ברקשייר עם בייבאק של 2.3 מיליארד דולר, כמה קיבל היורש של באפט?
לפי הצהרת הפרוקסי שהגישה ברקשייר האת'ווי של וורן באפט, החברה ביצעה רכישה עצמית של מניות בגובה 2.3 מיליארד דולר ברבעון שהסתיים ב-6 במרץ, עלייה מ-2.2 מיליארד דולר ברבעון הרביעי. קצב הרכישות החוזרות מהווה אינדיקטור עבור המשקיעים להאם באפט רואה את מניית החברה כזולה.
רוב הרכישות שברקשייר ביצעה התרחשו מה-13 בפברואר עד ה-6 במרץ, כאשר לפי הערכות החברה רכשה אז מניות בשווי 1.7 מיליארד דולר, עם 600 מיליון דולר שנרכשו בששת השבועות הראשונים של הרבעון.
מניית ברקשייר הציגה ביצועים חזקים השנה, כאשר המניות מ-Class A ו-B עלו ב-14% מתחילת השנה, יותר מה-S&P500 שעלתה ב-7.5%. מניית ברקשייר מ-Class A סיימה את יום המסחר האחרון במחיר של 618,133 דולר, עלייה ב-0.9%, בעוד מניות Class B עלו ב-0.3% למחיר של 408.13 דולר.
כמה הרוויחו המנהלים הבכירים וכמה הרוויח באפט?
נתון מעניין נוסף שנחשף בהצהרת הפרוקסי הוא כמה הרוויח גרג אייבל, העומד בראש הפעילות הלא ביטוחית העצומה של ברקשייר וסומן כיורש הפוטנציאלי של המשקיע האגדי. אייבל הרוויח בשנת 2023 שכר והטבות נוספות בגובה 20 מיליון דולר, לעומת 19 מיליון דולר בשנת 2022. אג׳יט ג׳אין המפקח על עסקי הביטוח של החברה הרוויח גם הוא קצת יותר מ-20 מיליון דולר בשנה שעברה. באפט, הקובע את השכר של שני המנהלים הבכירים, דואג לתגמל אותם באופן שווה מאז נכנסו לתפקידיהם ב-2018.
- מנצלת את הירידות: צ׳יפוטלה ממשיכה עם הבייבאקים
- טראמפ מדיה מכריזה על בייבאק של 400 מיליון דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברקשייר ידועה כחברה הפועלת בצורה שונה משאר החברות הגדולות בכל הקשור לשכר המנהלים. בתור התחלה, באפט מקבל משכורת שנתית של 100,000 דולר בלבד ללא בונוס. שכר שהוא מקבל כבר 35 שנה. למי שעוקב אחר פעילותו של באפט, זה בטח לא מפתיע שהמיליארדר הוא המנכ"ל היחידי של חברה גדולה שדואג לשלם בחזרה לחברה על הוצאות קטנות שהוא עושה כמו שיחות טלפון ושירותי דואר. המשקיע החזיר לברקשייר 50,000 דולר עבור ההוצאות הללו ב-2023, כמו שעשה בהתמדה בשנים האחרונות.
יותר מזה, באפט כמעט ונמנע מלתת לחברה שלו לשלם על פעילויות שבחברות אחרות נחשבות כחלק מחבילת השכר וההטבות. המשקיע משלם בעצמו עבור טיסות, מכוניות ועל מנויים למועדונים שונים. גם כשהוא נותן לברקשייר לשלם כבר על משהו, זה הוצאה מזערית לעומת חברות אחרות. החברה הוציאה יותר מ-300,000 דולר על האבטחה האישית של באפט ב-2023, הוצאה שנחשבת כחלק מחבילת השכר והיא מזערית לעומת הוצאות האבטחה של לדוגמה מנכ"ל מטא מארק צוקרברג.
עבור באפט, כל מניית ברקשייר היא יקרת ערך ואין דבר שהוא שונא יותר מלאבד מניות. מייסד ברקשייר לא מעניק תגמול מנייתי למנהלים או לעובדי החברה וברקשייר דואגת להצהיר על כך בהצהרת הפרוקסי שלה: "ברקשייר לעולם לא מתכוונת לתגמל עובדים במניות ברקשייר".
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
בקביעת השכר וההטבות של אייבל וג׳אין, באפט נוקט בגישה סובייקטיבית ולא כמו בחברות ציבוריות אחרות המתבססות על נוסחאות שונות. בנוסף, ברקשייר נמנעת מלהעסיק יועצים בכל הקשור לתגמול מנהלים. באפט וגם צ'רלי מאנגר, סגן יו"ר ברקשייר שנפטר בגיל 99 בסוף 2023, ידועים ככאלה הנמנעים מיועצים מכל הסוגים. מאנגר אף אמר בעבר שהוא מעדיף להכניס "נחש ארסי לחולצה" מאשר לשכור יועץ.
באפט לקח את זה צעד קדימה ואמר שאם ברקשייר תעז להעסיק יועץ לאחר מותו, הוא יקום מקברו בכעס. ההשקפה של שני המשקיעים הוותיקים היא שחברות נעזרות ביועצי שכר על מנת לנפח את שכר המנהלים.
המכתב השנתי למשקיעים
"ברקשייר בנויה להחזיק מעמד לתמיד", כתב באפט במכתב השנתי שלו. המנכ"ל של ברקשייר , בן 93, הדגיש אז את העסקים וההשקעות של ברקשייר, ואת האתגרים של עולם ההשקעות ונפרד משותפו צ'רלי מאנגר שנפטר לפני שלושה חודשים.
באפט התחיל את המכתב השנתי לבעלי המניות עם שליחת ברכה לשותפו העסקי וידידו הוותיק מאנגר, שמת בגיל 99. הוא הגדיר את מאנגר כ"אדריכל" של גישתה של ברקשייר לרכישת עסקים מוערכים בחסר, תוך שהוא מכנה את עצמו רק "הקבלן הכללי" המיישם את החזון של מאנגר.
"בעולם הפיזי, בניינים גדולים מקושרים לאדריכל שלהם בעוד שמי שייצקו את הבטון או התקינו את החלונות נשכחים במהרה", כתב באפט. "ברקשייר הפכה לחברה נהדרת. למרות שכבר זמן רב הייתי אחראי על צוות הבנייה; לצ'רלי מגיעה תהילה לנצח על היותו האדריכל".
באפט הדגיש שוב על עקרונות ההשקעה והתכונות הנדרשות: הדגשת הערך של סבלנות בהשקעה, הדגשת תכונות של צוות ניהול טוב, והבנה של ההבדל בין רווח הנקי לרווח התפעולי.
עוד הסביר באפט כי ברקשייר המחזיקה בשווי של 900 מיליארד דולר מתקשה למצוא השקעות אטרקטיביות וגדולות מספיק כדי לעשות את ההבדל. כלומר, כדי לייצר תשואה עודפת משמעותית. הגודל של ברקשייר מהווה עבורה אתגר משמעותי ביצירת תשואות המנצחות את המדדים.
"ישנן רק קומץ חברות במדינה הזו המסוגלות באמת להזיז את המחט בברקשייר, והן נאספו ללא סוף על ידינו ועל ידי אחרים", כתב באפט. "חלקם אנחנו יכולים להעריך, חלקם אנחנו לא יכולים. ואם אנחנו יכולים, הן צריכות להיות במחיר אטרקטיבי. למעשה, מחוץ לארה"ב אין חברות המסוגלות להוות אופציות השקעה משמעותיות. בסך הכל, אין לנו כבר את האפשרות לביצועים מנקרי עיניים".
ברקשייר נסחרת כיום לפי שווי של 885 מיליארד דולר, זאת לאחר שמניית החברה קפצה ב-14% מתחילת השנה ו-39% בשנה האחרונה כולה. באפט בן ה-93 ממשיך להנהיג את החברה ביד רמה ונשאלת השאלה שרק הזמן יכול לענות עליה - האם המשקיע האגדי יצליח להביא את החברה לשווי של טריליון דולר לפני לכתו.
- 3.דגימי 18/03/2024 05:53הגב לתגובה זורק בגלל זה שווה להחזיק את הנייר שלהם איש צנוע ,חכם , מפרגן כל מה שאין בשאר בעלי החברות הגדולות...
- 2.חיים 18/03/2024 05:52הגב לתגובה זולהציע לו להיות ראש ממשלתנו במקום הנחשים הארסיים שיש לנו.
- 1.מרתק! (ל"ת)תודה 17/03/2024 20:10הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
