?

אבישי עובדיה |

בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית". 

"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא  זהירה שקולה ופתוחה".

אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.

"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת  ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".

בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.  

"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה". 


הביקושים גבוהים 

פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.    

לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.

אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף

דירקטוריון צים: "בודקים מכירת החברה; יש מציעים רבים"

ליאור דנקנר |
נושאים בכתבה אלי גליקמן צים

"דירקטוריון צים ממוקד בהשאת ערך משמעותית לכלל בעלי המניות של החברה", כותבים חברי הדירקטוריון ומפרטים על ההתפתחויות האחרונות בחברה בעקבות הניסיון של מנכ"ל החברה, אלי גליקמן לקנות את החברה.    

"לאחר שקיבל הצעה מקדמית ולא מחייבת לרכישת כל המניות הרגילות המונפקות של החברה מאלי גליקמן, המנכ"ל והנשיא של החברה, ומרמי אונגר", כותבים חברי הדירקטוריון "החל מיד וללא דיחוי בבחינה אסטרטגית של חלופות. במסגרת בחינה זו, דירקטוריון צים מינה את Evercore כיועץ הפיננסי שלו ואת משרד עורכי הדין מיתר ומשרד Skadden, Arps, Slate, Meagher & Flom LLP כיועצים המשפטיים שלו.

"הבחינה, אשר מתקיימת מזה חודשים אחדים, כוללת שקילה ובחינה של חלופות פוטנציאליות להשאת ערך, לרבות מכירת החברה והזדמנויות להקצאת הון והחזר הון, במטרה למקסם ערך לבעלי המניות. במסגרת בחינה זו, דירקטוריון צים קיבל הבעות עניין מצדדים רבים, לרבות עניין אסטרטגי, אותן הוא בוחן בקפידה.

"אין כל וודאות שעסקה כלשהי תתרחש כתוצאה מבחינת החלופות האמורות ודירקטוריון צים אינו צפוי ליתן עדכונים בנוגע לבחינה זו עד שיושג הסכם או עד שהבחינה תושלם בדרך אחרת".

לדירקטוריון צים מונו לאחרונה שני דירקטורים בלתי תלויים חדשים בעלי מוניטין רב - יאיר אבידן וד"ר יורם טורבוביץ' - אשר משלימים את המומחיות הפיננסית והעסקית המשמעותית של הדירקטוריון בעודו ממשיך להעריך חלופות למקסום ערך.