בפסק דין שניתן באחרונה על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, נשיא בית הדין הרב דוד ברוך לאו ביחד עם הדיינים, הכריעו בסוגיה מורכבת הנוגעת לחיוב תשלום כתובה במקרה של גירושים, כשהאשה היא זו שתבעה את הגירושים. פסק הדין עוסק בטענות אלימות שהעלתה האשה נגד בעלה, ובשאלת זכאותה לכתובה אף שהיא זו שיזמה את הליך הגירושים. בני הזוג היו נשואים במשך כ-29 שנה ויש להם חמישה ילדים משותפים, כשהילד הצעיר מביניהם הוא בן שמונה ויש לו צרכים מיוחדים. במהלך שנות הנישואין התגלעו בעיות חמורות ביחסים בין השניים, ובעקבות אירועי אלימות שהתרחשו בסוף 2022, עזב הבעל את הבית והזוג נפרד. האשה טענה כי היתה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית שהפעיל הבעל לאורך השנים - דבר שהוביל אותה לתבוע גירושים.

האלימות והפגיעה הובילו את האשה לדרוש גירושים

לדבריה, הבעל היה אחראי לתקופות של נתק מוחלט ביניהם, כשהוא ניתק כל קשר פיזי ורגשי עמה. באירוע חמור במיוחד, היא תיארה כיצד הבעל הכה אותה, גרם לשבר באפה ולשטפי דם בחזה ובידיים. בעקבות כך, היא פנתה לעובדת סוציאלית והוגשה תלונה במשטרה - שהובילה להרחקת הבעל מהבית. האשה טענה כי האלימות והפגיעה הנפשית שהפעיל הבעל כלפיה הובילו אותה למאיסה בחיי הנישואים ולהגשת הבקשה לגירושים. הכתובה היתה על סכום של 1.3 מיליון שקל צילום:IStock הכתובה שנרשמה בעת נישואיהם של בני הזוג היתה נקובה בסכום גבוה במיוחד, של כ-1.3 מיליון שקל (נקוב בדולרים). האשה לא ויתרה על תביעתה לכתובה, וביקשה שבית הדין יפסוק לטובתה. עם זאת, בית הדין הבהיר כבר בתחילת הדיון כי סכומים גבוהים כאלה לא נוהגים לפסוק, וכי ככל שתימצא זכאות לכתובה, הסכום ייפסק על דרך הפשרה, כמקובל. הבעל, מצדו, הכחיש את כל טענות האשה בנוגע לאלימות ולפגיעות שביצע כלפיה. לדבריו, מדובר בהאשמות שקריות, והעובדה שהתיק במשטרה נסגר ללא כתב אישום תומכת בטענותיו. הוא טען כי לא פגע באשה, לא קילל אותה ולא השפיל אותה, וכי לאורך השנים ניסה לשמור על מערכת יחסים תקינה. הבעל הוסיף כי האשה היא זו שהתנהגה כלפיו באלימות מילולית ופיזית, והיתה מרחיקה אותו ממשפחתו.

בית הדין האזורי לא קיבל את כל טענות האשה

בפסק דינו, בית הדין האזורי ציין כי טענותיה של האשה לא הוכחו במלואן, וכי לא הוצגו ראיות מספיקות לתמיכה בהן. באשר לכתובה, הבעל טען כי הסכום הגבוה שנקבע בכתובה לא היה סביר, וכי הוא נרשם בשל לחץ שהופעל עליו על ידי משפחת האשה בעת החתונה. בית הדין קיבל את הטענה שסכום הכתובה גבוה מדי, וקבע כי אין לחייב את הבעל לשלם את הסכום המלא. האשה הגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי, וטענה כי בית הדין התעלם מראיות רבות שהוצגו בפניו, כולל מסמכים רפואיים המעידים על הפגיעות שספגה מאלימות הבעל. בנוסף, היא הציגה תמלילי שיחות בינה לבין הבעל, שבהם הוא מבקש ממנה סליחה על כך שפגע בה. האשה טענה כי הוכח שהבעל אכן היה אלים כלפיה לאורך השנים, וכי יש לחייב אותו בתשלום הכתובה המלאה. בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני הגדול, הדיינים בחנו את הראיות שהוצגו בפניהם, כולל המסמכים והתמלילים. הרב ברוך לאו ציין כי "עיקר הדיון הוא כדי להחליט 'ממי יצאו הגירושין', ובעל אלים באופן שהוכח ותואר – יש בכך כדי לקבוע ש'ממנו יצאו הגירושין' והוא חייב בתשלום כתובה". נשיא בית הדין הדגיש כי לא משנה מי יזם את תביעת הגירושים, אלא מה היו הסיבות האמיתיות שהובילו לפירוק הנישואים.

הסכום שנפסק יקוזז ממכירת הדירה

לאחר בחינת הראיות, בית הדין קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי האשה אכן זכאית לכתובתה בשל האלימות של הבעל. עם זאת, בשל הנסיבות, סכום הכתובה לא יעמוד על הסכום המקורי של 1.3 מיליון שקל, אלא על סך של 600 אלף שקל, שאותו יחויב הבעל לשלם. הסכום יקוזז מחלקו של הבעל במכירת הדירה המשותפת של בני הזוג. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מדגיש את חשיבות בחינת הנסיבות שהובילו לגירושין, כשטענות לאלימות במשפחה עומדות במרכז התיק. השופט קבע כי אף שהאשה היא זו שתבעה את הגירושים, האלימות שהופעלה כלפיה מצד הבעל מצדיקה את חיובו בתשלום הכתובה. במקרה אחר, אשה שניהלה קשר של מסרונים (הודעות טקסט) בעלי תוכן מיני עם גבר מחוץ לנישואים שלה, קיבלה תביעת גירושים. התביעה נדונה והוכרעה ביוני האחרון בבית הדין הרבני בפתח תקווה. בני הזוג התחתנו ב-2012. לאחר כשמונה שנים שבמהלכן נולדו להם שני ילדים, הם התגרשו בסוף 2020. בית הדין ממשיך לדון בתביעות ביניהם עד היום, ובאחרונה הוא פסק בתביעת הכתובה שהגישה האשה, שטענה כי על בעלה לשעבר לשלם לה אותה מכיוון שהוא זה שיזם את הפרידה מבלי שהציג עילות כלשהן לגירושים. מנגד, הבעל טען כי האשה לא זכאית לכתובה מכיוון שהיא בגדה בו עם קולגה שלה מהעבודה בחברת ביטוח - מה שהוביל להרס של חיי הנישואים שלהם. הוא הציג לבית הדין ראיות שכללו הודעת וואטסאפ שבה האשה מודה בפניו בדבר הבגידה, תמלול של שיחת טלפון שלו עם אותו קולגה של האשה, וכן תמונת עירום שלה שהיא שלחה לו. בהודעה ששלחה לבעלה נכתב "מי יודע מזה שבגדתי בך, אני אכחיש, אני מצטערת, אבל תיקח אחריות, זה לא נפל מן השמים". אותו קולגה גם הוזמן לדיון שנערך בבית הדין, ובעדותו התברר כי בינו לבין האשה היתה היסטוריה של התכתבויות, וכי לא מדובר במקרה חד פעמי. במקרה נוסף, שהגיע להכרעה בבית המשפט ביוני 2023, אשה נשואה שלחה הודעות ותמונות מיניות לגבר זר שאינו בעלה. בנוסף שלחה האשה הודעה לבעלה שבה הודתה כי היא בוגדת בו. כשנתיים לפני כן הכריע בית הדין הרבני האזורי בתל אביב כי למרות ההודעות, הבעל יחויב לשלם לאשתו את מלוא כתובתה. הבעל ערער על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. למרות זאת, לאחר הדברים הללו שבו בני הזוג לשלום בית שנמשך כשמונה חודשים עד שנפרדו. הנושא הגיע לפתחו של בית הדין הרבני הגדול ירושלים. הדיינים בבירה, הרב דוד לאו, הרב אליעזר איגרא, והרב מיכאל עמוס, ציינו כי הבעל ערער על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב שחייב אותו לשלם את מלוא כתובתה של האשה על סך 26 אלף דולר. לטענתו, אשתו הפסידה את הכתובה שלה בגלל שתי סיבות. "התכתבות עם אדם זר שבה נאמרו דברי זימה וכן נשלחה תמונה שאינה צנועה בצורה מובהקת" וכן "הודעת ווטסאפ ששלחה לו  שבה כתבה כי בגדה בו".