בשבוע שעבר התכנס הקונגרס של המפלגה הקומוניסטית הסינית כדי למנות את שי ג'ינפינג לנשיא בפעם השלישית, ל-5 שנים נוספות, מה שהופך אותו לחזק ביותר מאז מאו, שניסה לעשות את 'הקפיצה הגדולה קדימה' לפיתוח סין במהירות ב-1958 - ונכשל. הכינוס גם הביא עימו שורה של "צעדים לביסוס השליטה במדינה" כאשר בראשם ביטול מגבלת הכהונה של הנשיא לשתי קדנציות.

במקביל, בכינוס הוצגו הצעדים של המדינה להמשך החלת מדיניות ה"אפס קורונה" הקיצונית - כלומר המשך מדיניות הסגרים במדינה, סגירת עסקים למרות הפגיעה בכלכלה. לצד זאת, שינויים מבניים רבים במצבת כוח האדם של בכירי הכלכלה במדינה מבוצעים גם הם ועתידים להשפיע משמעותית על עתיד הכלכלה הסינית וייתכן שגם על כלכלת העולם בכלל.

שיתוף הפעולה ייפגע - אבל המדינות לא ינתקו את הקשרים ביניהן לחלוטין

אסטרטגים ומנהלי כספים חוששים כי שיתוף הפעולה בין ארה"ב וסין ייפגע משמעותית. ההתבססות של המפלגה הקומוניסטית, תוך התאמה לקווי המדיניות הנוקשים של ג'ינפינג לריסון הכלכלה באגרסיביות באמצעות המשך מדיניות הסגרים הטוטאלית לדיכוי הקורונה, הופכים את הכלכלה הסינית לפחות ופחות רלוונטית. עם זאת, למרות שאסטרטגים מעטים צופים ניתוק מוחלט בין שתי המדינות בשל התלות הכלכלית העמוקה שנבנתה במשך עשרות שנים, הם כן צופים איזושהי דעיכה - בתחומים כמו טכנולוגיה - שנראית בלתי נמנעת.

עבור ארה"ב, פירוש הדבר הוא מציאת דרכים לבנות טכנולוגיה עצמאית וברמה גבוהה ולהגביל את הגישה של סין לטכנולוגיה קריטית, כמו שבבי מוליכים למחצה רבי עוצמה, שיכולים לשמש את הצבא שלה - אם כי זה מפיל את מניות השבבים. היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, תיאר את ההגבלות האחרונות כשמירה על גישת "חצר קטנה, גדר גבוהה" סביב טכנולוגיות קריטיות.

• ארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
• הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מלחמת הסחר של טראמפ הייתה במטרה לעצור את דליפת המידע הרגיש של הטכנולוגיות האמריקאיות לסין - וביידן ממשיך את הקו שלו (למרות הרטוריקה השונה)

למרות שהדו"ח שהגיש הנשיא שי לקונגרס המפלגה שלו שם דגש על "ביטחון וברית סיכונים", הוא לא היה נצי במיוחד. מה שהיה שם זו בעיקר תגובה של סין למדיניות החדשה של ארה"ב, כאשר סין רוצה גם היא לחזק את העצמאות שלה בתחומים קריטיים.

מלחמת הסחר בין המדינות שהחלה במהלך ממשל טראמפ הקפיצה את הדיבורים על ניתוק, כאשר המדינות חיפשו חלופות לסחורות שנפגעו מהמכסים. בפועל, למרות ההבדל ברטוריקה ממשל ביידן ממשיך את המדיניות של טראמפ וכנראה בצדק. ארה"ב חוששת מסין חזקה מדי, מגישה של סין לטכנולוגיות רגישות ובאופן כללי מניצול סיני של הטכנולוגיה האמריקאית כאשר חברות סיניות יגנבו את הטכנולוגיה והחברות יתחילו להתחרות באמריקאיות. החשש הזה מבוסס. זה מה שסין עשתה בעבר.

• הפד נכנס ל-2026 מפולג: אינפלציה עקשנית, שוק עבודה מתקרר ויו"ר חדש באופק
• למרות ההבנות: סין ממשיכה להגביל חומרי גלם קריטיים לתעשייה האמריקאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

כזכור, שוק השבבים נמצא בבעיה מאז מגיפת הקורונה והבעיות בשרשראות אספקה ​. בכל מקרה, סין וארה"ב לא ינתקו את הקשרים - סין מהווה כעת 18% מסך יבוא הסחורות של ארה"ב, ירידה מ-22% בתחילת מלחמת הסחר אבל עדיין אחוז מאוד משמעותי. במקביל, יבוא של מוצרים שאינם כפופים למכסים גבוה ב-50% מאשר מיד לפני מלחמת הסחר, אך אלו שנפגעו ממכסים או מגבלות אחרות ירדו מעט. יבוא של מוליכים למחצה מסין, למשל, נמוך ביותר מ-50% מהרמות שלפני הסחר.

לניתוק בין המדינות אולי יש יתרונות בטווח הארוך, אבל בטווח הקצר יש לכך פגיעה בכלכלה

גם אם קובעי המדיניות צופים יתרונות ארוכי טווח בפירוק הקשר החזק בין שתי הכלכלות, הדבר כרוך בעלויות מיידיות הכוללות מחסור במוצרים, מכיוון שרשתות האספקה ​​מתקשות להסתגל. לאלו גם יש להוסיף את האינפלציה שכבר עומדת על 8.2% בארה"ב - וזה גבוה.

ניתוק הגלובליזציה שעמדה בבסיס הצמיחה הכלכלית והשווקים במשך עשרות שנים תדרוש כיול מחדש מצד המשקיעים. המשקיעים צריכים לצאת מנקודת הנחה שהאינפלציה עשויה להמשיך לעלות, רווחי החברות יקטנו וגם הצמיחה הריאלית תרד. המשמעות היא שהמשקיעים צריכים לשקול גידור אינפלציוני, להתכונן לרמות גבוהות יותר של ריביות בעולם ואולי לחשוב מחדש על פיזור ההשקעות שלהם.