סכסוך גירושין שהתפרס במשך עשר שלם הגיע לסיומו לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. בני זוג שהיו נשואים משנת 1991 במשך 25 שנים עד לגירושיהם בשנת 2016, חיכו מעל ארבע שנים לחוות דעת מומחה בית המשפט שניסה לאמוד את נכסיהם ואת עסקי הבעל בחו"ל.

הבעל לשעבר הוא איש עסקים שהצליח בעסקיו לאחר שנפרד מאשתו, וקיבל הכנסות של עשרות מיליוני דולרים לאחר שחתם על הסכמים מסחריים עם חברות שונות בתחום הסייבר. תחילתו של הסיפור בבני זוג שהתחתנו בשנת 1991 ולהם שני ילדים בגירים. במהלך הנישואין, התגוררו הצדדים בבית פרטי רחב ידיים עם בריכה שנרכש בשנת 2005 כאשר זכויות החכירה נרשמו במלואן על שם האישה. בני הזוג התגרשו בשנת 2016 לאחר שהחלו בהליכים כבר בשנת 2013. התובעת הייתה בת 22 בעת חתונתם  ואילו הנתבע היה בן 26 שנים.

התובעת היתה אז סטודנטית לאדריכלות בטכניון ואילו הנתבע עבד בחברה בבעלות אביו. בתחילת נישואיהם, הצדדים היו חסרי רכוש משמעותי וכל רכושם נצבר במהלך הנישואין. הנתבע הינו איש עסקים ממולח ומתוחכם כאשר במהלך הנישואין פיתח קשרים עסקיים ענפים בין היתר עם בעלי דרגים בכירים בתחום הביטחוני, נחל הצלחות עסקיות רבות וניהל עסקים חובקי עולם.

בתחילת הנישואין, הקים הנתבע שתי חברות חברת L וחברת A. בנוסף, במהלך הנישואין היה הנתבע שותף בחברות נוספות חלקן רשומות בישראל וחלקן בחו"ל וניהל במסגרתן פעילות עסקית ענפה בעשרות מיליוני דולרים. מנגד, לאורך השנים התובעת שקדה על גידול הילדים וטיפלה בכל הקשור לניהול הבית. נוכח פעילותו העסקית של הנתבע בארץ ובעולם, כאשר נדרש לנסיעות רבות לחו"ל ועל כן נאלצה להתמודד לבדה עם עול ומטלות הבית והמשפחה.

• יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס
• כמה מרוויחים היזמים והעובדים באקזיט? דוגמה מהאקזיט של דוטי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הזוג, צילום אילוסטרציה. צילום freepik

נכסים בשווי של 100 מיליון שקל

בתביעה שהגישה האישה עתרה כי בית המשפט יקבע כי מועד הקרע ואיזון המשאבים יעמוד על מועד סידור הגט בין הצדדים או לחילופין בסוף שנת 2015 ולמען הזהירות הראויה ולכל המוקדם סוף 2013  - תוך התחשבות בכל הפירות והזכויות, שתולדתם, שורשם ובסיסם, הוא בטרם מועד הקרע בנוסף דרשה מבית המשפט להצהיר כי התובעת זכאית לכל איזון והינה הבעלים במשותף או בכל חלק אחר בכל הזכויות הכספיות והרכושיות והעתודות הכלכלית והחברות השונות, מכל מין וסוג, המסתכמות לכל הפחות במאה מיליון שקל ולפרק את השיתוף בהן או לאזנן כן עתרה כי בית המגורים יוותר על שמה וכי שיעור האיזון ביתרת הזכויות, הכספים והרכוש, תעמוד לזכותה מעבר לחלקה 50%.

האישה טענה כי בנסיבות תיק זה הוכח כי מצבת הרכוש המשותף של הצדדים נאמדת לכל הפחות בעשרות מיליוני דולרים. משכך, עקרונות הצדק, ההגינות והשוויון מחייבים לאפשר לתובעת ליהנות מזרעים שנזרעו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים ולקבל את מחציתם הגם שהנתבע ניסה להכמינם בכל דרך מעיני התובעת ומעיני בית המשפט.

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

בעלה לשעבר טען מנגד כי מדובר בניסיון שערורייתי "לבנות תיק" ולעצב תודעה אשר מנוגדת לדיני השיתוף הזוגי וזאת באמצעות הצגת הכנסותיו של הנתבע שבמרביתן ככולן התקבלו לאחר שני מועדי הקרע כהכנסות משותפות לצדדים. מדובר בהכנסות אשר נובעות מעמלו הקשה, המתמשך

לטענתו מדובר בניסיון לעשיית עושר שלא כדין. וכי על בית המשפט לקבוע את מועד הקרע לתחילת חודש מרץ בשנת 2013 בו חדל השיתוף בין הצדדים בפועל לכדי נתק גמור ביניהם. גם לשיטת התובעת הקרע הסופי בין הצדדים ארע בתחילת מרץ 2013 עת חזר הנתבע  מחו"ל לאחר מריבה ביניהם אמר לה "נפגש ברבנות" ונעלם ולאחר חזרתו יצא מחדר השינה ולא דיבר עמה עוד. אמנם, ההליכים המשפטיים נפתחו כ-9 חודשים לאחר מכן בדצמבר 2013, אולם מועד זה הוא שרירותי בלבד ואין בו כדי להוות את מועד הקרע על פי הפסיקה.

לטענת הבעל לשעבר, הזכות לאיזון משאבים היא בגין פירות המאמץ המשותף בתקופה שלפני הקרע כאשר ההכנסות הנטענות נובעות מעבודתו מאומצת של הנתבע תוך נטילת סיכונים אישיים וכלכליים משמעותיים ולא מכתב המינוי גופו שהינו חסר כל ערך כלכלי. ניתן להתחשב לכל היותר בהכנסות העתידיות של הנתבע במסגרת סוגיית הצדקת פיצוי בגין פערי השתכרות. ואולם, אין הצדקה לפסיקת פיצוי לתובעת בגין כושר השתכרות או מוניטין אישי של הנתבע שכן התובעת לא הוכיחה זכאותה על פי מבחני הפסיקה.

הוא פרנס והיא טיפלה בילדים

למרות שעבדה בתור אדריכלית  פרנסת הבית היתה מוטלת על הנתבע אשר כלכל את התובעת והילדים  ביד רחבה כאשר בשנים האחרונות לנישואי הצדדים הורגלו הצדדים לרמת חיים גבוהה ביותר. בסוף שנת 2012 פוטר הנתבע מחברת A - לטענת הנתבע פיטוריו מהחברה שהיוותה "מפעל חייו"  הותירה אותו בפני שוקת שבורה ועם חובות אדירים של מיליוני שקלים.

במהלך שנת 2013 חבר הנתבע לשותף לשם התקשרות עם חברה הפועלת בתחום הסייבר. במסגרת  ההתקשרות הזו מונו הנתבע ושותפו למפיצים, ובנוסף קיבלו כתב מינוי לסוכנים ומתווכים למכירת מערכת הסייבר לחו"ל. מדובר על הסכמי התקשרות במיליוני דולרים. עקב משבר ביחסים בין הצדדים, הגישה התובעת בסוף שנת 2013 תביעה לרכוש וכן תביעות למשמורת ומזונות קטינים ואישה. בתחילת שנת 2014 עזב הנתבע את בית המגורים ועבר להתגורר בדירה שכורה בעלות של כ-8,000 שקל לחודש. לאחר מכן הגיש הנתבע תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכן הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי, לפירוק השיתוף בו ולחיוב התובעת בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירה.

בתחילת שנת 2015 העתיק הנתבע את מקום מגוריו מישראל ועבר להתגורר דרך קבע בחו"ל שם הוא מתגורר עד היום ומנהל את עסקיו. במרץ 2015 הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע למועד הקרע ולמינוי מומחה אשר יגיש חוות דעת לאיזון משאבים. לאחר מספר חודשים עתרה התובעת למנות מומחה חלופי מטעם בית המשפט  בטענה כי למומחה יש קשר עם אחת החברות שבבעלות הנתבע. לאחר החלפת המומחה הוא הגיש את חוות דעתו לאחר יותר מ-4 שנים ממינויו בשנת 2020.

בשלב מסוים, עלה כי הנתבע נקלע למצב בריאותי מורכב שלא הובררו כל הפרטים אודותיו. בהמשך, הצהיר הנתבע כי אינו עובד אך מקבל הכנסות מעסקיו השונים באמצעות חברות נאמנויות המצויות מחוץ לישראל בין היתר במדינת ליכטנשטיין. אין ידיעה אודות התנהלותו העסקית של הנתבע כיום.

ההסכמים לאקזיט נחתמו לפני הפרידה

השופטת ציינה כי התובעת עתרה לפסיקת מזונות עבורה של 11,808 שקל כולל הוצאות רכב בקיזוז  הכנסותיה בסך של 4,150 שקל, דהיינו 7,658 שקל לחודש. בנוסף, עתרה האישה לחיוב הנתבע בהוצאות המדור ואחזקת מדור בשיעור של 60% מסך של 23,517 שקל לחודש, ובסך חודשי של 14,110 שקל לחודש.

השופטת ציינה כי בשנת 2014 היא נתנה החלטה למזונות זמניים, בה לא חוייב הנתבע במזונות זמניים של התובעת משום שהתובעת לא הוכיחה את רכיבי תביעתה, משום "מעשה ידיה" ומשום ש"בשלב מתן ההחלטה למזונות זמניים עוד רב הנסתר על הגלוי ובירורם של הדברים מצריך קיומו של הליך הוכחות מקיף במסגרתו יתבהרו טענותיהם הקוטביות של הצדדים" היא כן הורתה אז  כי שני הצדדים ישאו בחלקים שווים בתשלום המשכנתא על בית המגורים בסך 9,300 שקל לחודש.

התמונה התבררה

השופטת ציינה כי "כעת, לאחר שהתבררה התמונה אודות הכנסותיו של הנתבע וכן התובעת צירפה את המסמכים הנדרשים הנני סבורה כי התובעת זכאית למזונות האישה בהתאם למלוא עתירותיה שלא נסתרו ע"י הנתבע. לעצם הזכות למזונות - בניגוד לטענות הנתבע, לא הוכח כי התובעת הפסידה את זכותה למזונות. בחודש נובמבר 2016 סודר הגט בין הצדדים בביה"ד הרבני הגדול הירושלים כאשר על פי פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, שני הצדדים יתגרשו מרצון חופשי וללא כל חיוב, התובעת מוחלת על כתובתה ללא ויתור על טענותיה ביחס לנישואין וכי פסק הדין שניתן ע"י ביה"ד הרבני האזורי שקבע חיוב בגט מבוטל. משכך, הנתבע לא הוכיח כל עילה שבדין לפיה התובעת אינה זכאית למזונותיה".

באשר לחיוב מזונות אישה נפסקים בהתאם לכלל המנחה "עולה עמו ואינה יורדת עמו". השופטת ציינה כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה כאשר הוכחו פערי הכנסות אדירים בין הצדדים. כן, מאחר שמערכת היחסים בין הצדדים הושתתה על כך שהנתבע הינו המפרנס העיקרי של הבית ולנוכח כך שהתובעת הורגלה בשנים האחרונות לחיות ברמת חיים גבוהה, הרי שעל פי הדין האישי על הנתבע להמשיך ולפרנס את התובעת כל עוד הם נשואים ובאופן שהמזונות ישקפו את רמת החיים לה הורגלה.

השופטת קבעה כי "צודקת התובעת כי הנתבע לא סתר את טענות התובעת אודות הכנסות הצדדים. נהפוך הוא, הנתבע פעל להסתרת מלוא הכנסותיו לאורך כל ההליך.

כמו כן, בניגוד למצב שהציג הנתבע במהלך הדיון בבקשה למזונות זמניים אודות קריסה כלכלית וחובות רבים, התברר כי פרק זמן קצר לאחר מכן כבר החל בביצוע עסקאות ענק מול חברת N ו-V וקיבל כספים במיליוני  שקלים. השופטת קבעה כי "יש לקבל את טענת התובעת לצורך פסיקת המזונות לפיה הכנסתו החודשית של הנתבע עומדת על לפחות 100,000 שקל לחודש, ואילו הכנסתה של התובעת עומדת על 4,300 שקל לחודש. 

ישלם מזונות על השנים בה עדיין היו נשואים 

השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה כי יש זיקה בין ההכנסות לבין ההסכמים, שנכרתו עוד לפני הפרידה, באופן שהופך את אותן לפירות של נכסים ברי איזון. בנוסף, הבעל חויב לשלם לתובעת מזונות אישה בסך כ-21,768 שקל בחודש על פני כשלוש שנים.

השופטת קבעה כי הוכח שההסכמים נחתמו כבר בשנת 2013 אז היה מעורב בהתקשרות עסקית עם חברה מתחום הסייבר, וחתם על מספר הסכמים עם החברה, וכפועל יוצא עם חברות נוספות. בגין הסכמים אלו התקבלו אצלו בהמשך הכנסות של עשרות מיליוני דולרים. במקביל יחסיו עם אשתו עלו על שרטון והיא החילטה להיפרד והגישה נגדו את התביעה לבית המשפט, בענייני רכוש ומזונות. חודש לאחר מכן, בינואר 2014, הוא עזב את הבית.

לטענת האישה, הכנסותיו של בעלה לשעבר, הסתכמו בעשרות מיליוני דולרים, התקבלו אומנם אחרי הפרידה, אך נובעות מהסכמים שנחתמו במהלך הנישואין. לטענתה מדובר בפירות מאמץ המשותף שהשקיעה יחד עם בעלה במהלך חייהם המשותפים, ולכן היא זכאית למחצית מהסכום.

בנוסף טענה כי מגיעים לה דמי מזונות אישה עבור התקופה שמהגשת התביעה ועד לסידור הגט. בעלה טען כי אין לדברים שחר וכי אין לו שום הכרח לשתף את אשתו לשעבר בהכנסותיו לאחר הגירושין. לטענתו מדובר בכסף שקיבל אחרי עבודה מאומצת ומתמשכת מצדו, שהייתה כרוכה אף בסיכון חייו. לגבי תביעת המזונות טען  כי אשתו לשעבר אינה זכאית לכך. 

מתי התרחש הקרע?

השאלה המשפטית שנדונה הייתה מתי התרחש הקרע בין הצדדים והאם הסכמים נחתמו לפני או לא. השופטת פינקלשטיין קבעה כי מועד הקרע בין הצדדים הינו ינואר 2014 – החודש בו עזב הנתבע את הבית. בנסיבות אלה עלתה השאלה האם האישה זכאית להכנסות הבעל שהופקו כשנתיים אחרי הפרידה, אך מקורן עוד בתקופת הנישואים.

השופטת פסקה כי "מקום שבו יסודות הזכות נטועים בתקופת הנישואין ואילו הבשלת מלוא הזכות היא בעתיד לבוא, יש הצדק לשקלל את שווי הזכות גם מעבר למועד הקובע לצורך הגשמת מלוא הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה שכן בפוטנציאל זה באה לידי ביטוי גם תרומתו של בן הזוג השני במהלך הנישואין".

בנוסף קבעה השופטת כי אי אפשר להתעלם מהעבודה המאומצת שהשקיע הבעל בהכנסותיו, כך שיש להכיר בשיתופיות חלקית בלבד של האישה בהן, בשיעור 35%, מסכום ההכנסות הכולל של הנתבע בסך כ-16.5 מיליון דולר, דהיינו 5.8 מיליון דולר.

השופטת פינקלשטיין קבעה בנוסף כי התובעת זכאית למזונותיה עד למועד סידור הגט, משטענותיה לא נסתרו על ידי הנתבע. לדבריה הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר והוכחו פערי הכנסות אדירים ביניהם, אשר מצדיקים לחייב את הנתבע במזונות ומדור בסך 21,768 שקל לחודש עבור התקופה שממועד הגשת התביעה, דצמבר 2013, ועד מתן הגט בנובמבר 2016. השופטת חייבה את הבעל לשעבר גם בתשלום הוצאות של 350 אלף שקל לתובעת, אשתו לשעבר.