בית"ר י-ם תשלם פיצויים בסך 1.5 מיליון שקל לשישה משחקניה לעבר
בית הדין לעבודה בירושלים חייב באחרונה את מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים לשלם כ-1.5 שקל פיצויי פיטורים לשישה שחקנים שלה לשעבר: תומר בן יוסף, אריאל הרוש, אוהד סיידוף, שי חדד, רועי זיקרי וברק משה. המועדון טען להגנתו כי מדובר במקרים של סיום חוזה, שבהם לפי הנוהג בעולם הכדורגל לא נהוג תשלום פיצויים, אבל השופט אייל אברהמי קבע כי נוהג כלשהו, שכלל לא הוכח, לא גובר על הזכות היסודית והבסיסית, שאף מעוגנת בחוק.
כל התובעים שיחקו בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם בשורות בית"ר ירושלים. ששת השחקנים חתמו על הסכם העסקה מול מועדון הכדורגל, שהסדיר את תנאי עבודתם ושכרם, והמשותף לכולם הוא שהחוזה של כל אחד הגיע לסיום מבלי שנעשתה פעולה של ממש לפיטוריהם. למעט בעניינו של הרוש, ששימש השוער הראשון של הקבוצה בשנים 2014-2008, בית"ר נימקה את החלטתה שלא לחדש את החוזה עם חמשת התובעים האחרים בכך שלא הותירו חותמם על המגרש, והם לא הראו כישורים ספורטיביים כמצופה מהם.
בתביעות שהוגשו לבית הדין באוגוסט 2018, טענו ששת השחקנים כי אי חידוש החוזה עמם מול המועדון היא הלכה למעשה פיטורים, המזכים אותם בפיצויי פיטורים. לעומתם, טען מועדון הכדורגל שהוא לא חייב לשלם להם פיצויים. לטענת נציגיו, בהתאם לנוהג הרווח בענף הכדורגל, אי חידוש של הסכם ההעסקה – בין אם ביוזמתו של השחקן ובין אם בשל החלטת הקבוצה – לא מביא למצב של פיטורים. יתרה מכך, לדברי המועדון בהסכמי ההעסקה של התובעים נקבע כי שכרם כולל הכל - גם תנאים סוציאליים וגם פיצויי פיטורים.
השופט אברהמי הסביר כי לפי סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים, עובד שחוזה העבודה שלו לתקופה קצובה הסתיים, זכאי לפיצויי פיטורים במידה שמעסיקו לא הציע לו חידוש חוזה לפחות שלושה חודשים לפני סיומו. בתוך כך, הוא הדגיש כי הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים היא זכות קוגנטית, כזו שאי אפשר לוותר עליה לא במסגרת חוזה אישי ולא במסגרת חוזה קיבוצי.
- ההזדמנות האחרונה של דור מיכה: כמה הוא מרוויח והאם זאת עונת השיקום
- איל הנדל"ן רוצה לתקוע יתד בכדורגל הישראלי: מי אתה לורנט לוי?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעקבות כך, דחה השופט את הטענה של בית"ר ירושלים לגבי הנוהג שעוקף את הוראות החוק. הוא כתב בפסק דינו כי, "טענת המועדון בדבר קיומו של 'נוהג' בעולם הכדורגל, שלפיו אי-חידוש הסכם לשחקני כדורגל אינו עולה כדי פיטורים בדין מפוטר, נוגדת את ההוראה הקוגנטית שבחוק פיצויי פיטורים ואין רלבנטיות לקיומו של 'נוהג' זה (שאף לא הוכח)".
השופט הוסיף ודחה גם את הטענה השנייה שהעלתה בית"ר ירושלים, שלפיה השכר של התובעים כבר כלל פיצויי פיטורים. לדבריו, כדי שטענתה תוכל לעמוד, היה על בית"ר לפעול בהתאם לחוק ולקבל את אישור שר העבודה או ממונה כלשהו מטעמו, לכך שהשכר המעוגן בהסכמים יכלול אף פיצויי פיטורים. משלא עשתה זאת, קבע השופט כי עליה לשלם לשחקנים לשעבר פיצויים.
לפיכך פסק השופט לטובת ששת שחקני העבר של בית"ר ירושלים פיצויי פיטורים בסכום כולל של 1,441,710 שקל. עבור רועי זיקרי נפסקו בנוסף הפרשות פנסיוניות בסך 6,513 שקל. עוד חויבה בית"ר לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה של עורכי דינם של השחקנים, בהיקף של 42 אלף שקל.
- מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
- ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: פסקל לא מזכה בהטבות
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
פיצויי פיטורים הם תשלום שעל המעסיק לשלם לעובד כשהוא מפוטר, ובמקרים מסוימים גם כשהוא מתפטר. עבור רוב העובדים השכירים בישראל, חלק מפיצויי פיטורים מופרשים מדי חודש במסגרת הביטוח הפנסיוני. כשהעובד מפוטר או מתפטר, עולה השאלה מה לעשות עם הכסף - האם למשוך את כולו, את חלקו, או לא למשוך כלל. והאם המעסיק צריך לשלם לעובד תשלום נוסף - מעבר לסכומים שהופרשו ביטוח הפנסיוני.
החל מ-2008 חייבים מעסיקים להפריש מדי חודש חלק מפיצויי הפיטורים לביטוח הפנסיוני של העובדים. מעסיקים מסוימים בוחרים - בהסכמה של העובדים - להפריש מדי חודש את מלוא פיצויי הפיטורים, או את חלקם, לביטוח הפנסיוני או לקופת גמל מיוחדת. הפרשות אלה מגיעות במקום תשלום פיצויי הפיטורים בעת סיום ההעסקה. הסדר זה מבוסס על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. עובדים שהמעסיק שלהם הפריש עבורם את מלוא הפיצויים לקופת הגמל או לביטוח הפנסיוני, אינם זכאים לתשלום פיצויים נוסף מהמעסיק בעת סיום עבודתם. אם המעסיק הפריש רק חלק מהפיצויים לקופת הגמל או לביטוח הפנסיוני, אז במקרה של פיטורים או התפטרות בנסיבות שמזכות בפיצויי פיטורים - זכאים העובדים לקבל מהמעסיק חלק יחסי מהפיצויים שלא הופרשו להם.

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל
פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת
הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו
במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.
אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.
בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.
התובע לא דרש דמי תיווך
השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.
- מחובב נדל"ן ל"יועץ נדל"ן בכיר" - על הרפורמה בענף התיווך
- מכר דירה ב-17 מיליון שקל; המתווכת טענה שמגיע לה 340 אלף שקל, למרות שלא היה הסכם - מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל
פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת
הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו
במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.
אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.
בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.
התובע לא דרש דמי תיווך
השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.
- מחובב נדל"ן ל"יועץ נדל"ן בכיר" - על הרפורמה בענף התיווך
- מכר דירה ב-17 מיליון שקל; המתווכת טענה שמגיע לה 340 אלף שקל, למרות שלא היה הסכם - מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.