הבית נרשם על שם האישה כדי לחמוק מנושים - מה קרה אחרי שהתגרשו?

בשנת 2000 רכשה האישה דירה באשדוד מקבלן תמורת 330 אלף שקל. הבעל תובע מחצית מהזכויות. לטובת איזה צד פסקה השופטת?
אבי שאולי | (6)
נושאים בכתבה גירושים

הליכי חדלות פירעון גורמים לחייבים להיות יצירתיים, אך העתיד מחביא תסריטים שלא תמיד חושבים עליהם. זוג שנקלע לקשיים כלכליים רשם דירה על שם האישה, אך לאחר מספר שנים היחסים עלו על שרטון והשניים החליטו להתגרש. הבעל תבע מחצית מהזכויות - מה קבע ביהמ"ש?

בשנת 1991 ג' ו-א' נישאו ולהם שני ילדים. חייהם המשותפים נקלעו למשבר, בין השאר על רקע חובות אליהם נקלע התובע (הבעל). בשנת 1997 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שמאוחר יותר טען הבעל להיותו פיקטיבי.

בשנת 2000 רכשה האשה דירה מקבלן תמורת 330 אלף שקל ורשמה אותה על שמה.

בשנת 2003, למרות הסכם הגירושין, עברו השניים להתגורר בדירה וחתמו על הסכם ממון לפיו הדירה שרכשה האשה נמצאת בבעלותה בלבד. בעל טען שלמרות ההסכם לא הסכים לוותר על זכויותיו ולכן הוא לא אושר בזמנו בבית משפט.

מדובר בהסכם גירושין ששיקף את המציאות ואין כל מקום לבטלו

בשנת 2005 החליטו השניים להתגרש - באמת ולא "על הנייר".

בשנת 2007 הגיש הגבר תביעה שבה טען כי הסכם הגירושין שאושר בשנת 1998 נעשה למראית עין על מנת לאפשר לו להתמודד עם הנושים הרבים. לטענתו הצדדים ניהלו חיים משותפים כידועים בציבור עד שנת 2005.

לפיכך ביקש לקבל מחצית מנכסיה של האישה.

בכתב ההגנה טענה האשה כי מדובר בהסכם גירושין ששיקף את המציאות ואין כל מקום לבטלו. את הדירה רכשה לבדה, ללא כל קשר לתובע, ורק בשלב מאוחר יותר איפשרה לו להתגורר בה עימה, כאשר ברור לשניהם כי הדירה נשארת בבעלותה הבלעדית. לפיכך, אין כל מקום לשיתוף, בזכויות או בחובות, ולכן יש לדחות התובענה.

"לא נוצרה כל כוונת שיתוף לגבי הדירה שרכשה הנתבעת בזיעת אפיה"

בית משפט לענייני משפחה באשדוד: "בתקופה הקצרה בה חיו הצדדים יחדיו (מתחילת 2003 ועד סוף 2005) לא נוצרה כל כוונת שיתוף לגבי הדירה שרכשה הנתבעת בזיעת אפיה, לא נוצרה כל כוונת שיתוף לגבי הזכויות שצברו ממקומות העבודה שלהם, ובוודאי לא לגבי החובות שצבר התובע בכשרון רב והיוו מקור בלתי נדלה למחלוקות בין הצדדים".

השופטת ענת אלפסי: אף במישור המוסרי אין כל הצדקה לכך שהנתבעת, אשר סבלה מן התובע הן בנישואיהם והן לאחר הגירושין, ואשר מדי פעם נכנעה ללחציו וסיפקה לו קורת גג, תצטרך עתה גם לחלוק עימו את הדירה שרכשה בזיעת אפיה או להיות שותפה לחובות שיצר בעצמו".

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    גיורא 11/11/2014 12:21
    הגב לתגובה זו
    מה חשב לו הבעל המ...? ברור שהשופטת קבעה לטובת האישה.. עוד הוכחה שאפשר לשקר אחת הרבה פעמים ואפשר לשקר לכולם פעם אחת אבל אי אפשר לשקר לכולם כול הזמן.. החלטת לשקר - תחשוב גם על ההשלכות. אין ספק שהבעל במקרה זה לא זכה למנת שכל מספיקה.
  • 2.
    דודו 10/11/2014 19:01
    הגב לתגובה זו
    די לאפליית גברים בדיני גירושין!
  • גיורא 11/11/2014 12:23
    הגב לתגובה זו
    תגובתך סתם שובניסטית , בלי כל הבנה של החיים או של המשפט ואפילו לא של השכל הישר.
  • 1.
    ברור שההסכם פיקטיבי 10/11/2014 17:02
    הגב לתגובה זו
    תחושתי היא שאם המקרה היה הפוך, היו נותנים לאשה מחצית מהזכויות בדירה.
  • דביבון 10/11/2014 18:12
    הגב לתגובה זו
    אם זה היה הפוך הדירה הייתה מתחלקת ראס בין ענו
  • גיורא 11/11/2014 12:24
    יופי לך. כנראה שאינך מבין את הגיון בית המשפט.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים