הפד
צילום: iStock

יו"ר שלוחת הפד בסנט לואיס: "להעלות ריבית כמו בניינטיז, ל-3% השנה"

כך אמר בהודעה מטעמו ג'יימס בולארד, שהתנגד להעלאה של 0.25 בריבית ארה"ב ותמך בכזו גבוהה יותר של 0.5 כבר עכשיו. לשיטתו גם צמצום המאזן של הפד אמור היה להתחיל כבר. "במחצית השניה של שנות התשעים התוצאות היו מצויינות, אינפלציה ממוצעת של 2% ופריחה כלכלית"
איתי פת-יה | (9)

יו"ר שלוחת הפד בסנט לואיס, ג'יימס בולארד, חושב שיש להעלות את הריבית בארצות הברית 12 פעמים עוד השנה, ומעבר לרמה של 3%, בכדי לבסס את המון הציבור באשר לנחישות למלחמה (שתהיה גם יעילה) באינפלציה.

האינפלציה בארצות הברית לחודש פברואר הגיעה ל-7.9%. שלשום הוחלט להעלות את הריבית ברמה ב-0.25 נקודות לטווח של 0.25-0.5%. הנגיד ג'רום פאואל הפתיע את השוק באשר לכוונה להמשיך להלחם באינפלציה, ואמר שב-2024 הריבית תעמוד על 2.8%. השוק מניח עוד שש העלאות ריבית השנה ב-0.25 כל פעם, כך שהיא תסתיים כשהריבית ברמה של 1.75%.

"צריך לעדכן את מדיניות העלאת הריבית לכזו הולמת יותר למול הנסיבות הנוכחיות", אמר בולארד. האחרון היה היחיד מחברי ועדת השוק הפתוח של הפד שהתנגד להעלאה האחרונה, הראשונה מאז סוף 2018, כפי שבוצעה - ברמה של 0.25 נוספים, ולא ב-0.5, כפי שבולארד עצמו קיווה שתעלה.

עוד לדבריו הפד צריך היה כבר להתחיל את הליך צמצום המאזן שלו שעומד על 9 מיליארד דולר. פאואל מצדו אמר כי המהלך יתחיל רק בפגישה הבאה של הוועדה ככל הנראה. כמו כן בהצהרה מטעמו היום אמר פאואל שהאינפלציה פוגעת דווקא באנשים להם הפד מנסה לעזור ככל שניתן, בראשם אלו בתחתית הסולם הכלכלי.

"הנטל הזה של האינפלציה הוא כבד במיוחד עבור אנשים עם הכנסות ונכסים צנועים, ולמי שיש לו יכולת מוגבלת לבצע התאמות מול עליית מחירים", הוא צוטט. "השילוב בין ביצועים חזקים של הכלכלה הריאלית ואינפלציה גבוהה שאינה צפויה משמעו שהמדיניות הנוכחית של הפד היא רחוקה מלהספיק כדי להתמודד עם הסיטואציה המאקרו-כלכלית בארצות הברית".

עשרה מחברי הועדה מעוניינים שהריבית בסוף השנה תעמוד על 1.75-2% אם כן, ומולם יש שמונה שחשבו שעליה להיות גבוה יותר. את יעד הקצה סיפק בולארד, שחושב שעל הריבית לעמוד בסוף השנה על 3-3.25%. בטענתו תמך בעזרת הדוגמה מאמצע שנות התשעים, אז העלה הפד את הריבית באופן אגרסיבי למול האינפלציה.

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    אזרח 20/03/2022 12:38
    הגב לתגובה זו
    המחט מתקרבת לבלון הנדל"ן והם עכשיו מנסים לשחרר אויר מהבלון לאט. מאוחר מידיייי הפיצוץ עובדה מוגמרת, תיברו לכוננות ספיגה של קריסת קבלנים ומניות בנקים שיפלו.
  • ארציאלי הבן 20/03/2022 15:08
    הגב לתגובה זו
    אתה פסימי מידי. לא רק הנדלן. הדולר , הכלכלה העולמית המערבית בכללותה עומדת לקרוס.
  • 7.
    שי 20/03/2022 09:04
    הגב לתגובה זו
    אין ערך לכסף...מחירי הנדל:ן משקפים אובדן ערך כספי
  • 6.
    אלוהים 19/03/2022 22:17
    הגב לתגובה זו
    הממונפים ישרפו, אין ברירה.
  • 5.
    הריבית בדרך ל7-8% 19/03/2022 19:38
    הגב לתגובה זו
    רק שאלה של זמן....
  • 4.
    טרנזיטורי מיי אסס 19/03/2022 17:04
    הגב לתגובה זו
    האינפלציה האמיתית כבר חצתה את ה-10% בארה"ב . הנתנונים המתפרסמים הם עיוות ושקר...ממש כפי שהקודמים היו.
  • 3.
    הראל 18/03/2022 21:12
    הגב לתגובה זו
    התרופה חלשה מידי קשה לראות את האינפלציה עוצרת במידיניות הנוכחית
  • 2.
    האמיתי 18/03/2022 18:52
    הגב לתגובה זו
    ושם מריצים את השווקים ב10% בשבוע פשוט חולי נפש
  • 1.
    תותח (ל"ת)
    סוף סוף 18/03/2022 18:04
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.