אל על אל על -0.45%   היא חברה פרטית. יש לה בעלי מניות, הנהלה, מטרות עסקיות - והן כוללות רווח. היא לא מחויבת לדאגה למעמד הביניים, לא לשמור על מחירים הוגנים, ולא לנהל מדיניות חברתית. היא כאן כדי להרוויח, וכשהשוק מאפשר לה לעשות את זה בענק - היא עושה. אבל הציבור הישראלי לא תופס את אל על כסתם עוד חברה מסחרית. בעיניי רבים, היא סמל. מין שלוחה של המדינה באוויר, עם הדגל על הזנב ותחושת שליחות היסטורית. וכשהיא מנצלת את הכאוס כדי למקסם רווחים על חשבון הנוסעים - הציבור מרגיש נבגד.

במהלך 2024 הפכה אל על למעין מונופול בפועל. רוב חברות התעופה הזרות נעלמו מנתב"ג על רקע האיומים הביטחוניים, ובעיקר הקווים לצפון אמריקה התרוקנו מתחרות. אל על נשארה כמעט לבדה, והמחירים זינקו בהתאם. העלאות מחירים חדות של עשרות אחוזים, בעיקר לניו יורק, לא הרתיעו את הנוסעים. למה? כי פשוט לא הייתה להם אלטרנטיבה. הטיסות התמלאו עד אפס מקום. הכרטיסים נחטפו. והציבור, שכלוא בתוך שוק מצומצם ומוגבל, שילם. בלית ברירה.

בכל אותה תקופה - הרגולטור פשוט שתק. שום אמירה, שום מדיניות, שום ניסיון לפעול. ועכשיו, רק כשחברות זרות מתחילות לחזור והמצב מתאזן, פתאום מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן נזכר להניף דגל. הוא אומר שהמשרד ינקוט יד קשה מול חברות שמשתוללות במחירים, אבל האמת היא שאין לו לא את היד, לא את הכלים, ולא את הסמכות. יש רק הצהרות. ולמרבה הצער, גם הן באיחור מביך.

כך הפכה המלחמה להזדמנות כלכלית - ואל על לא פספסה אותה

כשהמלחמה פרצה, ישראל הפכה בן רגע לזירה לא יציבה. איום החות'ים מתימן, ההסלמה בעזה, והיעדר תחזית יציבה להמשך הבריחו את מרבית חברות התעופה הזרות. דלתא, יונייטד, בריטיש, אמריקן איירליינס ואחרות עצרו קווים. חלקן הודיעו שהן ישובו רק כשתתחזק תחושת הביטחון. בינתיים, הקווים לארה"ב, אולי השוק החשוב והנחשק ביותר בתעופה הישראלית, נותרו כמעט ריקים. כמעט, אבל לא לגמרי. אל על, שהייתה שם גם בתקופות קשות אחרות, המשיכה להפעיל טיסות, אבל הפעם עם תג מחיר אחר לגמרי.

• חברות התעופה שחזרו לישראל: תמונת מצב
• סיומה של המלחמה הוא גם סיום תור הזהב של חברות התעופה הישראליות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כרטיס טיסה לניו יורק שעלה לפני המלחמה כ-600 דולר, קפץ לפתע ל-900 דולר ואף יותר. ועדיין, קשה היה להשיג מושב. שיעור התפוסה עמד על כ-94% במהלך השנה כולה, ובקווים לארה"ב הגיע ל-96%. אל על פעלה כאן כמו כל חברה מסחרית שפועלת לפי עקרונות ההיצע והביקוש, והכסף זרם.

התוצאה של אותה שנה חריגה ניכרת היטב בדוחות. ההכנסות זינקו ל-3.4 מיליארד דולר, עלייה של 37% לעומת 2023. הרווח הנקי קפץ פי חמישה ל-545 מיליון דולר, כמעט פי 5 לעומת השנה הקודמת. המניה של החברה זינקה ב-140% בשנה, והמשיכה לטפס בעוד 55% מתחילת 2025. אל על לא רק שיצאה מהמשבר, היא עפה קדימה.

אבל הציבור? הוא נותר מאחור. תלונות נשמעו לכל אורך הדרך, אבל כרטיסים המשיכו להיחטף. אפילו תקרות המחיר שהציבה אל על, שהיו עדיין גבוהות מאוד, אזלו תוך ימים ספורים. וזה בדיוק מה שמעמיד את הדילמה. מצד אחד, אל על פעלה באופן רציונלי, אולי אפילו מתבקש. מצד שני - זו אותה חברה שבזמן הקורונה ביקשה וקיבלה סיוע ממשלתי, התחייבה שלא לחלק דיבידנד, ונתפסה כמעין רכוש ציבורי. והציבור, שכעת נאלץ לשלם מחירים גבוהים, מרגיש שהוא ננטש על ידי כל המערכות - גם על ידי אל על, וגם על ידי המדינה.

• הביטקוין של זוז פאוור: סיכון מול סיכוי
• השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בורסת תל אביב משיקה שלושה מדדים חדשים ומעדכנת את מדדי הדגל

משה בן זקן - אין לך בושה?

ובתוך כל זה, פתאום מגיע האיום: ננקוט יד קשה. אבל מול מי בדיוק? למשרד התחבורה אין סמכות לפקח על מחירי טיסות בינלאומיות. הוא לא יכול להכתיב מחירים, לא להכריח חברות תעופה לפעול בישראל, ולא למנוע ממי שכן פועלת להרוויח. אז מה כן אפשר לעשות? כמעט כלום. אולי לנסות למשוך חברות זרות בחזרה על ידי הפחתת חסמים כמו חוק טיבי למשל, אבל גם את זה משרד התחבורה לא עושה.

וכך נוצר מצב שבו משרד ממשלתי משחרר הצהרות סתמיות, רק כדי להיראות כמי שפועל, בזמן שהוא למעשה לא עשה כלום במשך כמעט שנתיים. הציבור מרגיש לא רק פרייאר, אלא גם מטומטם. כאילו מישהו מנסה לשטוף לו את המוח, במקום להודות באמת הפשוטה: אתם לא מסוגלים - ולא ניסיתם.

בינתיים לא רק בעלי המניות נהנים. גם ההנהלה. אל על חזרה לחלק דיבידנד לראשונה מאז קיבלה עזרה מהמדינה. כ-160 מיליון דולר צפויים לזרום לבעלי המניות כבר השנה. מנכ"לית החברה, דינה בן טל גננסיה, מימשה אופציות בשווי 8 מיליון שקל, רשמה רווח של יותר מ-5 מיליון, וקיבלה שכר ומענקים של כ-6.5 מיליון שקל. הצלחה עסקית מרשימה, אבל תדמית ציבורית שהולכת ונשחקת.

אין ספק, אל על היא עסק מצליח. אבל האם היא עדיין "שלנו"? האם חברה שנהנתה מהזרוע הארוכה של המדינה, יכולה להרשות לעצמה להתנהג כמו כל תאגיד חסר מחויבות ציבורית? חוקית ונכון להיום - כן. אבל במקרה כזה, שיפסיקו גם הפוליטיקאים לטעון שאל על היא "חברת תעופה לאומית". היא לא. היא פשוט חברה שעשתה עסקה מעולה בזמן משבר, בזמן שהציבור שילם את המחיר, ומשרד התחבורה ישב בחיבוק ידיים.