צוללת הטיטאן
צילום: אתר OceanGate

הצוללת לטיטאניק נעלמה - מה המשמעות עבור החברות שמארגנות מסעות כאלו? וירג'ין גלקטיק דווקא מזנקת ב-20%

אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם לשלם הון עבור מסעות פרטיים בחלל, שיגורים מתותחים כאלו ואחרים ואף מסעות בצוללות מיוחדות לצפות בהריסות הטיטאניק כמו שעשתה כעת ה"טיטאן" - האם התעשייה בסכנה?
דור עצמון | (7)

צוללת פרטית שלוקחת תיירים עשירים לצפות בהריסת הטיטאניק נעלמה, ומושכת את תשומת הלב הציבורית על רקע העובדה שמיקומו של כלי השיט נותר לא ידוע ואספקת האוויר בצוללת אוזלת.

הצוללת האבודה מדגישה את הסיכונים של מסעות מהסוג הזה ואת המודל העסקי של לקחת קבוצה קטנה של נוסעים למסע קיצוני - בין אם זה מתחת לים או בחלל, כפי שעושות חברות כמו Virgin Galactic VIRGIN GALACTIC HOLDINGS . משמר החופים האמריקני הודיע אתמול כי הוא מחפש 5 אנשים לאחר שספינת המחקר הקנדית Polar Prince איבדה קשר עם הצוללת שלה במהלך צלילה כ-900 מייל מזרחית ל-Cape Cod קוד ביום ראשון. משמר החופים אמר שהוא עובד עם בשיתוף עם חיל הים, הכוחות המזוינים של קנדה והתעשייה הפרטית כדי לנסות לאתר ולחלץ את הצוללת הנעדרת.

בין הנוסעים על הצוללת הנעדרת - המכונה טיטאן - נמצאים מיליארדר התעופה הבריטי חמיש הארדינג (Hamish Harding) ושחזאדה דאוד, איש עסקים מאחת המשפחות העשירות בפקיסטן, ששילמו כל אחד 250 אלף דולר, כך דיווח ה-BBC. משמר החופים אמר שזה "אתגר" לאתר כלי שיט באזור כה מרוחק, כאשר לצוללת יש 96 שעות של "תמיכה בחיים" לחמשת הנוסעים בה, כך לדברי בעליה OceanGate.

OceanGate מציעה מסעות לצפייה בטיטאניק לצד פעולות מסחריות תת-ימיות אחרות, כולל בדיקות חומרים במים עמוקים, סקירות של צנרת וכבלים תת-מימיים, ומחקר ואיסוף נתונים. בסך הכל המודל העסקי שלה לא שונה מזה של חברות חלל מסחריות. Blue Origin של ג'ף בזוס, למשל, מציעה הרפתקאות תיירות לגובה לצד פעילויות כמו אספקת מנועי רקטות ושירותי שיגור. אותו דבר לגבי SpaceX של אילון מאסק.

החברות הללו מחזרות אחר אותם לקוחות עשירים. הארדינג, מהטיטאן, טס לחלל גם בטיסה החמישית של Blue Origin, כך דיווח ה-BBC. והמצב הנוכחי עם הצוללת הנעדרת מדגיש את הסיכונים הכרוכים בהשתתפות במסעות שכאלו. מדובר במיזמים שיש בהם סכנות מובנות, וייתכן שיידרש רק אירוע אחד בעל פרופיל גבוה כדי לפגוע משמעותית באינטרס הציבורי לקחת חלק בפעילויות קיצוניות אלו. זה צריך להיות משהו שעל המשקיעים במגזר החלל, תחום בעל צמיחה גבוהה יותר שמושקע יותר מאשר מיזמים תת-ימיים, לשקול אותו בזמן שהעולם מקווה למצוא צוללת הטיטאן.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    העשירים שם היו מוכנים לתת את הונם כדי לשבת בבית עכשיו (ל"ת)
    חכם 25/06/2023 00:38
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אנשים עשירים חושבים שהשמש זורחת להם מהת*ת (ל"ת)
    דניאל 23/06/2023 18:00
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אולי היה כדאי להתקין מכשיר איתור עם מצוף למצבי חירום? (ל"ת)
    שם 20/06/2023 20:50
    הגב לתגובה זו
  • הקורא בין השורות 21/06/2023 11:20
    הגב לתגובה זו
    גם אם ישגרו מעומק כזה מצוף, ברור שאי אפשר להשאיר מחובר , כי אז צריך כבל באורך כזה על הסיפון וזה גלגלת ענקית. ואם עולה מי אמר שלא נסחף הזרמים תת ימיים ועלה 300 מטר מהנקודה?
  • 2.
    דוד אפרתי 20/06/2023 20:18
    הגב לתגובה זו
    שילמו כמה עשרות מיליונים כדי לביים מוות לגיטימי מסיבותיהם שלהם. רק דעתי.
  • קדמון 23/06/2023 17:13
    הגב לתגובה זו
    יש מצב. הספר והסרט בדרך. האמת לא חשובה. אלא כמה דולרים אפשר להפיק מהאסון.
  • 1.
    מה שמדהים... 20/06/2023 18:45
    הגב לתגובה זו
    לחברות אולי תהיה בעיה לאגן הפלגה/טיסה אבל הן לא משלמות דולר אחד על נסיונות החילוץ היקרים בטירוף
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.