אפריקה: ירידות המחירים הן כלום בפרספקטיבה הנכונה
אפריקה היא ללא ספק אחת מהמניות היותר מוצלחות של השנים האחרונות. למעשה. מי שרכש אותה סביב תחילת הדרך ב-2003, עשה תשואה מופלאה במהלך השנים האחרונות. אלא שהמשקיע הפרטי לא מסוגל להחזיק מניה יותר מכמה חודשים. המחשבה שאומרת שתשואה גבוהה מחייבת פעילות אינטנסיבית והפחד מכל ירידה מינורית, דוחפות את המשקיע הממוצע למכור מוקדם מדי ולמעשה לכוון לשמיים אצבעון תפירה כאשר יורד מבול.
ירידות המחירים האחרונות הן כלום בפרספקטיבה הנכונה. ואת מי בדיוק הן מפחידות? את המשקיע הממוצע שממילא נבהל מכל ירידה קלה או את המשקיע שרכב בחודש האחרון מתוך אמונה עיוורת שלו זה לא יקרה. שני אלו, זקוקים נואשות לאינדיקציה לגבי כיוונה של המניה בטווח הקצר בלבד. הטווח הארוך לא מעניין משום שממילא, לא תתפסו אותם מחזיקים מניה יותר מכמה שבועות. את הסיבות לכך מנינו?
הנתונים
גל אחד של ירידות, חדות או מחרידות ככל שיהיה, לא מספיק כדי לקבוע כיוון או לשלוח סקאלה רחבה דייה של אינדיקציות לגבי המשך הדרך. כדי שתהליך כזה יהיה אפשרי, אנו זקוקים למשהו מוצק יותר. עם זאת, הבה נמנה את מגוון האיתותים שקיימים עד כה.
1. גל הירידות שחוותה המניה החל מרמת השיא, 175 שקלים למניה, לווה במחזורי מסחר גבוהים. למעשה, מאז אמצע 2003, לא נראו מחזורי מסחר כה גבוהים. וכאשר הם מגיעים במסגרת גל ירידות, מדובר באיתות לא ממש סימפטי.
2. בדרכה מטה ניסתה המניה לעלות פעמיים. בשתי הפעמים אובחנה התנהגות זהה. מחזורי המסחר התכווצו והמניה התקשתה לבצע מהלך עליות רציף שנמשך יותר משלושה ארבעה ימים. למעשה הניסיונות היו קצרים יותר.
3. הבלימה האחרונה התרחשה הודות לרמת התמיכה אליה נסוגה המניה. מהלך ירידות מינורי שנתקל ברמת תמיכה משנית השוכנת במחיר של 141-142 שקלים למניה, מחייב בדרך בלימה מסוימת. לפחות פעם אחת.
האינדיקציות
אלו הנתונים. וכעת, כדי להעריך את הצפוי למניה, דומה שאנו זקוקים לעוד ניסיון עליות אחד. ניסיון עליות שיתאפיין בהתנהגות זהה לאלו שקדמו לו יאותת על חולשה וסביר להניח שהמניה תסבול מגל ירידות נוסף ובמסגרתו שבירה כלפי מטה של רמת 141 שקלים למניה. בכל מקרה, ללא ניסיון עליות שיאפשר לבחון את עוצמתה של המניה, יהיה קשה להסיק מסקנות מרחיקות לכת לגבי התנהגותה בטווח הקצר.
סיכום
אי אפשר לקרוא לאפריקה מניה חלשה. בהשוואה לאחרות היא עדיין נראית כאילו כוחה במותניה, אבל....שוק המניות יכול להפתיע. לכן בתקופה הקרובה כדאי לשים לב למספר אינדיקטורים ובמרכזם ניסיון העליות הבא. מחזורים נמוכים ופרק זמן קצר של התיקון יעידו על עוד גל ירידות העומד בפתח.
לחצו להציע מניה נוספת לקראת ה-StockDay הבא
* הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.
** אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או מניות ספציפיות. סקירה זו מוגשת כאינפורמציה טכנית נוספת. העושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
מאת: אייל גורביץ'.

עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; ועדה ממליצה על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום
מנגד עמלת קנייה ומכירת קרנות נאמנות תעלה - עוד רפורמה שבסוף לא פתרת עיוותים בשוק ההון ומעלה את הכוח של הבנקים והגופים המוסדיים. הכיוון נכון, אבל למה בכלל להשאיר את עמלות ההפצה? אין ייצור כזה בעולם; למה להשאיר דמי ניהול חשבון ניירות ערך? גם זה נכחד מהעולם
נתחיל מהסוף - רפורמה בעמלות של דמי הניהול בחשון הניירות ערך, עמלות הפצה ועמלת הקנייה ומכירה, לא אמורה להיראות כך. הרפורמה שפורסמה היום היא לעג לרש. הציבור משלם משלם דמי ניהול יקרים על קרנות נאמנות כי קרנות הנאמנות משלמים עמלת הפצה לבנקים. מדובר בעמלה היסטורית שוועדת בכר הטילה על הקרנות כפיצוי לבנקים על אובדן פעילות הקרנות. הבנקים הרוויחו פעמיים - גם מכרו את הקרנות ביוקר וגם מקבלים סכומי עתק מדי שנה כבר 20 שנה. אין עמלות כאלו בעולם, תבטלו אותם. על פי הצוות שסיפק המלצות הן יורדו לעד 0.2%, בעוד שכיום זה עד 0.35%. אבל זה לא נכון, לא חכם, זה סתם ניסיון ללכת בין הטיפות - לא לריב עם זה ולא לריב עם זה. אתם רגולטורים, התפקיד שלכם לריב לטובת הציבור - אין שום הגיון בעמלה הזו. וועדת בכר טעתה, זה נשאר 20 שנה, הגיע הזמן לחסל את זה.
טעות נוספת - דמי ניהול על החשבון. אין עמלה כזו. פעם אגב קראו לה דמי משמרת. כאילו שהבנק שומר על הניירות שלנו מפני גניבה. אין עמלה כזו בברוקרים הפרטיים, אין עמלה כזו גם בבנקים ללקוחות שמתעקשים. זה לא קיים ברוב העולם. הצוות משנה את העמלות משיעור קבוע על סכום התיק למדרגות. שוב חצי עבודה. לחסל את העמלה זה מה שצריך. הרי הרפורמה הזו היא מתנה בשביל הבנקים. הם יודעים שזו עמלה לא רלבנטית והם מנסים להאריך אותה ככל שיוכלו (גם עמלת הפצה), ברגע שיש רפורמה זה נותן להם שקט לשנים רבות. הם מעדיפים להתגמש במחיר ולקבל שקט. הרגולטור צריך לראות רק את טובת הצרכן, וזה לא משתקף מהרפורמה הזו. זה בולט בעמלות קנייה ומכירה על קרנות נאמנות - העלו את העמלה "כפיצוי" על הירידה בעמלות הפצה. מה זה צריך להיות? אם מספקים עמלת קנייה על קרנות נאמנות שאין שום סיבה שתהיה בהן עמלה כזו, זה לא כמו מניה או נייר ערך סחיר, לפחות תורידו לגמרי את עמלת ההפצה.
התחלנו בביקורת, ובכך שזו לא באמת רפורמה, ונמשיך עם הצרכנים-לקוחות, הצוות שנבחר והבנקים. כשאתם קונים או מוכרים מניה, קרן נאמנות או אג"ח, תמיד מופיעה שורת עמלה. היא מחויבת אוטומטית, נכנסת אל הדו"ח החודשי, והרבה פעמים נבלעת בין אינספור סעיפים קטנים. אבל מי באמת עוצר ומבין על מה בדיוק נגבית כל עמלה, מה ההבדל בין עמלת קנייה, דמי ניהול, דמי משמרת או עמלות עקיפות, ואיך בכלל אפשר להשוות בין הבנקים לחברי הבורסה האחרים? המבנה שאנחנו מכירים נבנה שכבה על שכבה לאורך שנים, והפך למשהו שרק יועצים או רואי חשבון יכולים לפענח. עבור רוב המשקיעים, במיוחד הקטנים, זה כמו מסך עשן: אתה יודע שאתה משלם, אבל לא באמת יודע על מה.
מי שהיה במשך שנים אחראי לבלגן הזה מנסה לעשות בו סדר. האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך, שלושת הרגולטורים פועלים ביחד במטרה
לשפר את אחד הנושאים המעורפלים של שוק ההון שזה השקיפות והיכולת של המשקיעים הקטנים להבין את המחיר של השירות עליו הם משלמים. הם מפרסמים דוח הביניים שהוא לא רק הצהרה שהם פועלים בנושא אלא גם מציעים מתווה מעשי: מודל עמלות חדש שבו הלקוח מבין כמה עולה לו השירות, יכול
להשוות בין הצעות מתחרות, ובסופו של דבר גם לבחור בצורה מושכלת. המהלך הזה הוא ניסיון ליישר קו עם מגמות בינלאומיות בבורסות בעולם. אבל הוא פספס את המטרה לחלוטין כמו הרבה רפורמות עבר. רפורמה צריכה להביא שינוי אמיתי לצרכן. זאת לא תביא כלום - הצרכן אולי יקבל דמי
ניהול נמוכים יותר- גם לא בטוח כי יצרן הקרן לא בהכרח יוריד דמי ניהול וגם ישלם עמלת קנייה ומכירה.
- בית השקעות במוקד: הקרנות המעורבות של אקורד
- זרקור על קרן: הגמישה המובילה והמלכודת של דמי ניהול אפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרכב הצוות המכובד היה אמור לתת פתרון אמיתי לציבור. הכוונה היתה הסתכלות רוחבית על כלל פעילות שוק ההון, ולייצר מתווה שיוכל לחול על מגוון
הגופים הפועלים בתחום. במסגרת עבודתו, הצוות בחן את מבנה העמלות הקיים, ערך דיונים עם בנקים, חברי בורסה שאינם בנקים, מנהלי קרנות נאמנות, בעלי רישיון ייעוץ ושיווק השקעות וכן נציגי ציבור, וקיים שיח עם רשות התחרות. בפועל, הוא לא הציג את עמדת הציבור, אלא "נכנע" לבנקים.