אנרגיה מתחדשת
צילום: Istock

237% תשואה ב-2020: אלה מניות האנרגיה המתחדשת המעניינות בסין

לאחר שנשיא סין אמר בחודש שעבר כי ארצו מכוונת להיות נטולת פליטות פחמן עד 2060, מה שברור הוא שתנופת האנרגיה הירוקה בסין הולכת להימשך
ארז ליבנה |

למרות נסיגת ארה"ב מהסכם פריז – שבו, בדצמבר 2015 ולראשונה בהיסטוריה, כל מדינות העולם, כולל אפילו צפון קוריאה, הגיעו להסכמה לגבי הפחתה משמעותית בזיהום אותו אנחנו מייצרים באופן יומיומי, בדגש על פליטות פחמן.

 

למרות היציאה האמריקאית – שלא שינתה הרבה מאחר וההסכם אינו מחייב – מדינות העולם, ובהן ישראל, בהחלט מתקדמות לעבר מקורות אנרגיה ירוקים, כשגם תקציבי המו"פ וגם הפרויקטים וגם התחזיות, כולם חיוביים עשרות שנים קדימה. זה העתיד, עד שיבוא עתיד אחר שיספק יותר אנרגיה.

 

על החלק של סין בזיהום העולמי

חלקה של סין בזיהום הגלובלי אינו מבוטל. פרט לכך שהיא המדינה המאוכלסת בעולם, היא גם יבואנית הנפט הגדולה ביותר – פרט לארה"ב, היא מייבאת את אותה כמות הנפט כמו 14 הכלכלות הגדולות שאחריה, כולל גרמניה, צרפת, בריטניה וכו' - וגם נחשבת לבית החרושת העולמי.

 

בחודש שעבר, נשיא סין, שי ג'ינפינג, אמר בנאום במליאת האו"ם, כי ארצו מכוונת להיות נקייה מעקבות פחמן, כלומר ללא אנרגיה פוסילית מזהמת כלל, עד שנת 2060. כחלק מהמאמצים, סין מפחיתה את תלותה בפחם, שגם הוא לאט לאט ייעלם וגם מכניסה טכנולוגיות ירוקות יותר.

 

מעבר לעובדה שמדענים אומרים כי אם סין תעמוד ביעד המרשים, הדבר יסייע במניעת התחחמות הגלובלית בעד 0.3 מעלות צלזיוס – זה המון – אבל זה גם אומר שמישהו יצטרך להקים את כל החוות הסולאריות והרוח, כשבדרך כלל, אותו המישהו יצטרך לתפעל ולתחזק אותן בתמורה להכנסות קבועות לעשרות שנים קדימה – בדיוק כמו שאנרג'יקס ואנלייט הישראליות עושות.

 

"חברות רוח ואנרגיה סולארית צפויות להיות המרוויחות העיקריות מהשינוי שעובר על סין, אבל גם משווקות גז, יצרניות רכב חשמליים וגם ישויות הקשורות לצרכים התעשייתיים של הסקטור", כתבו אנליסטים של סיטיבנק בדוח על סקטור האנרגיה המתחדשת הסיני.

 

המניות שעליהם ממליצים בסיטיבנק

גם אם לא כל המניות עלו השנה, להערכת הבנק הן דווקא מהוות הזדמנות לקראת השקעות מסיביות נוספות בעתיד בסקטור. החברה הראשונה שמציינים בסיטיבנק היא Xinyi Solar (סימול: 0968.HK), שעוסקת בפיתוח פאנלים סולאריים ומוליכים למחצה.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

שווי החברה כיום הוא למעלה מ-106 מיליארד דולר הונג קונג, או 13.7 מיליארד דולר. מתחילת השנה, מניית החברה עלתה מרמה של 5.5 דולר הונג קונג, לרמה של 12.5 נכון לכתיבת שורות אלה. למעלה מ-127% תשואה ב-2020 והזרוע עוד נטויה.

 

המניה השניה שמציינים בבנק היא של יצרנית הטורבינות גולדפילד (סימול: 002202.SZ) הנסחרת הן בהונג קונג והן בבורסת שנז'ן. החברה אמנם לא בשיאה, כשמתחילת השנה היא בתשואת חסר של 12% - בתחילת השנה עמד מחיר המניה על 12.8 יואן (1.9 דולר) ונכון לכתיבת שורות אלה היא על 11.3 יואן. עם זאת, לחברה שווי שוק של כ-6.7 מיליארד דולר.

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.