תעודות סל
צילום: גיא טל
הכר את המדד

סמארט בטא: מדדים במשקל שווה - לאחר שנים של תשואת חסר, האם הגיע זמנם?

להבדיל מהמדדים הרגילים, מדדים במשקל שווה נותנים לכל מניה במדד משקל שווה, מה שתורם לגיוון ההשקעה - מהם היתרונות והחסרונות שבהשקעה במדדים כאלה, והאם הם נותנים תשואה עודפת לאורך זמן?
גיא טל | (5)

בשבוע שעבר הצגנו את הקונספט של תעודות סל "סמארט בטא". המשמעות היא שאוסף המניות המרכיב את תעודת הסל נקבע לפי קריטריון אחר מהמדדים הרגילים, קריטריון שאמור לתת ערך מוסף לתעודה.

הדוגמה הפשוטה ביותר, ואולי הנפוצה ביותר, היא תעודות סל במשקל שווה. במקרה זה נכללות בתעודת הסל אותן מניות שנכללות במדד המסורתי, אך המשקל של כל אחת מהן בתעודה לא נקבע לפי ערך השוק של המניה אלא מחולק בשווה בין כל המניות הנכללות במדד, ומאוזן מחדש באופן שוטף לאור תנודות המניות.

בארצות הברית נסחרות מעל 100 תעודות סל במשקל שווה שמנהלות מעל 100 מיליארד דולר. מדובר בכסף קטן לעומת שוק תעודת הסל בכללותו, וגם בהשוואה לתעודות הסל המסורתיות המקבילות. לדוגמה, תעודת הסל במשקל שווה על ה-sp500 של אינבסקו (סימול RSP) היא הגדולה ביותר מבין תעודות הסל במשקל שווה בפער, אך עדיין מנהלת רק 66 מיליארד דולר, לעומת תעודות הסל המקבילות על אותו מדד שמנהלות מאות מיליארדי דולרים כל אחת.

 

ההבדלים בין תעודות במשקל שווה לתעודות במשקל שוק

מהם ההבדלים, היתרונות והחסרונות שבהשקעה בתעודות במשקל שווה?

גיוון: למרות שמספר המניות הכלולות במדד יהיה שווה בדיוק למדד המקביל לפי שווי שוק, ההשקעה במדד במשקל שווה נחשבת מגווונת יותר. בתעודות הרגילות, בגלל ההשפעה העודפת של החברות הגדולות, הרבה מהמניות הקטנות יהיו למעשה חסרות השפעה. כך לדוגמה מדד הנאסד"ק 100 כולל 100 מניות שונות, אך עשר הגדולות שבו מהוות מעל 50% מהמדד. כל המניות מהמקום ה-25 ומטה מהוות פחות מ-1% מהמדד, כולל מניות כמו פאלו אלטו, סטארבקס או קראודסטרייק. במדד המקביל QQQE המשקל של אפל, פאלו אלטו או קראודסטרייק שווה והן משפיעות בצורה שווה על תשואת המדד, ולכן מדובר בהשקעה מגוונת יותר. כידוע, אחת ההמלצות המקובלות ביותר בעולם ההשקעות היא לגוון את ההשקעה.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות תיאוריית הגיוון לא ממש עבדה, כיון שהמניות הגדולות הציגו ביצועי יתר מרשימים על פני שאר המניות במדד ודחפו את מדדי משקל השוק למעלה הרבה יותר מהמדדים במשקל שווה, כפי שנראה בהמשך. אך לא לעולם חוסן, ולאחרונה המניות הגדולות "הורידו הילוך". במיוחד כעת לאור התמחורים הגבוהים של המניות הללו, ייתכן שחשיפה מדודה יותר ופיזור אמיתי יהיה צעד נכון.

התנהגות המניות - תנודתיות ומומנטום: החשיפה למניות קטנות בשיעור גבוה יחסית עלול להגדיל את התנודתיות, שכן מניות כאלה נוטות להיות פחות יציבות.

בנוסף, מדדים לפי משקל שוק נותנים משקל גדול יותר למומנטום. מניות שעולות וצוברות נתח שוק הפוכות ליותר ויותר משמעותיות במדד ככל שהן מטפסות. במדדים לפי משקל שווה למומנטום אין השפעה, או אפילו השפעה שלילית. מניות שבמגמת ירידה תמשכנה להיות עם אותו משקל ואותה השפעה על המדד שכן המדד מאוזן מחדש כל העת. 

קיראו עוד ב"גלובל"

צמיחה לעומת ערך: באופן דומה למניות צמיחה יהיה יותר משקל במדדים לפי משקל, שכן הן נסחרות בערך גבוה יותר יחסית לפעילות שלהן כעת בגלל הצפי לצמיחה עתידית, בעוד מדדים לפי משקל שווה נוטים יותר למניות ערך שנסחרות במכפילים נמוכים, ולכן תופסים פחות מקום במדדים לפי משקל. 

דמי ניהול: תעודות סל במשקל שווה בדרך כלל יקרות יותר. או בגלל שהן נחשבות "סמארט בטא", או בגלל שהן דורשות יותר עבודה באיזון השוטף, בסופו של דבר הן יקרות יותר ויש לקחת זאת בחשבון. 

ביצועים

 מחקרים בעבר הראו שתעודות במשקל שווה נותנות תשואה עודפת. בשנים האחרונות התיאוריה הזו לא עובדת. זהו אחד החסרונות הבולטים של תעודות "סמארט בטא". הן מסתמכות על מחקרים שבודקים השפעה של פקטור מסוים שמגלים שהפקטור הזה אכן נותן תשואה עודפת. הבעיה היא שלעיתים קרובות הפקטור הזה תלוי בסיטואציה מסוימת או שמסיבה כזו או אחרת הוא מאבד את הרלוונטיות ומפסיק לעבוד. 

כך קרה לתעודות המשקל השווה בשנים האחרונות. לאור המהפכה הטכנולוגית וצמיחה החזקה מניות הטכנולוגיה, הן הפכו למרכיבים המשפיעים ביותר על התעודות הרגילות והשיאו את רוב התשואה העודפת. בתעודות במשקל שווה הן פחות משפיעות, וכך נשארו התעודות במשקל שווה מאחור. 

 

השוונו את ביצועי תעודות הסל המסורתיות על המדדים הגדולים עם אלו של התעודות במשקל שווה. ההשוואה נעשתה ביחס לשנת 2023, ממוצע תשואות של 3 השנים האחרונות, וכן הממוצע ב-5 וב-10 השנים האחרונות. להלן התוצאות:

SP500

מדד הדגל והבנאצ'מארק האולטימטיבי של המניות בעולם ובמיוחד בארצות הברית הוא מדד במשקל שוק, והושפע מאד מהתופעה שהזכרנו לעיל, כשהמניות הגדולות תרמו את עיקר התשואה. אולם מה קורה בטווח הארוך יותר?

כפי שניתן היה לצפות בשנת 2023 התעודה הרגילה הביס בגדולה את זו במשקל שווה. בנוסף, גם ממוצע שלוש וחמש השנים האחרונות מציג פער משמעותי מאד למדד המסורתי. אפילו בטווח הזמן של 10 שנים ה-SPY עם תשואה ממוצעת טובה יותר מה-RSP. יחד עם זאת, מעניין לראות שהפער הממוצע מצטמצם ככל שזמן הבדיקה ארוך יותר. המשמעות היא שעיקר ההבדל הממוצע נובע מהשנים האחרונות, אבל בשנים שלפני כן דווקא המדד במשקל שווה הניב תשואה עודפת. 

נאסדק 100

אם במדד ה-SP500 למניות הגדולות הייתה השפעה עודפת, באחיו הטכנולוגי, מדד הנאסד"ק 100, המגמה הזו מופיעה על סטרואידים. באופן כללי המדד נתן תשואות פנומנליות בשנים האחרונות, בעיקר בזכות מספר מניות בודד. 

כפי שניתן לראות ההפרשים בכל טווחי הזמן שנבדקו הם משמעותיים לטובת המדד במשקל שוק, אם כי גם פה הפערים מצטמצמים מעט ככל שהזמן ארוך יותר. יחד עם זאת התשואה יוצאת הדופן של השנים האחרונות עדיין משפיעה בצורה משמעותית גם על הטווח הארוך. 

דאו ג'ונס

מדד הדגל השלישי הוא הדאו ג'ונס. במקרה זה לא מדובר במדד במשקל שוק. משקל המניות במדד נקבע בצורה מוזרה על פי מחיר המניה השרירותי לחלוטין, ללא קשר לערך השוק של החברה. מדובר גם במספר מועט יחסית של מניות, כך שהגיוון של המשקל השווה אמור להיות פחות משמעותי. להלן ההשוואה: 

אכן ניתן לראות שהפערים בין המדדים במקרה הזה קטנים הרבה יותר, אך עדיין המדד הרגיל מוביל על המדד במשקל שווה בכל טווחי הזמן שנבדקו.

מדדים סקטוריאלים

האם יש מקום שבו היתרונות היחסיים של המדדים שווי המשקל באו לידי ביטוי גם בשנים האחרונות? בדקנו שלושה מדדים סקטוריאליים, בריאות תשתיות ופיננסים. לפחות השניים הראשונים נחשבים יותר לנוטים למניות ערך, שאמורים להעניק יתרון מסוים לתעודות במשקל שווה, והשלישי, העוקב אחר סקטור הפיננסים, מציג איזון בין ערך לצמיחה. האם במדדים האלו התעודות במשקל שווה היו עדיפות?

במדדי מניות הערך, הבריאות והתשתיות, נצפתה תופעה הפוכה, אם כי לא באופן קיצוני, מהמדדים הגדולים. בשני המקרים בשנת 2023 המדדים שווי המשקל היו עדיפים. בטווחי הזמן הארוכים יותר התוצאות מעורבות, אך על פי רוב קרובות למדי, כשפעם התעודות במשקל שווה מובילות ופעם דווקא אלו במשקל שוק. 

לגבי מדד הפיננסים חשוב לזכור שהבנקים הקטנים סבלו בתקופה האחרונה מירידות חדות שנבעו מחדלות פרעון בכמה בנקים קטנים ובינוניים, ומחשש ליציבותם. הדבר השפיע בצורה ברורה על התשואה בשנת 2023. בטווח הארוך ההשפעה הזו מצטמצמת לחלוטין והמדדים כמעט שווים. 

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    לרון 22/11/2024 18:15
    הגב לתגובה זו
    שבמפולת 2008 ירדה 60% ,יותר מהשוק ,כי השקיעו במניות קטנות
  • 4.
    לרון 22/11/2024 18:12
    הגב לתגובה זו
    י הרי כשהשוק ירד הסלים במשקל שווה יירדו יותר כי מאכלסים אותן סוגי מניות "יתר"או שורה שלישית
  • 3.
    אקוויליבריום 22/11/2024 14:13
    הגב לתגובה זו
    אז כל המניות נעות לאותו כיוון. אין כאן פיזור של ממש.
  • 2.
    עוד מדד במשקל שווה - dividend aristocrats (ל"ת)
    חברות גדולות 22/11/2024 13:51
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אנונימי 22/11/2024 13:42
    הגב לתגובה זו
    תבדקו איך בנוי משרל שווה. קרנות הסל משקל שווה צריכות כל הזמן לאזן כדי להשאר במשקל שווה עבור הרוכשים בכל רגע נתון. התפעול היקר. בעצם הייתי ממליץ לבדוק אם קניתם היום משקל שווה את מדד ותחזירו אותו למשקל שווה רק בעוד שנה או שלוש שנים ואז תראו מי יותר טוב....
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.