הבעל פשט רגל - העירייה דרשה מאשתו לשלם חוב ארנונה אסטרונומי
בית המשפט המחוזי בירושלים פטר באחרונה אשה מתשלום חוב ארנונה עצום שצבר בעלה, שמצוי כיום בהליכים של פשיטת רגל. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ דחתה את טענת עיריית ירושלים, שלפיה המעורבות של האשה בפעילות העסקית של בעלה מצדיקה את הדרישה לייחס לה באופן אישי את חוב הארנונה שהוא צבר. בית המשפט קבע כי המעורבות שלה היתה בעלת אופי טכני בלבד.
לפני שהבעל שלה נכנס לתסבוכת של חובות, הוא ניהל את אולם האירועים אולמי מונדיאל שנמצא ברחוב בית הדפוס שבעיר הבירה. ההחזקה שלו באולם היתה באמצעות כמה חברות. בתחילת 2010 הוכרז הבעל פושט רגל והושתו עליו תשלומים חודשיים להחזר החובות. כשנה לאחר מכן נמכר אולם האירועים לחברה מסוימת תמורת סכום של מיליון שקל. הצ'קים שהועברו עבור האולם נרשמו לטובת חברה שהנתבעת משמשת בה מורשית חתימה.
במסגרת הליך פשיטת הרגל של הבעל, הגישה עיריית ירושלים תביעת חוב נגדו, בגין אי תשלום של מסי ארנונה. בנוסף, הנאמן שמונה לו במסגרת ההליך ביקש לייחס את החובות של הבעל לחברה שקיבלה את תמורת מכירת האולם. ואולם הניסיון לגביית חוב הארנונה שהצטבר כשל ולאור כך הגישה העירייה את התביעה נגד אשתו של החייב.
לטענת העירייה יש לחייב את הנתבעת אישית בחוב הארנונה של בעלה והחברה, שהגיע לסכום גבוה במיוחד של 6,104,095 שקל. העירייה הסתמכה בעיקר על קביעת השופט בתיק פשיטת הרגל לפני כעשור, שלפיה הנתבעת היתה "מעורבת במידה רבה בפעילות השוטפת של אולמי מונדיאל", כפי שנכתב אז בפסק הדין. לטענת העירייה, המעורבות הזו מצדיקה לקבל את התביעה שלה.
- חייב יישאר בביתו עד מותו, והנכס ימומש לאחר מכן
- האם חוב מזונות יכול לשמש להחזר לנושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, כפרה אשתו של בעל החוב במעורבות שיוחסה לה על ידי העירייה. לטענתה. היא לא היתה בעלת מניות, בעלת שליטה או מנהלת בחברה, והיא גם לא היתה מעורבת במשא ומתן שהתנהל לצורך מכירת אולם האירועים. יתר על כן, היא לא חתומה על הסכם המכר של האולם מול החברה הרוכשת, ואף לא ידעה על חוב הארנונה של בעלה, או על הצורך לשלם ארנונה. לכן, כך על פי טענתה, צריך לדחות את התביעה.
בתחילת פסק הדין שפרסמה, דחתה השופטת מאק-קלמנוביץ את הניסיון של העירייה להסתמך על דברי השופט שהכריע בתיק פשיטת הרגל. היא נימקה זאת בכך שהנתבעת לא היתה צד להליך שהתנהל, ועקב כך לא ניתנה לה שום הזדמנות להתגונן במהלכו מפני הטענות שהועלו בו כלפיה. מה גם שלדברי השופטת, בהליך פשיטת הרגל נדון עניינו של החייב ולא של אשתו, והמעורבות שלה בפעילות העסקית שלו לא נבחנה כסוגיה בפני עצמה.
לאחר מכן, דחתה השופטת את הטענה של עיריית ירושלים, שלפיה מוצדק להטיל על האשה את חוב הארנונה, גם לגופה. היא קבעה כי לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה עסקה בעבודות טכניות בלבד בחברה, כמו הכנת תלושי שכר, רישום צ'קים וסידור חשבוניות – מבלי להיות מעורבת כלל בפן המהותי של ניהול העסק.
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"העובדה שהנתבעת ביצעה עבודות כאלה היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שהחייב, בעלה ואבי ילדיה, נקלע לקשיים כלכליים, והיא הושיטה את ידה וסייעה בתפעול העסק המשפחתי. אין בעובדות אלה כשלעצמן כדי להצביע על היותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה", כתבה השופטת בפסק הדין.
לאור כל אלה, קבעה השופטת כי גם אין מקום להורות על חיובה של הנתבעת בתשלום חוב הארנונה על סמך מסגרות משפטיות אחרות, כמו הרמת מסך מתוקף חוק החברות או אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין. אשתו של החייב ניצלה מתשלום הארנונה המטורף, והעירייה חויבה לשלם לה הוצאות משפלט בסכום כולל של 10,000 שקל.
במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום באשדוד בנובמבר 2023 במקרה שבו פושט רגל בעל חובות של 8 מיליון שקל, תבע את בת זוגו לשעבר, וטען כי הוא זכאי למחצית מדירתה בשל הקשר הזוגי שניהלו בעבר. התובע ביקש מבית המשפט להורות על שיתוף בנכסים, בזכויות ובחובות שנצברו בתקופת חייו המשותפים עם בת זוגתו לשעבר, ללא נישואין. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע הוליך אותה שולל במסגרת חייהם המשותפים הקצרים, שבהם שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת, למעט השימוש שעשה בחשבונות הבנק שלה בשל היותו שקוע בחובות כבדים. תחילת הסיפור ב-2012, אז הכירו בני הזוג, כשלכל אחד ילדים ממערכת יחסים זוגית קודמת. האשה עסקה בהוראה, בעוד שהאיש עסק בעבודות בנייה. בני הזוג התגוררו יחד בדירתה השכורה של הנתבעת. בתחילת 2013 הגישו שני הצדדים הצעות לרכישת דירה מכונס נכסים. ביוני 2013 נחתם הסכם לרכישת דירה, שלפיו בת הזוג תהיה זו שתרכוש את הדירה במחיר המוסכם על כונס הנכסים. היא אכן רכשה את הדירה, בין היתר באמצעות כספים שחסכה ובאמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא, כשהיא הלווה העיקרית בה ואחיה משמש ערב.
פשיטת רגל מתרחשת בהתאם לבקשה של חייב או בהתאם לבקשה של נושה ובעקבותיה מוענקת הגנה לחייב בדמות הקפאת ההליכים המשפטיים שעומדים נגדו. תאגיד לרוב לא עובר תהליך פשיטת רגל, אלא עובר תהליך פירוק שדומה במהותו לתהליך פשיטת רגל, אך תהליך פשיטת רגל רלוונטי בעיקר לאדם שיש לו חובות שהוא לא יכול להחזיר אותם.
- 1.תושב רמת גן 29/07/2024 13:08הגב לתגובה זוהמדידה מה שמעלה אותה בעשרות אחוזים, זה מה שקורה ברמת גן עם ראש העיר הזה
בנימין נתניהוהחוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
עדות צחי חבקין, אחד החוקרים הבכירים בתיקי נתניהו גורמת להבין שהפרקליטות הגישה כתב אישום שלא תאם את מה שקרה בשטח. עוד לפני כן נסביר ונזכיר שתיק 4000 שמתייחס לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מוואלה עבר שינויים שונים - מסיקור אוהד זה שונה ל"היענות חריגה", כשבפועל הפרקליטות מתקשה להצביע על סיקור אוהד ו"מפחיתה" את טענת האשמה ל"היענות חריגה". וכל זה קורה כאשר גם המתת, השוחד לבזק לא ברור. נתניהו קיבל לכאורה היענות חריגה בתמורה למתנות לבזק של משפחת אלוביץ'. לא ברור שיש היענות חריגה ובטח שלא סיקור אוהד, ולא בטוח שיש כאן מתנה לבזק.
בימים האחרונים מעיד צחי חבקין מהחוקרים הבכירים בתיק. העדות שלו מחזקת מאוד את טענת נתניהו שאין כלום. עו"ד עמית חדד, סנגור נתניהו שואל את חבקין במסגרת העדות - "היה סיכום שלך של 315 מקרים בתיק 4000, הם מהווים את המתת, להבנתי אתה לא סיכמת 315 מקרים כאלו? גם לא 100 מקרים.
חבקין: סדר גודל של 15-20, ככל שאני זוכר.
עו"ד חדד: לראש הממשלה לא הוצגו 315 ולא 15. ספרנו 10 מקרים. למה לא הצגתם לראש הממשלה 315 מקרים?
חבקין: כי לא הכרתי 315 מקרים בזמן אמת, לא הכרתי כאלה כמויות.
הפרקליטות הגישה בכתב האישום 315 מקרים, בפועל נחקרו ונבדקו 10-20 מקרים של "סיקור חיובי" שהפכו ל-"היענות חריגה". חדד ממשיך לשאול - מה שרציתם להוכיח שוואלה הוא אתר מוטה, שיש בו סיקור חיובי לראש הממשלה. זה המתת?
חבקין: נכון.
עו"ד חדד: לא חקרתם לעניין "היענות חריגה"?
חבקין: מה זו "היענות חריגה?"
חדד: האם חקרתם היענות חריגה לפי כתב האישום? אתם לא חקרתם אם ראש הממשלה קיבל היענות חריגה בוואלה?
חבקין: לא יודע מה זה אומר, תסביר לי. חקרנו סיקור אוהד, כתבות פרסומים לפי בקשה.
בהמשך חבקין מדגיש שוב כי חקר בקשות שהגיעו מראש הממשלה וסביבתו לפרסם או לשנות פרסום הוא מעיד שלא נבדקה נקודת השוואה לפוליטקאים אחרים שפנו למערכת וואלה. הסניגור עו"ד חדד מנסה להוכיח שלא היה סיקור מוטה ולא היתה היענות חריגה. חבקין סיפק לו את מה שהיה צריך. התיק מול וואלה הוא תיק מעניין במובן הרכילותי - הוא מספר על מאחורי הקלעים של מערכת עיתון. הוא חושף את הציבור למהלכים של פוליטיקאים, לוביסטים ועוד. זה בעיתונים רבים ואלו פוליטקאים ואנשים רבים שפונים לשנות סיקור או לפרסם אייטם. זאת בעצם עבודת יח"צ - יחסי ציבור. האם העבודה הזו פסולה, לא חוקית? יחצנים מנסים להשפיע על הסיקור, גם פוליטקאים, מנהלי חברות ועוד מנסים לשנות כתבות עליהם ולקבל סיקור חיובי - זה לא פסול כל עוד אין "תן וקח", אתם חושבים שאין "תן וקח" - מה אלו כל ההדלפות? זה חלק מהמשחק שהפרקליטות במשפט וואלה טוענת שהוא לא חוקי ואם כך - צריך לחקור עוד אלפים רבים של אנשים במדינה.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
