המדור ההיסטורי - והפעם על ג'ון ג'ייקוב אסטור

מדי שבוע נביא לכם סיפור על דמות מפורסמת בתולדות הכלכלה העולמית. הפעם בחרנו לספר על ג'ון ג'ייקוב אסטור, מייסד שושלת אסטור האמריקנית ואחד מאנשי העסקים האמריקנים הראשונים שהפכו את הונם לאגדה עוד בזמנם
יניב לפן |

ג'ון ג'ייקוב אסטור (1763-1848) עשה את הונו מעסקי הפרווה והנדל"ן. הוא המייסד של שושלת אסטור המפורסמת שהיתה בזמנה המשפחה העשירה ביותר בארה"ב. היא החזיקה בתואר במהלך המאה ה-19, כאשר במאה ה-20 החל הונה להדלל. אך המורשת שהותירה אחריה ממשיכה להתקיים עוד היום. מלבד הספרייה הציבורית בניו יורק שמה נישא גם במוקדי פאר ומוקדי חיים שונים ברחבי ארה"ב כמו הוולדורף-אסטוריה המפורסם, העיירה אסטור אשר בפלורידה ואינספור רחובות, פארקים ובתי משפט ציבוריים.

ג'ון ג'ייקוב אסטור נולד בוולדורף שבגרמניה. את לימודי האנגלית שלו ניהל בלונדון, שם עבד אצל אחיו שייצר אז כלי נגינה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, בשנת 1784, עבר ג'ון לארה"ב שם הקים חנות פרטית למכירת פרוות. "הסכם ג'יי" שנחתם אז בין ארה"ב ובין האימפרייה הבריטית עזרו לג'ון לחדור לשווקים חדשים באיזורים הצפוניים של ארה"ב. עד שנת 1800 צבר ג'ון הון של כ-250 אלף דולר והפך לאחד האנשים המובילים בעסקי סחר הפרוות.

בשנת 1800 החל ג'ון בסחר פרוות עם סין הענקית. הוא ניצל הסכם סחר עם האימפרייה הבריטית בו נאמר כי סוחרים אמריקנים לא צריכים אישור לסחור בנמלים אשר לאימפרייה הבריטים מונופול על הסחר בהם. האמברגו של תומס ג'פרסון בשנת 1807 פגע קשות בעסקי הייצוא שלו. על מנת למנוע קריסה עיסקית הקים ג'ון, באישור הממשל, את חברת "American Fur Company". בשנת 1808 הקימה החברה שתי חברות בת על מנת לשלוט בכל תנועת הפרוות בנהר קולומביה ואיזור האגמים הגדולים.

המלחמה של שנת 1812 פגעה שוב בעסקי החברה אך ב-1817 עמדה החברה שוב על הרגליים ואישררה את מקומה כמובילת שוק בתחום. ב-1833 הקים אסטור את "בית אסטור" שהפך למרכז העיסקי של חברת "American Fur Company" ולמרכז העולמי לסחר בפרוות. אסטור פרש מהחברה בשנת 1834.

לאחר הפרישה החל אסטור לעסוק בהשקעות נדל"ן בניו יורק. תוך כדי ניהול עסקיו הפך לתומך נלהב של תרבות וחינוך. בזמן מותו נאמד הונו על כ-20 מיליון דולר, הוא היה אז האדם העשיר ביותר בארה"ב. את מרבית הונו השאיר לבנו השני וויליאם בקהווס אסטור ואת השאר העניק לספרייה הציבורית בניו יורק.

מאת: יניב לפן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.