הגאות בענף הספנות העולמי הביא לזינוק ברווחי חברת צים . לצים יש "שותפה" לרווחים הגבוהים - כמו כל חברה היא צריכה לשלם מס למדינה. המס הגבוה לו נדרשה צים לא כל כך מצא חן בעיני המנכ"ל אלי גליקמן שביקש לשנות את מדיניות המס באופן שייטיב עם צים, אך נכון לעכשיו בקשתו לא נענתה, וצים בסופו של דבר שילשלה לקופת המדינה 1.6 מיליארד שקל בחודש ינואר במסגרת מקדמות לקראת פרסום הדוחות לרבעון הרביעי. הסכום מהווה 3.3% מהכנסות המדינה ממיסים בחודש זה והיווה תוספת חשובה להתמודדות עם הגרעון הגבוה שנוצר בעקבות הקורונה.  המדינה גובה מיסים בצדק. ניתן להתווכח לגבי מס כזה או אחר או שיעור המס הרצוי, אך יש לזכור כי בסופו של דבר המדינה מספקת שירותי הגנה וביטחון, תשתיות, מעניקה חינוך ובריאות וכו', וכשמישהו מצליח לעלות על הגל ולייצר רווחים הגיוני שהוא ישתף בהם את המדינה תמורת כל השירותים שקיבל במהלך השנים. יש לזכור שצים פעלה שנים רבות ללא תשלום מס עקב הפסדיה הגבוהים, ובכל אותם שנים המשיכה ליהנות משרותי המדינה. כן חשוב לומר שאלי גליקמן וחברת צים צודקים. הנהלת חברה צריכה למקסם את הרווח וזה אומר גם להפחית מסים בדרכים לגיטימיות; לא בטוח שצים תצליח לשנות את משטר המס עליה כפי שקיים בחברות ספנות אחרות בעולם, אבל גליקמן מחויב לנסות לעשות זאת; הבעיה לא בגליקמן, אלא בשיטת הטבות המס של המדינה בחודשים הקרובים צפויה המדינה לקבל זרם תשלומים נדיב נוסף כאשר עסקת אינטל INTEL CORPORATION לרכישת מניית טאואר -1.18%  ב-5.4 מיליארד דולר תצא אל הפועל. הרכישה מתבצעת בפרמיה של 42% על מחיר השוק של טאואר, והמחזיקים הנוכחיים בחברה ירשמו רווחי הון מכובדים ביותר על אחזקתם בטאואר. קשה לחשב את הסכום המדויק אותו תקבל המדינה שכן רבים מהמחזיקים הם זרים, אך עסקה בגובה 5.4 מיליארד דולר - כ-17.5 מיליארד שקל על חברה שכיום נסחרת לפי שווי שוק של 3.8 מיליארד דולר קרוב לוודאי שתייצר הכנסות ממיסי הון בגובה של מאות מיליוני שקלים לכל הפחות.  לקריאה נוספת על העסקה: >>> נכון מתמיד? "לא נתחרה באינטל" - הראיון שנתן לנו בזמנו מנכ"ל טאואר. >>> מה רוצה אינטל להשיג על ידי קניית טאואר? >>> "אינטל הידרדרה, נשארה מאחור ועוברת שידוד מערכות; סוד ההצלחה של טאואר: קנייה של מפעלים ישנים והתמקדות בנישה" >>> הגוף המוסדי שהכי הרוויח מהאקזיט בטאואר (אנליסט) והגוף שלא מחזיק בטאואר (אלטשולר שחם) מכירת טאואר - רווחי מיסוי חד פעמיים אך להבדיל ממיסי צים, שימשיכו לזרום כל עוד החברה תהיה רווחית, המס אותו תקבל המדינה ממכירת טאואר הוא חד פעמי. משרד האוצר אם כן צריך לשמוח לפחות בטווח הקצר על זרם המזומנים השמן שהוא עתיד לקבל בעקבות העסקה, אך ראוי לשאול לגבי הטווח הארוך, האם זו התפתחות חיובית לקופת המדינה או לא? האם כל אקזיט הוא התפתחות חיובית או שאנו מפסידים משהו בדרך? זו כמובן שאלה תיאורטית שכן מנהלי החברות לא מתייעצים עם המדינה או עם אזרחיה בשאלה האם לבצע אקזיט או לא, ופועלים בדרך בה הם מוצאים לנכון לטובת החברה או לטובתם, אך בכל זאת מעניין לבחון את הנושא מכמה בחינות.  הדבר העיקרי אותו מפסידה המדינה מאקזיט כזה הוא זרם ההכנסות ממיסים לטווח ארוך יותר של החברה הנרכשת, שייתכן שבמשך הזמן יעלה על הרווח ממס ההון החד פעמי. אולם, יש לזכור ששיעור המס שמשלמות החברות על הרוח הנקי הוא נמוך יחסית ולעיתים קרובות מתקזז מול הוצאות שונות, כך שעד להגעה לסכום של מס רווחי ההון אותו תקבל המדינה מהאקזיט היו עוברים שנים ארוכות מאד. לשם דוגמה, בדוחות הרבעון השלישי דווחה טאואר כי בסיכום תשעה החודשים הראשונים למעשה לא שילמה מס אלא קיבלה החזרי מס. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2020 שילמה החברה כ-3.6 מיליון דולר מס על ההכנסות. כך שלפחות מבחינת הכנסות ישירות המדינה בהחלט נהנית מהמכירה, כאשר גם למרכיב הזמן יש משמעות לערך הכסף המתקבל.  מכירת טאואר לא תשפיע בטווח הקצר על גביית המס מהמפעלים בישראל גורם נוסף שיש לשקול הוא הכנסות המדינה ממיסים על הפעילות השוטפת של המפעלים. מהנדסים, מנהלים, עובדי ייצור ועוד. נכון לעכשיו המדינה תמשיך ליהנות ממיסים אלו כפי שהיה עד עכשיו, שכן לא ידוע על כוונה של אינטל לשנות את פעילות החברה, אך במבט יותר ארוך, מכירה לחברה זרה עלולה להביא להוצאת הפעילות מישראל בכלל או לכל הפחות העברת המיקוד לאזורים אחרים ובכך לפגוע בתעסוקה ובפיתוח הישראלי, מלבד אובדן ההכנסות הישיר מירידה בכמות המשרות ומס ההכנסה הנובעת מהן.  נראה שלפחות במקרה של אינטל וטאואר החשש הזה קטן יותר. לאינטל מרכזי פיתוח וייצור גדולים מאד בארץ. גם חברת מוביילאיי - רכישת הענק הקודמת שלה בישראל שנקנתה ב-15 מיליארד דולר - המשיכה לפעול מישראל, וכעת אף מדברים על הנפקתה לפי שווי של 50 מיליארד דולר, כך שקרוב לוודאי שגם מההיבט הזה מדינת ישראל תפגע פחות. ייתכן אף ששייכות לחברת ענק כמו אינטל תמריץ עוד יותר את הפעילות המקומית של טאואר עם גישה ללקוחות חדשים ולשווקים חדשים, וכן קבלת גב ותמיכה מחברה בסדר גודל של אינטל.  לא כל אקזיט הוא טוב למדינה. לעיתים קרובות היינו מעדיפים שחברה תצמח ותגדל בישראל ותהפוך לענקית מקומית וייתכן שאיבדנו פוטנציאל לכמה חברות ענק שהיו יכולות להתפתח פה ולהזניק את כלכלת המדינה אף יותר. יחד עם זאת, לא פעם גישה לשווקים גלובליים ואפשרויות צמיחה אמיתיות מחייבות חבירה לשחקנים גדולים יותר ובינלאומיים שמהווים מכפיל כוח לשוק הישראלי הקטן. קשה לשפוט לגבי החלטות אינטל בעתיד, אך לפחות לפי תקדימי העבר, נראה שהעסקה הזו טובה לישראל בטווח הקצר, וגם בטווח הארוך.  כדאי גם למדינה לשים לב לעובדה שהמפעלים של אינטל בישראל הולכים ומתיישנים. כלומר - השאלה היא האם את המפעלים הבאים שלה אינטל תבנה בישראל או לא. יש לזה יתרונות כמובן מבחינת תעסוקה בישראל, אבל גם עלות לא קטנה כאשר המדינה צריכה לוותר על הכנסות ממיסוי לצורך כך.  אסור למדינה להתפרע בהוצאות בעקבות הכנסה חד פעמית צריך גם לומר שלמדינה יש מוניטין די רע בשימוש בהכנסות חד פעמיות. בזמנו עם מובילאיי, המדינה החליטה פתאום לחלק כסף לכל דכפין - "להחזיר את הכסף לציבור" קרא לזה שר האוצר משה כחלון, שאפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל דאגה לקופה הציבורית (כלומר ביצוע תפקידו כשר אוצר) פחות היה חשוב לו.  כחלון דאג לומר לכולם שהוא שר אוצר 'חברתי' (המצאה שלא קיימת כמובן, אבל נשמעת טוב לאוזניים של כולם) ופעל להורדת מסים. הבעיה היא שכאשר יש גאות כולם מרגישים שהנה נכנס כסף ואפשר לבזבז, אבל הכנסות חד פעמיות מתקבלות, מה לעשות, רק פעם אחת, וממש לא כדאי למדינה ליצור התחייבויות ארוכות טווח, בגלל הכנסה חד פעמית. מהבחינה הזו, שר האוצר אביגדור ליברמן מצטייר בינתיים כשר אוצר הרבה יותר אחראי, כזה שלא מחלק כספים לכל דורש וגם לא ממהר לבזבז כספים.