התחדשות עירונית רמת גן
צילום: יחצ

תבע שכר טרחה על פרויקט התחדשות בבניין של אמו - מה פסקה השופטת?

עורך דין טען כי הגיע להסכמה עם השותפים בחברה היזמית שביצעה את הפרויקט, אך לא הציג שום ראיה שתומכת בגירסתו. השותפים הכחישו קיום של הסכם שכזה - והשופטת דחתה את התביעה ופסקה הוצאות של 28 אלף שקל
עוזי גרסטמן | (3)

בית משפט השלום באשדוד דחה באחרונה תביעה שהגיש עורך דין בדרישה לקבל מאות אלפי שקלים כשכר טרחה עבור קידום לכאורה של פרויקט התחדשות עירונית בבניין שבו גרה אמו. בהיעדר מסמך חתום התומך בגירסתו, ובעקבות העדויות של השותפים בחברה היזמית שלפיהן לא היו דברים מעולם, החליטה השופטת רוני סלע שלא לקבל את טענותיו של עורך הדין.

הנתבעת, חברה יזמית בתחום הנדל"ן, ביצעה פרויקט של התחדשות עירונית בבניין שנמצא ברחוב המעפילים באשדוד, שבו כאמור מתגוררת אמו של התובע. בתביעה שהגיש לבית המשפט, טען עורך הדין כי הוא היה המארגן, היוזם והמקדם העיקרי של פרויקט ההתחדשות, וכי הוא והשותפים בחברה היזמית הגיעו להסכמה שתשולם לו תמורה כספית בעד קידומה של החברה כאחראית על פרויקט ההתחדשות העירונית בבניין.

לדברי התובע, ב-2012, כשהיה עדיין סטודנט למשפטים, הוא פגש במקרה עורך דין שהיה בשעתו שותף בחברה היזמית, וסיפר לו שבאפשרותו לקדם תמ"א בבניין שבו גרה אמו. לטענתו, אותו עורך דין הציע לו לעשות את ההתמחות שלו אצלו לאחר שיסיים את הלימודים, ובמהלך הסטאז' סוכם בינו לבין כלל השותפים בחברה שעבור קידום הפרויקט הוא יזכה לעמלה של 4% מהסכום הכללי של מכירות הדירות החדשות. לראיה, הציג התובע הסכם שכר טרחה ממאי 2012, שלכאורה תומך בגירסה שלו. התובע אף טען כי היזמית הפרה את ההסכם, לאחר שלא שילמה לו את שכר הטרחה המוסכם, ועליה לפצות אותו בסכום של כ-400 אלף שקל.

היזמית לא קיבלה את הטענות של התובע וטענה שלא היה שום הסכם שכזה. לטענתה, אם אכן בוצעו פעולות כלשהן מצדו לקידום הפרויקט, הרי שהן נעשו במסגרת התמחותו במשרד עורכי הדין או כבעל אינטרס עבור אמו. היא ציינה כי בינה לבין התובע לא נחתם בשום שלב הסכם מחייב שאותו היא יכולה היתה להפר.

השופטת סלע ציינה כי הסכם שכר הטרחה שהציג התובע לא נושא את חתימת היזמית - מה שבפועל שולל את התוקף המשפטי שלו. היא הדגישה כי, "אין מדובר בענייננו בתובע שהוא הדיוט, אלא במי שהיה בשנת 2012 מתמחה במשפטים, בעל השכלה משפטית, וכיום הוא עורך דין, ואף אינו בחור צעיר. התובע היה מודע אפוא היטב לאופן בו יש לעגן התחייבויות, ולמשמעויות המשפטיות של היעדר חתימה על הסכם, ודאי מסוג זה שבענייננו".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בתוך כך, השופטת ציינה גם כי כל השותפים בחברה היזמית הכחישו בתוקף את הטענה שהיתה בין הצדדים הסכמה כלשהי לתשלום לתובע, באופן השולל היווצרות הסכם בהתנהגות. כך למשל, השותף שאצלו התמחה התובע בזמנו העיד באופן ברור ומפורש כי הדרישה של התובע לתשלום לא הבשילה לכדי הסכמה ברורה. שותף נוסף העיד כי "אין שום אמת בתביעה" וכי לדבריו "מעולם לא היתה הסכמה כלשהי בין הנתבעת לתובע ביחס לפרויקט".

דיירי הבניין שהעידו מטעם ההגנה אישרו גם הם כי התובע לא ביצע פעולות מהותיות כלשהן לצורך קידום פרויקט ההתחדשות העירונית. אחד מהם אף סיפר כי התובע מעולם לא פנה אליו או לאמו בקשר לפרויקט, לא החתים אותם על שום מסמך ואף לא ניהל עמם שיחה כלשהי בנושא.

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת קבעה כי גירסת התובע לגבי מעורבותו בפרויקט והזכאות שלו לשכר טרחה היא עדות בודדה שמולה ניצבות שלל ראיות הסותרות אותה, וכי אין ביכולתה לקבל את התביעה. בעקבות כך הטילה השופטת סלע על התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 28 אלף שקל.

בין אם תהליך ההתחדשות העירונית החל ביוזמת הדיירים ובין אם ביוזמת היזמים, יש צורך למנות נציגות דיירים. מטרת הנציגות היא לסייע לבעלי הדירות לפעול באופן מאורגן מול בעלי המקצוע, הרשות המקומית ומוסדות התכנון. הנציגות נבחרת מתוך כלל בעלי הדירות שמעוניינים להיות חברים בנציגות. תפקידי הנציגות הם, בין היתר, לבחור את בעלי המקצוע: עורך הדין המייצג, המפקח על הבנייה, השמאי והיזם. הנציגות צריכה לפעול בשקיפות ולייצג את האינטרסים של בעלי הדירות.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    עמית 22/06/2024 13:41
    הגב לתגובה זו
    עם נבזה
  • 2.
    כלכלן 22/06/2024 13:36
    הגב לתגובה זו
    אין צדק ואין דיון בבתי משפט - איש הישר בעיניו יעשה כל שופט מפתח לו אג'נדה שתקדם אותו אישית - בתי משפט מושחתים- לפרק ולהרכיב מחדש - אין בכם אימון !!!!
  • 1.
    ותיקי נתניהו מתבססים על הדס קליין שנסתרת ע"י כל הראיות (ל"ת)
    מה ההבדל? 22/06/2024 11:59
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אמזון
צילום: טוויטר

נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים ישראלים תתברר בארץ

השופטת דחתה את בקשת אמזון ואמזון שירותים לכפירה בסמכות בית המשפט הישראלי. בהחלטה מקיפה היא קבעה כי אמזון מפעילה תצורת אתר ישראלית, פונה לצרכנים ישראלים ופועלת בשוק המקומי, ולכן לא תוכל לטעון שהפורום הישראלי אינו המקום הראוי לברר את התביעה. מדובר בייצוגית בטענה כי ממשק המשתמש של אמזון הטעה לקוחות לרכוש מנוי פריים או פריים וידאו מבלי שהתכוונו לכך, ואף הקשה על ביטול השירותים

עוזי גרסטמן |

בתחילת 2025, באולם השקט של בית המשפט המחוזי בלוד, נדונה סוגיה עקרונית שמעסיקה צרכנים רבים בישראל: האם תאגיד אינטרנט בינלאומי כמו אמזון יכול להתחמק מדיון בישראל בטענה שהכל מתנהל מעבר לים. מאחורי ההליך עומדים שני צרכנים ישראלים, רביד דקל ושחר ולר, שהגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד שתי ישויות של החברה: Amazon.com . ו-Amazon.com Services LLC. הם טענו כי ענקית הסחר האלקטרוני מפעילה את אתר Amazon.com באופן מטעה, כדי לשדל לקוחות לרכוש שירותי פריים ופריים וידאו גם כשלא התכוונו לכך, ושלאחר מכן היא מקשה עליהם להתנתק מהשירותים.

לטענת המבקשים, אמזון עיצבה את ממשק המשתמש כך שצרכנים יחשבו כי הצטרפות לשירותי פריים היא חלק אינטגרלי מתהליך הקנייה, וכי ההטעיה חמורה במיוחד עבור לקוחות ישראלים, שאינם נהנים מאותן הטבות משלוחים כמו הצרכנים האמריקאים. הם טענו כי גם השירות הנוסף, אמזון פריים וידאו, מוצג באופן מטעה, כך שצרכנים המבקשים לצפות בתכני סטרימינג בלבד נגררים לרכוש את חבילת פריים המלאה, שיקרה בהרבה. בנוסף, לטענתם, אמזון מערימה קשיים על מי שמנסה לבטל את המנוי.

במרכז ההליך ניצבה השאלה: האם לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתביעה נגד חברה אמריקאית, כשהשירות נרכש דרך אתר בינלאומי. אמזון ביקשה מבית המשפט לדחות את ההליך בטענה שאין לו סמכות מקומית, שכן "השירותים המדוברים אינם מוצעים כלל לצרכנים בישראל", אלא רק למשתמשים שהזינו כתובת משלוח בארה"ב. לטענתה, כל ההתקשרות נעשתה לפי תנאי שימוש שקובעים כי הדין החל הוא דין מדינת וושינגטון.

בסיס עובדתי "רעוע"

בבקשות הכפירה, הדגישה אמזון כי הבסיס העובדתי שעליו מבוססת בקשת האישור הוא "רעוע", וכי מדובר בניסיון של המבקשים "לייבא" את תביעת הרשות הפדרלית להגנת הצרכן (FTC) שנוהלה נגדה בארה"ב. אמזון טענה גם כי המבקשים עצמם מודים כי אינם זוכרים את נסיבות ההצטרפות לשירותים, ולכן לא הוכיחו כלל שנפגעו או הוטעו. המבקשים השיבו כי אמזון נוכחת היטב בישראל, פונה במובהק לקהל הישראלי, ואף מפעילה ממשק בשפה העברית ומאפשרת תשלום בשקלים. לטענתם, ההטעיות נוגעות לציבור הצרכנים המקומי, ולכן לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתיק. הם הדגישו כי, "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה התרחש בישראל, כתוצאה מפעילותה של אמזון הפועלת כאן ומכוונת לשוק המקומי".

השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את בקשת אמזון, בנימוק כי החברה לא הצליחה לבסס את טענתה העובדתית שלפיה שירות פריים אינו מוצע לישראלים. היא כתבה בהכרעתה כי, "משלא הוגש תצהיר מטעם המשיבות, הרי שלא הונחה תשתית לביסוסה של טענה זו". לדבריה, גם אם אמזון צדקה בטענה ששירות פריים מוצע רק למי שהזינו כתובת בארה"ב, זה לא מספיק כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעילת התביעה, שכן גם לקוחות ישראלים שהזינו כתובת אמריקאית זכאים שלא להיות מוטעים.