הבנק המרכזי האירופי אירופה
צילום: Istock

הבנק המרכזי באירופה מתחיל להביע ספק בנכונות המודלים הכלכליים

ע"פ הפרסומים היום, מספר חברים בוועדת הריבית של הבנק מטילים ספק בנוגע להתאוששות של הכלכלה האירופאית בהמשך 2019, בניגוד להתבטאויות האחרונות של יו"ר הבנק
עמית נעם טל | (5)

"מיעוט משמעותי בוועדת הריבית של הבנק המרכזי באירופה (ECB) הביע ספק בשבוע שעבר בנוגע לתחזית להתאוששות הכלכלה האירופאית במהלך המחצית השנייה של 2019, כאשר חלקם אפילו הביעו ספקות בנוגע לנכונות המודלים הכלכליים שבהם משתמש הבנק", כך מדווחת רשת החדשות רויטרס, כאשר היא מצטטת מספר מקורות.

נזכיר כי ה-ECB הוריד בפברואר האחרון את תחזית הצמיחה לאיחוד האירופאי מרמה של 1.9% לרמה של 1.1% (לכתבה המלאה), אך דאג לציין כי החולשה הכלכלית היא זמנית, כי צפויה התאוששות בהמשך השנה וצמיחה של 1.7% ב-2020. לאור "בלון הניסוי" שמתפרסם היום בשווקים, נראה כי הסיכויים להורדה נוספת של תחזית הצמיחה בפגישות הקרובות עולים משמעותית.

ע"פ הדיווח היום, מספר חברים בוועדה כלל לא בטוחים כי ההאטה בכלכלה היא זמנית, ולכן אין הצדקה להתבטאויות האחרונות של יו"ר הבנק, מריו דראגי. החברים טוענים כי הצמיחה הגלובלית נראית חלשה במיוחד, ומלחמות הסחר נראות כיום כנורמה ולא כחריגה, ומוסיפים כי גם אם נראה התייצבות בכלכלה הסינית, סביר להניח כי הביקושים מבייג'ין לא יתגברו.

מספר חברים אף הרחיקו לכת וטענו כי "יש לבדוק את מתודולוגיות החיזוי של הבנק, שכן התחזיות האחרונות היו בעקביות אופטימיות מידי".

למרות שנראה כי הצמיחה החלשה מגיעה בהפתעה לבנק המרכזי, שוק הכסף צפה את ההאטה בכלכלה האירופאית כבר לפני למעלה משנה, וקשה להאמין שהכלכלנים היושבים בבנק המרכזי לא מודעים לכך. ביוני 2018 פרסמנו באתר על "הדילמה של דראגי: מיתון באירופה כבר בשנה הקרובה?", כאשר ציינו כי קצב הגידול בכמות הכסף ירד בחדות ברקע להורדת התמיכה מצד ה-ECB. 

קצב הגידול בכמות הכסף בחודש פברואר עמד על רמה של 6.6% בלבד. מבחינה היסטורית קצב הגידול הנוכחי צפוי לגרום למיתון (בתוך 12 חודשים). הכלכלה האירופאית מציגה קצב גידול דומה בכל החודשים האחרונים, ולכן הצפי הוא לכניסה למיתון לקראת ספטמבר 2019, בדיוק כאשר מריו דראגי צפוי לעזוב את תפקידו כיו"ר הבנק המרכזי.

קצב גידול הכסף באיחוד האירופאי מול התמ"ג – צפי לצמיחה אפסית ברבעונים הקרובים, וצמיחה שלילית בסוף 2019

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אזרח 16/04/2019 22:46
    הגב לתגובה זו
    בעבודה לא מרווחים הרבה זמן רק בנדלן ובבורסה.
  • 4.
    שורטיסט 16/04/2019 21:47
    הגב לתגובה זו
    ממתין בסבלנות למפולת...
  • 3.
    לרון 16/04/2019 18:34
    הגב לתגובה זו
    אני מכנה זאת תרבות האגו או לחלופין מגדל בבל המודרני האינטרנט שורש כל רע הוא מגדל בבל הנוכחי.
  • 2.
    המתופף 16/04/2019 17:34
    הגב לתגובה זו
    המתופף לימד אותם שאם המוסיקה מספיק רועשת אף אחד לא שם לב באמת למה שקורה...רק צריך כלבלב קטן שיעשה פיפי וירוץ בין הרגליים...אפשר לקרוא לו פאוול...באמריקה זה עובד.
  • 1.
    חנני 16/04/2019 17:23
    הגב לתגובה זו
    כלכלת העולם מנותקת מהמציאות: כלכלות לחוד והחלטות קבינטים לחוד מקווה שכל זה לא יתפוצץ לנו בפנים בנזק עצום
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.