הפד' ידוע במשך שנים בניהול מושכל של ציפיות השוק. המשקיעים כמעט אף פעם לא "מפספסים" בהערכותיהם לגבי מהלכי הפד' והציפיות משתקפות במהלכים השונים כמו שערי הריבית על אגרות החוב זמן רב לפני כל החלטה, ובצורה די מדויקת. אולם נדמה שלאחרונה גם היכולת הזו נסדקה. העדות לכך היא התנודתיות הגבוהה בשוק סביב תאריכי פרסום החלטות הפד או הפרוטוקולים מהישיבות, כמו גם השינויים התכופים בהערכות השוק לגבי ההחלטות הללו, וכן חוסר הקונצנזוס בציפיות השוק, בשונה מהעבר. מדוע הפד לא מצליח להבהיר לשוק את כוונתיו? 

ביום חמישי הקרוב תחל וועידת הנגידים השנתית בג'קסון הול שבמדינת וויומינג בארצות הברית. כל העיניים יהיו נשואות אל יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול ואל נאומו שיערך ביום שישי, כשהמשקיעים יחפשו לשמוע רמזים נוספים בדבריו. השוק צמא לאינדיקציות ברורות יותר לגבי המהלכים הבאים בהם ינקוט הבנק המרכזי של ארצות הברית בנוגע לשערי הריבית ולהפחתת המאזן (הידוק מוניטרי), כמו גם לגבי ציפיות הפד' עצמו ביחס לצמיחה ולאינפלציה, שיתנו כיוון לגבי צעדיו הבאים. מה חושב פאואל על שוק הדיור המתקרר במהירות (למרותהשאין עדיין ירידה במחירים), על אינדיקטורים כלכליים שנחלשים (מדד מנהלי הרכש), על שוק התעסוקה החזק אבל שמראה סימנים ראשונים של האטה? האם שוב נשמע רק התבטאויות כלליות? 

לא מצליח להיות ברור לשוק, או שמא לא רוצה?

המשקיעים משוועים ליותר בהירות, אותה פאוול מסרב (או לא יכול?) לספק. הניסוחים שלו בחודשים האחרונים הם לא מחייבים ומספקים דו משמעויות יותר מאשר החלטיות והנחיות ברורות. הוא כן אומר שהיעד החשוב ביותר הוא הורדת האינפלציה, אך לא נותן שום אינדיקציה לכך שכדי להילחם בה הוא יהיה מוכן להעלות את הריבית ב-1% ב-21 בחודש הבא. הוא גם לא רומז שייתכן שתהיה העלאת ריבית 'איטית' יותר של 0.25%. במילים אחרות, השוק לא מצליח להבין מה יהיה הצעד הבא  של הפד.

ייתכן שזו החלטה מודעת של פאואל שמעוניין בחוסר בהירות מסויים, על מנת שאיום ההידוק המוניטרי ירחף מעל השווקים, מבלי "ללחוץ על ההדק" ולממש אותו בכל עוצמתו בפועל, ומצד שני, מבלי צורך "לשבור את המילה" עם איומי סרק. 

• המדינה הראשונה שקובעת יעד אינפלציה רשמי ומה קרה היום לפני 24 שנה
• לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה שהפד ינקוט בעמימות?

נסביר זאת מעט יותר. הפד רוצה לקרר את האינפלציה. לצורך כך מספיק שהשווקים הפיננסים והריאליים (מה שקרוי לעיתים בעגת הסוחרים: "וול סטריט" ו"מיין סטריט") יחששו מהעלאת ריבית והאטה מה שיגרום להם למתן את הפעילות הכלכלית ויביא להתמנות העליה במחירים. אולם מה יקרה אם השוק יחשוש ממשהו שבסוף לא יקרה? במצב שבו הפד לא יקיים את הבטחותיו\ איומיו, לדוגמה, יגיד שהוא יעלה את הריבית בשיעור גבוה ובסוף יעלה אותה בשיעור נמוך יותר, ה"חרב" הזאת שבה מנופף הפד תהפוך להיות חסרת משמעות בחודש שלאחר מכן - הפד יאבד את האמון של השוק. מצד שני, אם הפד יודיע מראש על מדיניות מקלה, הרי שלא ישיג את מטרתו למתן את הפעילות הכלכלית לצורך המלחמה באינפלציה, וגם אז צעדי הפד יהפכו לחסרי משמעות. ייתכן שזו הסיבה שפאוול בוחר להתבטא באופן שהשוק חושש ולא בטוח מצד אחד, ומצד שני הוא משאיר לעצמו מספיק חבל כדי לא לפעול במלא העוצמה בצורה שתפגע באמת בפעילות הכלכלית. כלומר חוסר הבהירות הזו משרת את מטרותיו. 

ייתכן, עם זאת, שהפד באמת רוצה לשמור את כל האופציות פתוחות, כפי שפאואל ושאר חברי הפד' חוזרים ואומרים, שהם בוחנים בקפידה את הנתונים ולפי זה מחליטים על המשך המהלכים. במקרה זה הם לא מספקים בהירות לשוק בגלל שהמצב לא בהיר, כלומר הם באמת לא יודעים מה יהיו הצעדים הבאים שלהם, ולא בגלל שהם רוצים שהשוק יחשוש.  

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שהפד עדיין נושא על גבו את גיבנת הכישלון בהערכת האינפלציה בשנה שעברה. לאורך תקופה ארוכה הפד' הגדיר את האינפלציה כ"חולפת" ואיחר בנקיטת הצעדים המתאימים כדי לבלום אותה. ייתכן שדווקא בגלל זה מעדיפים הפעם בבנק המרכזי לשבת על הגדר. הכלכלנים עדיין מנסים להבין מה גרם לטעות הזו, והדיונים בנושא נותרים לעת עתה ללא מענה מוחלט. גם הדיונים לגבי השאלה כמה זמן תימשך האינפלציה וכמה קשה היא תהיה עדיין לא מובילים למסקנות ברורות. במצב כזה ייתכן שעדיף "להיות צנועים" ולא לצאת בהצהרות נחרצות.

• עלייתה ונפילתה של חלוצת הרובוטיקה הצרכנית והצבאית
• השווקים סוגרים שנה בעליות - מה קורה באסיה ובחוזים והאם האופוריה מוצדקת?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

הנסיבות המקלות של הפד - העולם לא חווה מציאות כזו בעבר

לזכותו של הפדרל ריזרב ופאוואל, כמו גם שאר נגידי הבנקים המרכזיים, נציין שתנאי המאקרו בשנתיים האחרונות היו יוצאי דופן וייחודיים, כך שקשה להאשים אותם בחוסר יכולת לפעול בצורה מדויקת. מגיפת הקורונה גרמה להתרסקות ביקושים חסרת תקדים, ומיד לאחריה נוצרו ביקושי יתר חסרי תקדים. גם במצב נורמלי שבו צד ההיצע נהנה מגמישות מוחלטת, היינו צפויים לראות קשיים גדולים בתגובה נאותה לכאלה שינויים קיצוניים.

אבל המצב לא נורמלי. צד ההיצע לא נהנה מגמישות כלל אלא נתקל בעצמו בקשיים חסרי תקדים. אם זה בנמלים או עקב המלחמה באוקראינה, סגרים בספקית המוצרים הגדולה בעולם, סין, ובהמשך לכל זה, מחירי אנרגיה מאד לא יציבים וגבוהים מאד לאורך מרבית התקופה. אלו תנאים כאוטיים וקשים מאד להתמודדות הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש, כך שלבנקים המרכזיים ניתנת "הנחה" ביחס לחוסר היכולת שלהם לצפות את האינפלציה, ובכישלון שנרשם עד כה בניסיונות לרסן אותה ולהחזיר את האיזון בין הביקוש להיצע, אותו איזון שמנע את עליות המחירים במשך זמן כה רב. 

מכל מקום, יתכן מאד שהכישלון הזה, והעבודה שאנו עדיין בטריטוריה שאינה מוכרת מספרי הכלכלה מכל כך בהרבה בחינות, גורמת לצניעות, או שמא הססנות, בניהול ציפיות השוק ובהתבטאות בכירי הבנקים, ובראשם פאוול. 

האם בכל זאת הפד צריך להיות החלטי וברור יותר?

יחד עם זאת, יש הסוברים שהפד חייב להיות יותר החלטי וברור בהתבטאויותיו. נשיא הפד לשעבר בניו יורק וויליאם דאדלי כתב בשבוע שעבר שהפד חייב להזהיר משקיעים שוריים שמזלזלים במדיניות ההידוק המוניטרי של הפד ומקפיצים את ערך הנכסים. הוא אמר זאת בהקשר של השוק השורי בחודש יולי והחלק הראשון של אוגוסט, שנבע בין השאר, מההבנה של המשקיעים שהפד הולך להיות יותר "רך" במדיניות שלו.

יש החולקים על הקשר הישיר שטווה דאדלי בין ערך הנכסים בשוק המניות לבין האינפלציה, אולם הביקורת מציפה את הנקודה עליה אנו מדברים - התבטאויות לא ברורות שעלולות לגרום להערכות מוטעות של השוק, דבר שהפד נמנע ממנו בעבר.