הקריסה של בנק סיליקון ואלי (SVB) הזכירה שבנקים הם עסקים שנמצאים בסיכון גבוה. בניגוד לדימוי שלהם כעסק סולידי, בנקים תמיד הולכים על חבל דק; הדבר היחיד שעומד בין בנק לבין פשיטת רגל, הוא האמון של הלקוחות.

הסיבה היא פשוטה: בנקים מרוויחים כסף מכך שאת רוב הכסף שהלקוחות מפקידים, הם מחלקים כהלוואות ללקוחות אחרים. כך שעל כל שקל שלקוחות מפקידים, בנק שומר רק כמה אגורות. במדינות המפותחות, הבנק המרכזי קובע יחס נזילות חובה, רף בטחון מינימלי שהבנקים נדרשים לעמוד בו. בארץ, יחס נזילות החובה על פקדונות הסגורים לעד שבוע הוא 6%, על פקדונות הסגורים בין שבוע לשנה הוא 3%, ועל פקדונות הסגורים מעל שנה הוא 0%. כלומר, על כל שקל שלקוח מפקיד בעו"ש, הבנק מחויב לשמור אצלו רק 6 אגורות. את שאר 94 האגורות, הבנק רשאי לתת כהלוואה ללקוחות אחרים. על פקדונות של מעל שנה, הבנק לא מחויב לשמור אפילו אגורה אחת.

בזמן משבר הקורונה בארה"ב, הבנק המרכזי האמריקאי חשש מפשיטת רגל של חברות שלא יצליחו לקבל הלוואות. לכן, בזמן המשבר הבנק המרכזי האמריקאי הוריד את הדרישה ליחס נזילות חובה לאפס. ככה, הבנק המרכזי אפשר לבנקים האמריקאיים לתת כמה הלוואות שירצו, גם אם זה אמר שהבנקים בארה"ב לא נדרשו לשמור אפילו אגורה על כל שקל שהלקוחות הפקידו. זה עבד בגלל שהבנק המרכזי התחייב שבמידת הצורך, הוא יסייע להם עם אספקה של מזומנים כדי לעמוד בדרישה של הלקוחות.

בשוטף, בנקים משתדלים בדרך כלל לשמור על רזרבות מעט גדולות יותר מהנדרש, בעיקר בזמנים שבהם הם חוששים מכמות גדולה של משיכות. אבל גם כשהם שומרים על רזרבות מעט גדולות יותר, בנקים הם עדיין הגופים עם המנוף הכי גדול במשק.

• בנק ייעודי לסטארטאפים מגייס 225 מיליון דולר, ביניהם מפיטר ת'יל
• בנק SVB דורש מהרשויות בארה"ב לקבל בחזרה 1.9 מיליארד דולר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

זאת גם הסיבה שבנקים הם רווחיים מאוד. כידוע, מנוף גדול מאפשר גם רווחים גדולים. אבל מנוף גדול הוא גם סיכון גדול: הסיכון שחלק גדול מהלקוחות ידרשו את הכסף שלהם בזמן נתון.

זאת הסיבה שבניהול סיכונים של בנקים, סיכון נזילות הוא תמיד הסיכון הגדול ביותר. החשש החמור ביותר של כל בנק הוא שיום אחד ייווצר חשש שהבנק לא יוכל לעמוד בהתחייבויות שלו. כשחשש כזה נוצר, הוא נוטה בדרך כלל להחמיר במהירות. מי שזוכר את מרי פופינס יבין בקלות למה: באחת הסצנות המשעשעות בסרט, אחד הילדים צועק שהוא רוצה את הפני שלו בחזרה. לקוחות ששומעים את זה מבינים (בטעות) שהבנק לא מוכן להחזיר ללקוח את הכסף שלו, ולכן הם מושכים את הכסף שלהם. לקוחות אחרים לא יודעים מה קרה אבל רואים שאחרים מושכים את הכסף ולכן גם הם דורשים את הכסף. בתוך דקות, הבנק עומד בפני פשיטת רגל.

מה שקרה בבנק SVB לא שונה בהרבה. חלק מהלקוחות חששו שהבנק לא יוכל לעמוד בהתחייבויות שלו ולכן משכו את הכסף. לקוחות אחרים שמעו שלקוחות אחרים מושכים את הכסף, ולכן הם החליטו למשוך לפני שיהיה מאוחר מדי. בתוך ימים בודדים, נוצרה "ריצה אל הבנק" (run on the bank), הבנק לא יכל לעמוד בהתחייבויות שלו ללקוחות. והרשויות התערבו ועצרו את המשיכות כדי לבדוק מה ניתן לעשות.

• השווקים סוגרים שנה בעליות - מה קורה באסיה ובחוזים והאם האופוריה מוצדקת?
• מצרים מפחיתה ריבית בפעם החמישית השנה: האינפלציה בירידה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

בתרחיש החיובי מבחינת הלקוחות שלא הספיקו למשוך את הכסף שלהם, יתברר שהבנק היה בנק יציב. כלומר ההשקעות שלו היו טובות, והסיבה היחידה לקריסה שלו הייתה החשש של הלקוחות. במצב כזה, ההקפאה של המשיכות תיתן שבו ניתן יהיה להרגיע את הלקוחות, למצוא לבנק קונה שייקח על עצמו את הניהול של הבנק, והלקוחות יקבלו את הכספים שלהם בחזרה.

המקרה המפורסם ביותר של עצירת משיכות שנועדה להרגיע את הלקוחות התרחשה ב- 1933, בשיאו של השפל הגדול שהחל עם קריסת הבורסה האמריקאית בסוף 1929. מתחילת המשבר ועד 1933, כמחצית מהבנקים בארה"ב פשטו את הרגל, וכרבע מהכספים שהיו ללקוחות ירדו לטמיון. כדי להציל את הבנקים שנותרו, הנשיא רוזוולט הכריז על חופשה של הבנקים שנמשכה מה- 6 ל- 13 במרץ 1933. בזמן הזה, הרגיעו את הלקוחות, והבטיחו להם שאם הם לא ינסו להוציא את הכספים שלהם, הממשל מתחייב שהם יקבלו את הכספים. הריצה אל הבנקים נרגעה, והכלכלה החלה להתייצב.

אבל במקרה של SVB, לא בטוח שהעצירה תעזור. ייתכן מאוד שהבנק ביצע השקעות רעות, והנכסים שלו לא יכולים לכסות את כל ההפקדות של הלקוחות. השאלה היא עד כמה הממשל והבנק המרכזי יסכימו להתערב כדי לסייע ללקוחות. בישראל, במקרים דומים הממשל והבנק המרכזי חילץ את הלקוחות. בארה"ב, כנראה שזה לא יקרה.

ד"ר אביחי שניר

אוניברסיטת בר-אילן