חתימת חוזה
צילום: pexels

אשה ערירית הורישה דירה למטפל הסיעודי, קרובתה ערערה - מה קבע ביהמ"ש?

בת דודתה מדרגה שנייה של האשה טענה כי על רקע מצבה הבריאותי הקשה בזמן שערכה את הצוואה, לא היתה האשה מודעת למעשיה. היא הוסיפה וטענה כי המטפל היה מעורב בהכנת הצוואה, ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת
עוזי גרסטמן | (1)

צוואה שנכתבה לטובת מטפל סיעודי תקוים בדיוק כפי שנכתבה. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפסק דין שפורסם באחרונה. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל סבורה כי הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, ערירית שמעולם לא התחתנה, להוריש את דירתה למטפל שהיה לה.

המנוחה נולדה לפני 100 שנה. לא היו לה אחים והיא מעולם לא נישאה. היא היתה אשה משכילה ובעלת דוקטורט בגנטיקה, שגרה לבדה בדירתה שבתל אביב. בשלב מסוים בחייה היא חלתה בסרטן העור, ולאור מצבה הרפואי המעורער החל התובע ב-2004 להעניק לה טיפול סיעודי.

כעבור שבע שנים, ביוני 2011, ערכה המנוחה את הצוואה שלה, שבמסגרתה היא הורישה את הדירה שלה למטפל שלה. ב-2014 היא הלכה לעולמה בגיל 90. לאחר מותה ניהלו המטפל ובת דודתה מדרגה שנייה, הנחשבת ליורשת שלה על פי דין (אחת מתוך שלוש), מאבק על עיזבונה.

טענה להשפעה בלתי הוגנת של המטפל

לדברי בת הדודה, על רקע מצבה הבריאותי הקשה בזמן שערכה את הצוואה, לא היתה קרובת משפחתה מודעת למעשיה. היא הוסיפה וטענה כי המטפל היה מעורב בהכנת הצוואה, ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. לכן, לטענתה, הצוואה בטלה - וכפועל יוצא מכך יש לחלק את העיזבון ליורשות של המנוחה על פי דין. מנגד, המטפל עצמו עתר בדרישה לדחות את טענות ההתנגדות ולקיים את הצוואה של האשה שבה טיפל.

השופטת אילוטוביץ' סגל דחתה את שלוש טענות ההתנגדות במלואן. לגבי עניין הכשירות בשעת עריכת הצוואה, היא ציינה בפסק הדין שפרסמה כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שבדק את התיעוד הרפואי של המנוחה, קבע כי מצבה הקוגניטיבי בזמן כתיבת הצוואה היה טוב וכזה המאפשר לה להיות מודעת למעשיה בצורה טובה.

גם בנושא המעורבות לכאורה של המטפל בהכנת הצוואה, הגיעה השופטת למסקנה כי למעשה לא היתה מעורבות שכזו. הוא הודה אמנם במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט כי עברה בראשו המחשבה שלפיה האשה עשויה להוריש לו את דירתה. ואולם לדבריו, "השתדלתי לשמור על נקיות עד כמה שאפשר, לא הזכרתי את זה ולא חשבתי על זה", והשופטת האמינה לו כי לא עסקג כלל בצוואה.

"השקיעה מחשבה בבחירת הזוכים בעיזבונה"

בהמשך דחתה השופטת גם את הטענה של בת הדודה, שלפיה הצוואה היא תוצר של השפעה בלתי הוגנת מצד המטפל. "התרשמתי כי המנוחה היתה אשה חכמה וצלולה, אשר השקיעה מחשבה בבחירת הזוכים בעיזבונה ותוך כך ערכה את צוואתה, אשר שיקפה את רצונה", היא כתבה בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"

כמו כן, ציינה השופטת כי למנוחה היו שני מטפלים סיעודיים – התובע ועוד אשה. לדבריה, בחירתה לצוות את הדירה שלה דווקא לאחד מהם מלמדת על בחירה מושכלת, להבדיל מכזו שנעשתה תחת לחץ והשפעה פסולים.

לסיכום, חידדה השופטת כי גם אם הורשת הדירה למטפל – שסובל בעצמו ממחלה, מקבל קצבת נכות ונאלץ לעבור לעתים תכופות בין דירות – נעשתה על רקע רחמים שחשה האשה עליו, הרי שאין בכך כדי להוות השפעה בלתי הוגנת הפוסלת את הצוואה. לאור כל אלה, הוחלט בסופו של יום לקיים את הצוואה שנכתבה לטובת המטפל הסיעודי. על רקע העובדה שעלה כשל בהתנהלות של התובע - הסתרת העובדה שהוא היה המטפל הסיעודי של המנוחה מהאפוטרופוס הכללי, קבעה השופטת כי בת הדודה לא תשלם לו הוצאות משפט.

מקרה זה מדגיש את החשיבות הרבה של עריכת צוואה ברורה ומסודרת, במיוחד כאשר מדובר במקרים לא שגרתיים כמו הורשה לאדם שאינו בן משפחה. החוק בישראל מאפשר לכל אדם לקבוע מי יירש את רכושו ואת נכסיו לאחר מותו, ולצוואה יש תוקף משפטי מחייב אם נערכה בהתאם לחוק. עם זאת, במקרה של הורשה לאדם שאינו קרוב משפחה, כמו מטפל או חבר, יש לבדוק אם לא הופעלו על המוריש לחצים או השפעות לא הוגנות בעת עריכת הצוואה.

הדיון סביב המקרה הזה מעלה שאלות מורכבות הנוגעות לנושאים כמו אמון, נאמנות, והקשר בין מטפלים סיעודיים למטופליהם. בעוד שבית המשפט יידרש לבחון את תקינות הצוואה ואת כשרותה של המצווה בעת עריכתה, כדאי לראות אם התוצאה במקרה הזה עשויה להשפיע על מקרים דומים בעתיד.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון באחרונה במקרה שבו גבר שנפרד מאשתו דרש את הירושה שלה, מכוח צוואה ההדדית שנחתמה ביניהם, על אף שהאשה ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד. המנוחה והגבר נישאו זה לזו והביאו לעולם בן משותף. למנוחה היה זה ילד שלישי, שכן היו לה שני ילדים מנישואים קודמים. לפני 12 שנה חתמו בני הזוג לשעבר על צוואה הדדית, שלפיה אחרי פטירתו של הראשון יעבור הרכוש המשותף של השניים – הכולל גם את דירת המגורים – לשני, ואילו לאחר מות השני יעבור העיזבון לשלושת ילדי האשה בחלקים שווים. בשלב מסוים נקלעו היחסים בין השניים למשבר, ועקב כך הגישה האשה בקשה לצווי הגנה, תביעת גירושים ותביעה לפירוק שיתוף. בהמשך היא אף ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד, תוך נישול הבעל, אלא שבשום שלב היא לא הודיעה לו על ביטול הצוואה ההדדית. ואולם עוד לפני שהושלמו הליכי הגירושים, נפטרה האשה אחרי שניהלה מאבק ממושך במחלת הסרטן.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    דני 22/08/2024 19:36
    הגב לתגובה זו
    מביאים את פירוט המיקרים אבל לא את הפסיקה הסופית (מלבד המקרה הראשון )
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים