מה זה בכלל ESG, האם כדאי להשקיע ואיך עושים את זה?
אפשר לומר שהשקעת ה-ESG (ראשי תיבות באנגלית של "סביבה, חברה וממשל תאגידי") הראשונה שביצעו בעלי מפעלים ורגולטורים הייתה לקראת סוף המאה ה-19. מה קרה אז? בעקבות תהליך העיור והתיעוש שעברו מרבית המדינות הגדולות באירופה, המפעלים המונעים בפחם ישבו באמצע הערים ובאין דרך אחרת לתאר אותם היו "אסון בריאותי וסביבתי". ההבנה כי הנזק שעשן המפעלים יוצר גדול מהתועלת – כי אם העובדים כל הזמן חולים, אין מי שיעבוד במפעל – האיץ את הוצאת המפעלים מריכוזי האוכלוסייה והפיכת הערים לקצת פחות מזוהמות. אבל אז זה לא הוגדר כ-ESG זה פשוט היה נכון כלכלית, כי אין מה לעשות, כאז גם היום שירותי בריאות הם דבר יקר ועובדים מיומנים תמיד קשה למצוא ולהחליף.
היום, העולם הכלכלי השתנה. לא בגלל הקורונה ולא בגלל התאגידים והחברות. השינוי בא מלמטה וחלחל אט אט למעלה. באנגלית קוראים לזה Grass Roots, או שורשי הדשא בעברית. כלומר, באיזשהו שלב, אנשים הבינו שהמוסר האישי של כל אחד ואחת הוא חשוב, אבל גם הסביבה הטבעית והעסקית אומרת משהו עלינו כתרבות וחברה. בין אם זה ניצול חסר אחריות של משאבים או של כוח אדם, או שפיכת מזהמים למקורות מים, זיהום האוקיינוסים, אבל גם תרבות ומנהל תקין מעידים עלינו משהו.
אם נהיה לרגע אידיאליסטים, אבל לא כמו גרטה ת'ונברי – הצעירה השוודית הסמי כריזמטית שאתגרה את מנהיגי העולם בקריאתה להאצת הקיימות ושמירה על הסביבה – אפשר לומר שה-ESG הוא חלק מהשאיפה הקיימת היום ליצור חברה טובה יותר, המתייחסת בכבוד לא רק לטבע, אלא גם לאנשים שמרכיבים אותה ועומדים בסטנדרטים מוסריים עסקית.
גם בארה"ב המוטה לקפיטליזם קיצוני שבו החזק כמעט כל יכול, עוברת בשנים האחרונות שינוי. ב-2019, השולחן העגול, ארגון המנכ"לים הגדול במדינה, אמר כי בכוונתו לקדם את טובת ה-Stakeholder, כלומר בעלי עניין בחברה, על פני טובתם הבלעדית של המשקיעים. זה לא אומר שהשינוי התרחש בן לילה, אבל מודעות לקהילה שמרכיבה את החברה, חשובה לא פחות. כלומר התפישה של הערך השתנתה.
- דירוג מעלה 2025 מראה עלייה חדה בהיקף התרומות ומעורבות גוברת בשיקום חברתי ותעסוקתי
- הערים שייעלמו: איך שינויי אקלים משנים את שוק הנדל"ן העולמי ומה צפוי לקרות בת"א?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בעבר השורה התחתונה והדיבידנד היו הדבר היחיד שעניין משקיעים, כיום המצב שונה. זה לא רק בגלל שהאוכלוסייה גדלה והטכנולוגיה השתנתה. הרי הדוד החשמלי הומצא בישראל כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. כלומר היכולת לפיתוח טכנולוגיות תומכות סביבה היה קיים הרבה לפני הטרנד הפופולרי הנוכחי. מה מנע פיתוח של טורבינות רוח במשך עשרות שנים? פשוט, העניין הוא שלא היה מספיק לחץ חברתי וכלכלי לקידומם של פיתוחים שכאלה וגם היו גורמים כלכליים רבי עוצמה, כמו ענקיות הנפט, עם אינטרסים מובהקים לשמר את המצב הקיים. לא עוד.
מה השתנה? בעיקר אנחנו.
הופכים ל-E ירוק
כשמדברים על ESG, לרוב זה נשמע כמו משהו מאוד אמורפי ולא קוהרנטי. מאין מילה שנאמרת כדי להיאמר ושנשמע "חכמים". יש כאלה שחושבים שמדובר בחבורת מחבקי עצים, זה רחוק מהאמת. יש הגדרות מאוד ברורות ומהותיות.
לדוגמה ה-E ל-Environment. כדי שחברה תעמוד ביעדי הסביבה, היא לא צריכה להתחיל לאסוף פלסטיק מהים. כלומר זה נחמד שיש חברות כאלה, אבל זו לא ההגדרה. כדי לעמוד ב-E, חברה צריכה להתייחס לשימוש שלה באנרגיה, לרמת הזיהום שהיא מייצרת, להשפעה שלה על האקלים, יצירת פסולת ופירוקה, שמירה על המשאבים הטבעיים ודאגה לשלומם של חיות – בר או משק. זה הבסיס.
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
דוגמה נהדרת למהלך שמאחד חברות ענק הוא יוזמת RE100. ה-RE זה ראשי תיבות של Renewable Energy, כלומר אנרגיה מתחדשת. היוזמה הוצגה ב-2014 וקראה לחברות להצטרף ולהעביר את כל מקורות האנרגיה שהן צורכות לאנרגיה מתחדשת.
באפריל הצטרפה החברה ה-300 לרישמת החברות המרשימה שכוללת בין היתר את פייסבוק (FB), יצרנית התרופות אסטרה זנקה (AZN), ג'ונסון אנד ג'ונסון (JNJ), 3M (MMM), אפל (AAPL), ענקית המשקאות AB-INBEV (ABI.BR), ג'נרל מוטורס (GM), ענקית המזון יוניליבר (UL) ועוד ועוד ועוד. רובן אגב התחייבו לעבור ל-100% אנרגיות מתחדשות עד 2025.
סוציאליות וממשל תאגידי תקין
ביום יום, כשאנחנו אומרים את המילה "סושיאל", הכוונה היא בעיקר לרשתות חברתיות. אבל ה-S ב-ESG, מדברת על משהו אחר לגמרי. הסושיאל הזה מדבר על אחריות חברתית שתאגיד או חברה מיישמים כלפי העובדים שלהם ובעלי העניין, כלומר הקהילות שמקיפות את המפעלים.
כדי לעמוד ביעדי ה-S, חברה מסחרית צריכה לשים דגש על זכויות אדם, להימנע מהעסקת קטינים או העסקה בכפייה, יצירת אנגייג'מנט קהילתית, בריאות וביטחון העובדים, יחסים עם בעלי העניין בחברה והיחס לעובדים.
ה-G מדבר על מנהל תאגידי תקין. כלומר חברה צריכה לעמוד ביעדים שכוללים את איכות ההנהלה, עצמאות הדירקטוריון, מניעת קונפליקטים של אינטרסים, פיצוי מנהלים, שקיפות ושמירה על זכויות של בעלי המניות.
מה כל זה אומר? בעולם שלנו היום, הרגולציה, אבל גם התדמית הציבורית, מהווים חלק ניכר מחייה של חברה. לדוגמה, מספיק שחברה תיתפס כמי שמתעמרת בעובדיה, יכול להוביל לחרם צרכני, שיכול להוביל לפגיעה בהכנסות. אותו דבר גם כשמתגלה שהנהלת חברה אינה עצמאית לגמרי, מה שיכול להוביל להשלכות רגולטוריות חמורות ושוב, פגיעה בשורה התחתונה. אם חברה מזהמת, היא יכולה לקבל קנסות כבדים.
כל זה אומר דבר אחד. בשורה התחתונה, השקעה בחברות מוטות ESG היא בשתי מילים: כדאית יותר. למה? כי היא מורידה את אלמנט הסיכון שחברה, כל חברה, לוקחת על עצמה. התהליך עצמו להפיכת חברה שעומדת בתנאים האלה יכול להיות יקר, אפילו מאוד. העניין הוא שיש החזר על ההשקעה. כי גם להימנע מקנסות או מחרמות צרכניים עתידיים זה ביטחון שמשקיעים רוצים לקבל, כדי לדעת שהם מקבלים מקסימום החזר על ההשקעה, בלי לפחד מפגיעות שיכולים להגיע למיליארדי דולרים.
ESG זה לא טרנד, זו המציאות העכשיווית והעתידית
בתחילת 2005, מזכ"ל האו"ם קופי ענאן, זימן ללשכתו 20 מנהלים פיננסיים ומשקיעים גדולים ויחד הם הקימו את PRI, שהם ראשי התיבות ל"עקרונות השקעה אחראית". כעבור שנה הוצגה היוזמה מאז אגב, מספר המשקיעים הרשומים גדל מ-20 ל-3,000. הארגון עצמו לא נתמך על ידי ממשלות ומטרתו לקדם השקעה אחראית יותר והוא ממומן על ידי החברים בארגון.
במשימה שלהם הם כותבים כי המטרה שלהם היא לקדם השקעות אחראיות כדי לייצר ערך גדול יותר. "אנו מאמינים שמערכת פיננסית גלובלית יעילה ובת קיימא היא הכרח ליצירת ערך לטווח ארוך. מערכת שכזו תתגמל השקעות אחראיות לטווח ארוך, שייטיבו עם הסביבה והחברה ככלל", כתבו ב-PRI.
את היוזמות שהוביל ה-PRI, קיבלו באופן יחסית מאוחר קרנות ההשקעה הפרטיות הגדולות בעולם, בהן בלקרוק וואנגארד, שיחד מנהלת למעלה מ-16 טריליון דולר. הן גם מפעילות קרנות מיוחדות העוקבות אחרי חברות הנרתמות לתחום. לפי האתר ETF.com, רק בארה"ב יש 50 קרנות שעוקבות אחרי חברות בתחום שמנהלות מצרפית קרוב ל-64 מיליארד דולר – כלומר לקרנות האלה יש עוד הרבה לאן לצמוח ואם רוצים להשקיע, כדאי לדעת אילו קרנות תומכות בחברות שעוברות את תהליך הטמעת ה-ESG.
דוגמה לקרן אחד שכזו היא ADVG, העוקבת אחרי חברות לארג'-קאפ שמיישמות אסטרטגיית ESG. למעלה מ-33% מהשקעות הקרן הן במניות טכנולוגיה, בהן של מיקרוסופט (MSFT), אמזון (AMZN), אנבידיה (NVDA), אבל היא מושקעת גם בבנק מורגן צ'ייס (JPM), פפסיקו (PEP), מרק (MRK) ועוד. מתחילת השנה מחיר ליחידה בקרן עלה מ-25 דולר לקרוב ל-29 דולר ליחידה, או 14.6% תשואה. לא רע בכלל.
- 1.שמוליק 02/06/2021 14:37הגב לתגובה זושומר על כספו יתרחק
- לא ידעתי שטרמפ כותב בעברית (ל"ת)דובי 02/06/2021 16:52הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
