חתימה סוכן ביטוח
צילום: UNSLASH Carrie Allen

האם השמיטה את בתה מהצוואה - האם החתן רשאי לערער על כך?

הירושה היא משק חקלאי, שהאם והאב, בצוואה הדדית, הותירו בתחילה ל-ד' - אחת הבנות, בתנאי שזו תעביר 65 אלף דולר לאחותה. לאחר מות האב שינתה האם את הצוואה כך שהמשק יעבור לאחות, תוך החרגת הבית של ד' ובעלה. הוא ביקש לערער על הצוואה
עוזי גרסטמן |

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, בראשות השופט הבכיר מרדכי (מוטי) לוי, עוסק בסכסוך משפחתי מורכב סביב ירושה של משק חקלאי שהיה בבעלות מנוחה. השופט דחה בקשה שהוגשה על ידי בתה של המנוחה, שטענה כי גיסה – בעלה של אחותה המנוחה – אינו צד רשאי להגיש התנגדות לצוואה החדשה. השופט קבע כי לגיס יש אינטרס ממשי ואובייקטיבי בהליך, לאחר שהוא הוכיח כי מונה, ביחד עם רעייתו המנוחה, כילדים ממשיכים במשק.

המנוחה ובעלה המנוח חתמו ב-2003 על צוואה הדדית, שבה נקבע כי המשק יועבר לאחר מותם לבתם השנייה, ד', בכפוף לתשלום של 65 אלף דולר לבתם הנוספת – המבקשת בתיק הנוכחי. עם זאת, לאחר מות בעלה, ב-2020 ערכה המנוחה צוואה חדשה, שבה הורישה את המשק במלואו למבקשת, תוך התייחסות מפורשת לבית שבנתה ד' עם בעלה – המתנגד – בשטח המשק.

לפי הצוואה החדשה, הבית של ד' ובעלה יישאר שלהם צילום: UNSLASH Carrie Allen

בצוואה החדשה, ציינה המנוחה כי ביתם של ד' ובעלה יישאר בבעלותם, ואף הנחתה את בתה הזוכה "לפעול בתיאום עם ד' ר' על מנת לאפשר לו את פיצול בית ר'. מהמשק באופן שבית ר'. יישאר קניינו". בנוסף צוין כי, "ד' ר' וילדיו יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית ר' ללא כל תנאי".

לטענת הגיסה, המתנגד אינו יורש על פי דין

המבקשת, בתה של המנוחה והזוכה בצוואה החדשה, ביקשה מבית המשפט לדחות את התנגדותו של המתנגד – גיסה. לטענתה, המתנגד אינו יורש על פי דין ולא היה זכאי להיכלל כזוכה גם בצוואה המקורית מ-2003. "אדם שאינו טוען לזכאות בצוואה קודמת ואינו יורש על פי דין אינו רשאי להגיש התנגדות לקיום צוואה", נטען על ידה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, המתנגד טען כי יש לו אינטרס ממשי בהליך, מכיוון שהזכויות במשק שייכות לו ולרעייתו המנוחה, ד', מכוח התחייבויות משפחתיות, מתנה שהושלמה ומעמדם כבנים ממשיכים. המתנגד הציג מסמכים התומכים בטענותיו, בהם אישור מהמושב, שבו צוין במפורש כי הוא ורעייתו הוכרו כבנים ממשיכים במשק.

השופט לוי בחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו, וקבע כי יש לדחות את הבקשה למחוק את המתנגד מההליך. הוא הדגיש כי למתנגד יש אינטרס ממוני ממשי ואובייקטיבי בהליך, שעומד בדרישות חוק הירושה.

קיראו עוד ב"משפט"

בהחלטתו ציין השופט כי, "די בכך שהמתנגד הגיש תביעה נפרדת שבה עתר לפסק דין הצהרתי שיקבע את זכאותו למלוא הזכויות במשק או לחלופין את זכאותו לבית שבנה יחד עם רעייתו המנוחה, כדי להוכיח אינטרס ממשי".

עוד הוסיף השופט בפסק הדין שפרסם כי מסמכים שהוצגו על ידי המתנגד, ובפרט אישור המושב, מחזקים את טענותיו. "אישור המושב בו הוכרזו המתנגד ורעייתו המנוחה כבנים ממשיכים במשק מקים למתנגד אינטרס ברור לבטל את הצוואה החדשה, אשר פוגעת ישירות בזכויות שהובטחו לו", הוא כתב.

השופט התייחס גם לטענת המתנגד כי הצוואה ההדדית מ-2003 היא חלק מהסכם משפחתי רחב יותר, שהעניק לו ולרעייתו זכויות במשק. השופט קבע כי יש לאפשר למתנגד להוכיח טענה זו. לדבריו, "המתנגד רואה עצמו חלק מההסכמות המשפחתיות שנקבעו לאורך השנים, ובכלל זאת ההתחייבות של המנוחה להותיר לו ולרעייתו את הבית שנבנה במשק. טענות אלו מהותיות ויש לבררן במסגרת ההתנגדות".

השופט לוי אף הדגיש את החשיבות שבחקר האמת בבית המשפט לענייני משפחה, והוסיף כי, "בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל אופי אינקוויזיטורי מעצם טיבו, ונדרש הוא לרדת לחקר האמת. לא ניתן לשלול מהמתנגד את זכותו להוכיח את טענותיו במסגרת ההתנגדות".

"זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית"

בנוסף למעמדו של המתנגד, התייחס השופט לזכות החוקתית של גישה לערכאות משפטיות. השופט ציטט את ההלכה הפסוקה בנושא: "בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש. זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית, והיא מקבלת משנה תוקף בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה".

בסופו של דבר, קבע השופט לוי כי למתנגד יש זכות חוקית מלאה להגיש התנגדות לצוואה החדשה, והורה על דחיית הבקשה של המבקשת למחוק אותו מההליך. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 שקל למתנגד.

פסק דין זה מדגיש את החשיבות בבירור יסודי של טענות מהותיות בנוגע להסכמים משפחתיים וצוואות, בייחוד במקרים מורכבים שבהם מעורבים בני משפחה נוספים והבטחות קודמות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.