נייק
צילום: Alex Haney unsplash
דוחות

נייקי הפתיעה: הרווח עלה ולא ירד - 87 סנט למניה; עקפה גם בהכנסות

לפני שנה הרווח למניה היה 78 סנט והשוק ציפה שירד ל-63. ההכנסות: 11.36 מיליארד מול צפי ל-11.25. בסין אכזבה, לפי נייקי בשל המלאי ולא חרם הצרכנים. הדיגיטל ודגמים יקרים יותר שיפרו את הרווחיות וקיזזו את התייקרות ההובלה והפרשי השער. התחזית אושררה
איתי פת-יה |
נושאים בכתבה נייקי

יצרנית הנעליים ואפנת הספורט  NIKE (NIKE) עקפה את תחזיות האנליסטים לרבעון החולף ועל כן קפצה בכ-4% במסחר המאוחר אמש. במקום ירידה ברווח, החברה הציגה עליה, וגם בשורה העליונה עברה את הצפי בשוק: הרווח למניה עמד על 87 סנט וההכנסות על 11.36 מיליארד דולר. האנליסטים ציפו לרווח של 63 סנט למניה על הכנסות של 11.25 מיליארד דולר.

ברבעון המקביל אשתקד ההכנסות הסתכמו ב-11.243 מיליארד דולר והרווח ב-78 סנט למניה. השיפורה מאז מיוחס לחגיגות הבלאק פריידי, שארעו בתקופת הדוח, שעבור נייקי נסגר ב-30 בנובמבר (ולא בסוף ספטמבר). בהקשר זה יצוין כי באפיק המכירות הדיגיטלי ישירות לצרכן המכירות עלו ב-8%, ובארצות הברית ב-30%.

חששות המשקיעים היו הן מפני שיבושים בשרשרת האספקה והן מפני האטה במכירות בסין בשל ניסיון הממשל לקדם חרם צרכנים וחשש נוסף היה מפני סגרי האומיקרון, בעיקר באירופה, אך לא רק. בהקשר כל אלה, בנייקי אישררו את התחזית הקודמת מסוף ספטמבר לשנה כולה, כך אמר סמנכ"ל הכספים מת'יו פרנד בשיחה עם השוק. תחזית החברה היא לצמיחה חד ספרתית בטווח הבינוני. לרבעון הנוכחי הצפי הוא לצמיחה בשיעור חד ספרתי נמוך לעומת שנה קודם לכן - אז ההכנסות היו 10.36 מיליארד דולר. האנליסטים מצדם מצפים להכנסות של 10.59 מיליארד דולר.

יוזכר כי לפני מספר חודשים נייקי התמודדה עם השבתות באתר היצור המרכזי בוייטנאם בשל התפרצות קורונה, אך מאז המצב שם שב לסדרו. החרמות בסין מגיעות ברקע חרם של נייקי, אדידס וחברות אפנה נוספות על כותנה שמקורה שמחוז בעבודות כפייה במיעוט המוסלמי האויגורי המתבצעות בחבל שינג'יאנג - דבר שהממשל מכחיש אך פרסומים במערב מגלים אחרת.

אכן, המכירות בסין פספסו את התחזיות של האנליסטים, שהיו לסך של 2.04 מיליארד דולר. במקום זה, הסתכמו בפועל ב-1.84 מיליארד דולר, ירידה של 24% מ-2.3 מיליארד דולר שנה קודם לכן. פיצו על זה כל שאר האזורים בהם נייקי עקפה את ההערכות המוקדמות. בצפון אמריקה מכרה בהיקף של 4.5 מיליארד דולר בעוד האנליסטים ציפו ל-4.2 מיליארד דולר.

בחברה עצמה הסבירו את ההאטה בסין לא באותו חרם צרכנים - אלא בכלל בסוגיית המלאי, שמצדו הושפע מהשבתות מוקדמות יותר במפעלים. ואגב סעיף המלאי, זה עלה ב-7% להיקף של 6.5 מיליארד דולר, בין היתר עקב עלייה בסחורה שעדיין נמצאת בדרכה ממקום למקום בספינות הובלה ועל כן מסווגת כמלאי - כלומר, כן יש עיקוב בזמני האספקה. פרנד הוסיף כי "אנו רואים סימנים מעודדים בסין רבתי, ובעוד שעניין האספקה היווה גורם משבש בשוק כולו, אנחנו עדיין מצפים שהשנה הבאה תהיה שנת התאוששות. נראה שיפור להערכתנו כבר מהרבעון הנוכחי".

בשוק גם העריכו שהרווחיות הגולמית תשתפר ל-44.2% מהמכר, וזו בסוף הסתכמה בשיעור גבוה יותר של 45.9%. הדבר מיוחס למכירות הישירות לצרכן בדיגיטל, גם הודות לבלאק פריידי וגם הודות לסגרי הקורונה. כשהחברה חותכת מתווכים וקמעונאים בדרך, כמקובל היא משאירה אצלה נתח גדול יותר מהרווחים.

קיראו עוד ב"גלובל"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.