איתי אלנתן
צילום: יח"צ

המהפכה השקטה של ניהול ההשקעות המסורתי

אנו עומדים בפני שינוי מהותי בפילוסופיית ההשקעה של המוסדיים בעולם ובארץ. הם מבינים כי האלטרנטיבות הקיימות בשוק הסחיר פחות אטרקטיביות// דעה
איתי אלנתן | (9)

מדוע משקיעים מוסדיים, לקוחות כשירים, אוניברסיטאות, קרנות סקטוריאליות ומשקיעים בעלי הון פיננסי רב מסיטים את המיקוד שלהם לקרנות השקעה פרטיות?

תחום קרנות ההשקעה הפרטיות שבר לאחרונה שיא של כל הזמנים כאשר כיום מנוהלים בעולם כ-8.4 טריליון דולר. בשנת 2017 בלבד גויס סכום כולל של כ-754 מיליארד דולר לקרנות השקעה פרטיות. כ-60% לקרנות Private Equity, כ-25% נוספים לקרנות נדל"ן וקרנות חוב והשאר לתחום התשתיות המתפתח.

בהתאמה, חל גידול משמעותי בעתודות המזומנים או ההתחייבויות לטובת מנהלי הקרנות (Dry Powder בשפה המקצועית) סכום זה הגיעה ל כ-1.7 טריליון דולר בשנת 2017, הון זה אמור לשמש את מנהלי הקרנות לכסות התחייבויות עתידיות, לרכוש נכסים או לבצע רכישות. גידול לא מבוקר ב-Dry Powder משמעו עודף גיוס הון אשר מגביר תחרות וגורם לעליית מחירי הנכסים.

כ-80% מכלל המשקיעים המוסדיים בעולם חשופים לקרנות השקעה פרטיות, מכללם כ-60% חשופים לקרנות Private Equity וקרנות נדל"ן, כ-35% גם חשופים לקרנות חוב וקרנות בתחום התשתיות, אחוז משמעותי נוסף (כ-38%) משקיעים גם בתחום ה-Natural Recourses.

כיצד ניתן להסביר את זרימת הכספים האדירה לקרנות השקעה פרטיות?

הסיבה העיקרית בגינה משקיעים מוסדיים רבים בוחרים להשקיע בקרנות Private Equity הינה התשואות הגבוהות של סגמנט זה לאורך השנים ביחס למדדי ה-Equity הסחירים. כמו כן, בשנים האחרונות ראינו גידול משמעותי במספר הגופים והסכומים הגבוהים שגויסו לקרנות בתחום הנדל"ן, החוב, התשתיות ומשאבי הטבע והאנרגיה כאשר הסיבה המרכזית בגינה משקיעים רבים בוחרים להקצות לסגמנטים אלו היא בעיקר גיוון התיק האלטרנטיבי ומרווח התשואה בין אלטרנטיבות אלו אל מול מקביליהם בשוק הסחיר.

בניגוד למשקיע הפרטי, משקיעים מוסדיים גדולים כמו קרנות פנסיה וגופי ביטוח אינם זקוקים לנזילות גבוהה בחלק משמעותי מהנכסים המנוהלים שלהם וגם יכולים לעמוד בדרישות סכומי ההשקעה המינימליים הגבוהים אותם דורשים מנהלי הקרנות הפרטיות כך שהרציונל מבחינת משקיעים אלו תומך בהמשך הגדלת ההשקעה לסגמנטים הללו. היום, משקיעים כשירים פרטיים יכולים לקבל גישה לחלק מקרנות כאלו דרך קרנות Feeder אשר מנוהלות בעיקר ע"י גופים מוסדיים מובילים ומאפשרות השקעה בסכומים נמוכים יותר. יחד עם זאת, עדיין מדובר בנכסים שאינם נזילים ותקופת השקעה ארוכה יחסית. 

על פי מחקר שביצעה חברת Preqin נראה כי בין 64%-77% מהמשקיעים בקרנות השקעה פרטיות מתכננים להגדיל הקצאה בכלל הסגמנטים בשנת 2018 ביחס לשנה החולפת, כ-20%-30% בממוצע מתכננים להישאר באותה רמת חשיפה ורק פחות מ-5% מתכננים להקטין את החשיפה שלהם ביחס לשנה החולפת.

המשקיעים המוסדיים האירופאים מקצים בממוצע כמעט 36.5% מהנכסים המנוהלים שלהם לטובת קרנות השקעה פרטיות, בצפון אמריקה כ-26% ובשאר העולם הממוצע הינו כ-34%.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

מה קורה בישראל?

בשונה מהמתרחש בעולם, בישראל ההקצאה הינה כ-75 מיליארד שקל בלבד המהווים רק כ-5% מסך הנכסים המנוהלים וכוללים בין היתר גם נדל"ן ישיר חשוב להוסיף כי משקיעים אלו מקצים בממוצע כ-6% נוספים להלוואות "ישירות", חוב שאינו סחיר, אך עדיין הפער בין ישראל לעולם משמעותי.

ישנן מספר סיבות מרכזיות שיכולים להסביר פער זה. הסיבה הראשונה הינה קצב הגידול המאסיבי בסך כל הנכסים המנוהלים על ידי הגופים המוסדיים בישראל. בעשור האחרון הגידול השנתי הממוצע בסך הנכסים המנוהלים עומד על 10% בשנה, מה שדורש ממנהלי ההשקעות להגדיל הקצאה לקרנות השקעה פרטיות בקצב אקספוננציאלי.

בנוסף, קרנות השקעה פרטיות דורשות מומחיות רבה והיכרות מעמיקה עם מנהלי הקרנות ואלו דורשים זמן ומשאבים רבים. סיבה נוספת בסיסה במנטליות ההשקעות שהייתה נהוגה בישראל בשנים עברו והייתה מוטה להשקעות מקומיות. כמובן שהיום המצב שונה והגופים המוסדיים מקצים כ-50% מהנכסים המנוהלים שלהם לטובת השקעות מחוץ לישראל.

בעשור האחרון שוק חיסכון ארוך הטווח בישראל עבר שינויים משמעותיים והרפורמות שנעשו פה בשנים האחרונות הציבו את ישראל כאחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם בתחום. רובנו מכירים את חוק פנסיית חובה, תהליך שהושלם בשנת 2014 ומחייב כל מעסיק ועובד שכיר להפריש כ-20% מהשכר המבוטח לטובת חיסכון ארוך טווח. חוק זה הורחב בשנת 2017 גם לעצמאיים.

מעבר לכך, אחוז משמעותי מהישראלים מפרישים כ-10% לקרנות השתלמות, דבר שאינו נהוג במדינות אחרות בעולם. הנתון המפתיע הוא אחוז הצמיחה בסך כל הצבירה נטו בקופות הגמל, קופות הגמל צמחו בכ-14% בשנת 2017 והציגו את אחוז הצמיחה הגבוהה ביותר. זאת כמובן בשל השימוש שנעשה היום במכשיר חיסכון ייחודי זה על ידי מקדמי הרפורמות בישראל. דוגמאות לכך בחוק חיסכון לכל ילד, תיקון 190 וקופת גמל להשקעה.

חשוב להבין שכל אלו יחד עם קרנות הפנסיה החדשות מייצרים צבירה נטו של כ-70 מיליארד שקל בשנה, סכום עצום של "כסף חדש" אשר מאתגר את מנהלי ההשקעות לספק חלופות השקעה ראויות לתשואות הנמוכות הקיימות היום בעולם הסחיר.

מה חצי הכוס המלאה?

יש גם נתונים מעודדים. ניתן להבחין בשינוי המהותי שנעשה בשנים האחרונות בעיקר בגופים הגדולים והמתוחכמים בישראל, אלו אשר צפו את הנולד בזמן והקדישו משאבים רבים בכדי להגדיל משמעותית את הצוותים והמומחיות שלהם בתחום הלא סחיר. מעבר לכך, יש הרגשה כי התחרות על התשואות עושה מעבר חד ובעתיד תושפע משמעותית מאיכותו של תיק זה אשר יספק בידול בין הגופים השונים ובניגוד להשקעות סחירות יהיה קשה יותר להדביק את הפער.

שינוי זה גם בא לידי ביטוי במספרים, ברבעון הראשון של שנת 2018 החשיפה לקרנות השקעה פרטיות גדלה מ 52 מיליארד שקל ל-57 מיליארד שקל, נתון המבטא צמיחה ממוצעת של כ-10% אחוז ומהווה את אחוז הגידול המשמעותי ביותר מכלל הנכסים המנוהלים.

מעבר לכך, ניתן להבחין בתהליכי התייעלות אותם מבצעים הגופים המובילים בישראל אשר באים לידי ביטוי בין השאר בהקטנת חשיפה למנהלים חיצוניים בתחומים אחרים כמו קרנות נאמנות, גידור ותעודות סל. אלו "השתמשו" בחלק משמעותי מהקצאת דמי הניהול החיצוניים הממומנים ישירות על ידי העמיתים ומוגבלים ל-0.25% מסך הנכסים בכל קרן או קופה.

המשקיעים המוסדיים הישראלים מקצים כ-76% מתיק הקרנות האלטרנטיבי לקרנות Private Equity, כ-13% ל-Private Debt וכ-11% נוספים לקרנות נדל"ן ותשתיות. בעולם ההתייחסות לתיק האלטרנטיבי שונה והחלוקה הינה מאוזנת יותר בין הסגמנטים השונים. יחד עם זאת, נראה כי בישראל יש עניין להגדיל משמעותי חשיפה לקרנות חוב ולתשתיות גלובליות ונראה כי בעתיד התיק יהיה מאוזן יותר.

בישראל כמו בעולם האסטרטגיה הנפוצה ביותר הינה Buyout המהווה כ-30% מסך התיק האלטרנטיבי. באופן חריג לישראל, קרנות הון סיכון מהווים היום כ-16% וצפויים להצטמצם משמעותית בשנים הבאות בשל פרופיל הסיכון/תשואה הפחות אטרקטיבי אל מול האסטרטגיות האחרות.

למה ניתן לצפות בהמשך?

בהתבסס על נתוני הצמיחה של השוק המוסדי בישראל בישראל ניתן לצפות כי שוק זה צפוי להכפיל עצמו ב-7 השנים הבאות ולהגיע לכ-3 מיליארד שקל. בהתאם לכך ניתן לצפות כי סך הנכסים שיוקצו לקרנות השקעה פרטיות יגיעו לפחות לכ-300 מיליארד שקל אשר יהוו כ-10% מסך הנכסים המנוהלים. הקצאה זו תמשיך לצמוח בקצב אקספוננציאלי והפער אל מול שאר העולם צפוי להצטמצם.

לסיכום, הנתונים בעולם ובישראל מחזקים את התחושה כי אנו עומדים בפני שינוי מהותי בפילוסופיית ההשקעה של המשקיעים המוסדיים והמשקיעים הכשירים בעולם ובישראל. משקיעים מתוחכמים אלו מבינים כי האלטרנטיבות הקיימות בשוק הסחיר פחות אטרקטיביות עבורם ושעתיד ההצלחה שלהם טמון ביכולת לספק להם וללקוחותיהם תשואה אבסולוטית גבוהה יותר בטווח הארוך ותנודתית נמוכה מזו הקיימת בשווקים הסחירים.

 

הכותב הוא מנהל תחום קרנות השקעה פרטיות – הלמן אלדובי קרנות השקעה בע"מ

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    אלפא99 10/09/2018 13:32
    הגב לתגובה זו
    חג שמח
  • אמיר 1 המקורי 11/09/2018 15:36
    הגב לתגובה זו
    עדיף היה לרשום תוכן ממומן. משקיעים היזהרו אין השקעות טובות יותר מ פיננסיות ושלא יספרו לכם סיפורים
  • אריה 12/09/2018 18:31
    בדרך כלל הכותב יהיה מישהו שמתמחה בתחום.כך כמובן ראוי שיהיה. מעבר לכך הייתי דואג לקרוא את המאמר במלואו לפני שאני מגיב ועושה מעצמי צחוק.ודרך אגב, המאמרים הללו אינם ממומנים.ומה זה פיננסיים!?בהצלחה.
  • 6.
    אלנתן ידידיה 07/09/2018 00:43
    הגב לתגובה זו
    מעניין ומקצועי ביותר עם ידע נרחב ומקיף בכלכלה
  • 5.
    כותב מוכשר! (ל"ת)
    טובה 06/09/2018 19:13
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    מעניין מאוד! (ל"ת)
    זהבה 06/09/2018 19:12
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    שיר 06/09/2018 13:33
    הגב לתגובה זו
    כתבה מעניינת וסוקרת את התחום בצורה מקצועית.
  • 2.
    COLLECTING BONUCES ON YOUR MONEY YOU CAN SLEEP TIGHT (ל"ת)
    AS LONG AS THEY 05/09/2018 16:12
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    כתבה יפה (ל"ת)
    תודה 05/09/2018 13:56
    הגב לתגובה זו
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.