שכירת רכב באמצעות שלוח - היבטי מע"מ

שאלה

חברה שוכרת רכב פרטי עבור נותן שירותים שלה. הן החברה והן נותן השירותים רשומים כעוסק מורשה. עלות השכרת הרכב מסתכמת ב- 1,165 ש"ח לחודש (1,000 ש"ח בתוספת 165 ש"ח מע"מ). בהתאם, מוציאה החברה לנותן השירותים חשבונית בסך של 1,357 ש"ח לחודש (1,165 ש"ח בתוספת מע"מ).

מכיוון שהרכב מוגדר כ"רכב פרטי", לעניין חוק מע"מ, הן החברה והן נותן השירותים אינם רשאים לקזז את מס התשומות. כפועל יוצא, בגין העסקה משולם מע"מ פעמיים.

האם ניתן למנוע את עיוות המס הנ"ל ?

תשובה

במקרה הנ"ל, למיטב הבנתנו, החברה הינה שלוח של נותן השירותים לעניין שכירת הרכב. שהרי, היא פועלת בשם נותן השירותים ועבורו. אם כן, יש לראות את נותן השירותיים (השולח) כשוכר הרכב מחברת הליסינג, ובכך עיוות המס נמנע.

לשם הוכחת השליחות נדרשת החברה (השלוח), בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"), לציין את עובדת השליחות ואת שם נותן השירותיים (השולח) על גבי מסמך שמוצא ב"מהלך העסקים הרגיל" לחברת הליסינג. נשאלת השאלה איזה מסמך מוציא קונה למוכר במהלך העסקים הרגיל? שהרי, חשבוניות, קבלות תעודות משלוח וכדומה מוצאות על ידי המוכר. דרישה זו של המחוקק לא בהירה. לעיתים ניתן יהא לראות בהסכמים וחוזים בקשר לשליחות כמסמכים שהוצאו במהלך העסקים הרגיל.

במידה והחברה אינה בגדר שלוח, או לחלופין לא מתקיימים התנאים שבסעיף 17(ג) לחוק, יש לראות את הרכב כמושכר לחברה ולאחר מכן לנותן השירותים. גם במקרה כאמור עיוות המס נמנע, לאור סעיף 31(4) לחוק.

תקנה 14 לתקנות מע"מ, התשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות"), אוסרת ניכוי מס תשומות ברכישת רכב פרטי (כהגדרתו בתקנות), זאת למעט מספר מצומצם של חריגים. אולם, להוראה זו יש גם צד שני, סעיף 31(4) לחוק, מעניק פטור ממס במכירת (לרבות השכרת) נכס שעל פי דין לא ניתן היה לנכות את מס התשומות ברכישתו. בהתאם לחלופה הנ"ל, מכיוון שהחברה לא הייתה רשאית על פי דין לקזז מס תשומות בגין שכירת הרכב מחברת הליסינג, השכרתו לנותן השירותים פטורה ממע"מ.

* סוראיה ושות'.