ביהמ"ש העליון של ארה"ב הודיע, לאחרונה, כי יאפשר לדון בשאלה לגבי חוקיות הסכם שנחתם ב-2012 בין הממשל לשתי סוכנויות המשכנתאות הענקיות Fannie Mae (סימול:FNMA) ו-Freddie Mac (סימול:FMCC), שלפיו מורשה האוצר האמריקאי לקחת לעצמו את רווחי הסוכנויות הללו - מדובר במאות מיליארדי דולרים. על רקע הדברים, מניות פאני מיי, יורדות היום בכ-3% לאחר שהאנליסט הנרי קופי מבית ההשקעות Wedbush, הוציא למניה המלצת מכירה ואף הזהיר שמחיר המניה עלול לרדת ל-0 עגול.    קופי השיק סיקור ראשוני לחברה הממומנת ע״י הממשלה, ומספקת נזילות לשוק המשכנתאות למגורים, בקביעה כי המניה נסחרת ביתר ומחיר היעד הוא 0.    בסקירה שנשלחה ללקוחותיו נכתב, ״אמנם אנו רואים רמה גבוהה יחסית של ערך ארגוני בסיסי בחברה, וכמובן מקום לגיוס הון משמעותי, אך הדילול לבעלי המניות הקיימים בכל השקעה מחדש בפאני מיי עשוי להיות מהותי. כל כך מהותי, שהוא יכול לכאורה להפחית את ערכה של המניה ל-0״.   איך הגענו לכאן?

בעלי המניות, פרטיים ומוסדיים ומאד עוצמתיים, כספית ופוליטית, טוענים שההסכם עליו חתומים משרד האוצר והרגולטור הממונה על הסוכנויות, אינו חוקי כיוון שאין בסמכות הרגולטור לחתום על הסכם כזה. מניות הסוכנויות קפצו אמנם ביום ההודעה אבל מיד נרגעו כי מלחמה זו, בין המשקיעים לאוצר, נמשכת מאז 2012 והניסיון מראה שהחלטת השופטים היא רק שלב נוסף במאבק שיימשך עוד שנים. כפי שהעריך שלמה גרינברג בסקירתו באתר ביזפורטל על החברות לפני מספר ימים (לכתבה המלאה), אף צד לא יוותר שהרי מאז משבר 2008, אז הוכנסו השתיים לכינוס שנתן לממשל שליטה, רכשו משקיעים דבוקות רציניות של מניות מתוך מטרה למנוע השתלטות הממשל ולהחזיר את המניות לשוק החופשי, מה שלדעתם יחזיר למניות את ההערכה שהייתה לפני המשבר וזה רבותיי יתורגם להרבה כסף (המניות, בסוף 2007, הגיעו ל-70 דולרים והיום נסחרות בסביבות ה-2-2.5 דולרים). בינתיים, אחרי 8 שנות מאבק, היחידים שמרוויחים (כרגיל) הם היועצים ועורכי הדין. העובדה ששתי הסוכנויות הללו, שמחזיקות ביותר מ-80% מכל המשכנתאות בארה"ב, הצליחו לשרוד, בעזרת הממשל, את משבר 2008 וחזרו למעמדן המוביל ולרווחיות האדירה שלהן (לא המניות, החברות) היא אות כבוד והוכחה להצלחת תכנית ההצלה של הממשל והבנק הפדרלי של ארה"ב שב-2008 השקיעו בהן 187 מיליארד (116 מיליארד ל-FNMA ו-71 מיליארד ל-FRCC ובניגוד לדעת המומחים), כנגד מניות בכורה עם דיווידנד מצטבר גבוה. האוצר כבר מכר את המניות בסכום כולל של 245 מיליארד כאשר מאז 2012 הן העבירו לאוצר 300 מיליארד דולר נוספים כדיווידנד בהתאם להסכם. אם יחליטו השופטים שההסכם אינו חוקי יצטרך האוצר האמריקאי להעביר חלק (פרופורציונלי למניות) מהסכומים שקיבל מאז 2012 לבעלי המניות פרטיים שמחזיקים ב-23.1% מתוך 1.16 מיליארד המניות ובנוסף תתחזק האפשרות שהאוצר יוותר על השליטה, כפי שהיה המצב מאז הונפקו הסוכנויות ב-1970 ועד 2008. כ-40 גופים ענקיים רכשו מניות FNMA בין 2008 ל-2012 וחלק מהם המשיכו לרכוש גם לאחר ההסכם ב-2012, כולם משקיעים בעלי מוניטין וכיסים עמוקים מאוד כמו ביל אקמן, ברוס ברקוביץ, ווארן באפט, סטיבן כהן, ליאון קופרמן, קרל אייקן ועוד ואלו, כאמור, לא יוותרו. יחד עם זאת המניות אינן מתאימות למשקיע הממוצע אלא רק למשקיעים הספקולטיביים שיודעים גם להפסיד. נכון, אם המשקיעים הפרטיים "ינצחו" המניות יעלו משמעותית כי כרגע, אם בודקים את הדוחות ברצינות (ללא העברות לאוצר וללא חישוב מניות הבכורה) המניות נסחרות במכפיל נמוך מ-3 (באתרים הפיננסיים המכפיל הוא כ-125 פעם). חברת פאני מיי של 2020 גדולה וחזקה בהרבה משהייתה בשיא 2007, ערב המשבר. פאני מאיי היא החברה בעלת הנכסים הגדולים ביותר בארה"ב, בשווי של 3.5 טריליון דולרים ומקדימה את הבנק הקנדי הגדול RBC עם 1.12 טריליון, T&AT עם 552 מיליארד, אקסון (356) ואפל (338.5). אבל הסיכוי שהפרטיים ינצחו נמוך ביותר, לבטח בתקופה כמו הנוכחית בה הממשל זקוק לכסף ומלבד זאת עד להחלטה סופית יעבור כאמור זמן רב.