המשבר בשוק המזון מגיע לחברות; מי ייפגע ומי כבר אכל אותה?
המצב הכלכלי מעיק לא רק על הציבור בישראל. יוקר המחיה לא מכביד רק על הציבור הפשוט, גם חברות יכולות ליפול כתוצאה מהמצב. השנה האחרונה לא האירה פנים לחברות הקטנות והבינוניות, ומי שלא גדול מספיק בהחלט יכול ליפול.
רגע לפני מבול תביעות ולפני שהחברה נכנסת לחדלות פירעון, רשת אניס, רשת מוצרי הטבע הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למינוי נאמן ולמתן צו פתיחת הליכים, והסדר נושים על פי סעיף 4 לחוק חדלות פירעון. לטענת החברה היא נקלעה לחובות כבדים של 23 מיליון שקל מתוכם כ-6 מיליון שקל לבנקים. בנוסף ביקשה הרשת מבית המשפט כי יורה על הקפאת הליכים גם לבעלי הרשת אילן מוסרי.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט אביגדור דורות קבע כי מחר הוא יערוך דיון בנוגע לבקשה שהוגשה וכי לבינתיים עד הדיון הוא אוסר על הליכי גבייה נגד הרשת.
האתר לא פעיל. אניס צילום מסך אתר החברה
מהבקשה שהגישה רשת אניס לבית המשפט נכתב כי הרשת מפעילה 27 סניפים, ובנוסף לרשת יש מועדון לקוחות של כ-200 אלף חברים.
לפי הבקשה, אניס שהוקמה ב-1995 "נחשבת לאחת מרשתות מזון הבריאות והטבע המובילות במשק. מחזור מכירותיה עמד בשנים 2021 ו-2022 על כ-73.6 מיליון שקל וכ-68.2 מיליון שקל, בהתאמה".
חברת בשביל הטבע מוצרי בריאות המפעילה את הרשת, טענה בבקשתה לבית המשפט כי נכסיה העיקריים הם קהל לקוחותיה המוניטין וזכויות מכוח הסכמי שכירות להפעלת חנויותיה.
אניס טענה כי "מגמת התרחבות סניפים שבה נקטה הרשת בשנים האחרונות ועליית שיעורי הריבית במשק בחודשים האחרונים הביאו בימים אלה את הרשת למצוקה תזרימית קשה. מצוקתה הביאה לכך שבימים האחרונים החלה חזרה של צ'קים שנמסרו לספקים וכבר בימים הקרובים צפויים צ'קים נוספים לחזור וכן צפויים להינקט כנגדה הליכי גבייה".
הרשת טענה בבקשתה לבית המשפט כי המצוקה התזרימית מקורה גם בהגדלת הרשת. "הגידול לווה בפתיחה של 13 סניפים חדשים ובהתאמה לגידול בהוצאות דמי השכירות ששילמה הרשת ובהשקעות וההתאמות במושכרים החדשים. אלא שבעקבות משבר הקורונה חוותה הרשת ירידה בהיקף המכירות, לאור סגירת הקניונים שבהם פעלו סניפיה".
בנוסף טענה הרשת כי בעלי הרשת הזרים 1.6 מיליון שקל לחברה והוא אף קיצץ את שכרו וכי היא מתנהלת כיום במזומן עקב המצוקה.
מי שלא גדול יכול ליפול
השנה האחרונה לא האירה פנים לכל רשתות המזון. מי שלא גדול מספיק נפגע מהמצב הכלכלי. בניסיון למנוע חדלות פירעון, הקדימו את אניס ארבע חברות בשנה האחרונה שביקשו מבית המשפט לעצור את התביעות כנגדם.
בעלת החובות הכבדים הייתה יצרנית טחינה 'הנסיך', שצברה חובות של 140 מיליון שקל. קבוצת הנסיך, מיצרנית הטחינה הגדולות בישראל שפועלת גם בארה"ב ובאירופה, ביקשה מבית המשפט לאפשר לה לערוך הסדר חוב כדי לא לפגוע בפעילותה העסקית. בסופו של דבר לא צלחה החברה את החובות הכבדים והיא נמכרה לחברת טעמן ב-11 מיליון שקל.
גם יבואנית מוצרי הדגים והבשר קפואים חיים פסקוביץ ובניו, פנתה לבית המשפט בבאר שבע, וביקשה עיכוב הליכים והסדר חוב, לאחר שהגיעה לחובות של 76 מיליון שקל. פסקוביץ כזכור הוא עסק משפחתי שפועל מאז שנת 1987 ומתמחה ביבוא ובשיווק מוצרי מזון. בפסקוביץ, טענו בבקשתם לבית המשפט כי רשמו בשנת 2020 ירידות בהכנסות והפסד של 14 מיליון שקל. בעלי המניות הזרימו מיליוני שקלים, אך זה לא הספיק.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הוציא בתחילה צו עיכוב הליכים לחברה. לאחר כחודשיים חברת איירון גרופ רכשה 75% מהחברה לפי שווי של 27 מיליון שקל.
לפי הנתונים שהגישה החברה לבית המשפט ב־2019 עמדו הכנסותיה על כמאה מיליון שקל, אך בשנת 2020 הן ירדו לכ-70 מיליון שקל.
פסקוביץ צילום מסך אתר החברה
על פי ההסכם בנוסף להזרמה של 20 מיליון שקל על ידי איירון גרופ. בעלי המניות במשפחת פסקוביץ ישקיעו בחברה 6.7 מיליון שקל. וימכרו נכסים בכדי להגיע לכיסוי של כמעט 60 מיליון שקל מהחובות.
ענף הבשר גם נפגע
גם ענף הבשר נפגע מהמצב, רשת המסעדות 'עד העצם' של אפי ועזרא שמש ויוסי בכר. הגישה לפני שנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להקפאת הליכים לאחר שנקלעה לחובות של 18 מיליון שקל. הרשת, שמנתה תשעה סניפים ו-115 עובדים טענה כי השקיעה מיליוני שקלים אותם מימנה מהלוואות והיא לא יכולה לעמוד בהחזרי ההלוואות. הרשת לבסוף נמכרה לאיש העסקים אייל רודוב הבעלים של חברת טרנס אר סחר תמורת מיליון וחצי שקל.
רק בשר צילום מסך אתר החברה
גם רשת 'רק בשר', המפעילה שלושה סניפים, נקלעה לחובות של כ-10 מיליון שקל וביקשה את הגנת בית המשפט צו עיכוב הליכים והסדר נושים. הנאמן שמונה עו"ד רון חכים, ציין לאחר מינויו בדוח ראשוני "כי יש תוחלת בהמשך הפעלת החברות תוך שימור פעילותן כ'עסק חי' ותוך שימור עשרות מקומות עבודה". הרשת העסיקה בשיאה 150 עובדים ומפעילה סניפים ברמת החייל, חיפה וראשון לציון.
רק בשר נוסדה בשנת 2008, על ידי הקיבוצניק והחקלאי דן ברנד ובנו ליאור. הרשת טענה כי נפגעה ממשבר הקורונה, טענה זו חוזרת על עצמה בכל הבקשות לחדלות פירעון והסדר נושים משום שתיקון 4 תוקן במשבר הקורונה והיה מיועד לחברות שנפגעו עקב המשבר, החברה טענה כי "ממחזור הכנסות של 26.5 מיליון שקל בשנת 2019 ירד מחזור ההכנסות בשנת 2020 ל-15.5 מיליון שקל, וכן סניף שנפתח ברחובות בעלות של מיליוני שקלים נסגר אחרי שלושה שבועות מיד עם פרוץ הקורונה".
- 1.בע"ה שטראוס הבאה בתור (ל"ת)סוף למונופול 07/08/2023 16:11הגב לתגובה זו
- שטראוס תהיה כאן גם אחרי הדיקטטורה. (ל"ת)מנשה 07/08/2023 17:28הגב לתגובה זו
המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
