ניתוח

לפעמים שוקי מניות זולים ובצדק - הנה כמה דוגמאות

גיא בית אור, כלכלן שווקים גלובאליים במחלקת המאקרו של פסגות, מתייחס לנעשה בשווקים המתעוררים במהלך שנת 2013 והאם כעת זו הזדמנות לחזור אליהם
גיא בית-אור | (4)

שנת 2013 הייתה שנה קשה עבור השווקים המתעוררים. בארה"ב החלו להרהר בצמצום ההרחבה הכמותית, ובסין הממשלה החדשה שלחה סימנים ברורים כי פני המדינה לקראת האטה מבוקרת. המשקיעים הקשיבו, הפנימו וברחו מהשווקים המתעוררים תוך פיחות חד בחלק גדול מהמטבעות וירידות שערים חדות בשוקי המניות.

הסנטימנט השלילי שהשתרש לגבי ה'מתעוררים' שם את אור הזרקורים על החולשות המבניות ברבים מהשווקים המתעוררים, חולשות מהן המשקיעים בחרו להתעלם בשנים האחרונות על רקע הנזילות חסרת התקדים בשווקים בעולם.

השאלה המרכזית שאנו אמורים לשאול את עצמנו, האם השווקים המתעוררים הפכו להיות זולים מספיק כדי להצדיק חזרה אליהם? התשובה לכך היא כמובן מורכבת.

קשה להתייחס לשווקים המתעוררים כאל מקשה אחת, שכן אופי הבעיות, היתרונות והחסרונות, שונה בין מדינות אסיה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. עם זאת, ניתן לומר שככל שארה"ב תמשיך בצמצום ההרחבה הכמותית, הלחץ לפיחות המטבעות בקרב השווקים המתעוררים יימשך, בעיקר בקרב מדינות אשר סובלות מאינפלציה גבוהה, עם גירעון בחשבון השוטף ויתרות מט"ח שנמצאות בירידה.

לדוגמא, בשנה האחרונה המדינות בהן נרשם הפיחות החד ביותר (מול הדולר) הן אינדונזיה, דרום אפריקה, טורקיה, ברזיל והודו, אשר בכולן המטבע נחלש יותר מ-20% (למעט הודו בה המטבע נחלש ב-15%). לעומת זאת, במדינות כמו טייוואן (שהיא בכלל משק מפותח על פי הגדרות ה-IMF), מקסיקו, פולין והונגריה לא היו דרמות מיוחדות. בפולין המטבע אף התחזק מול הדולר במהלך השנה האחרונה.

אם ניקח את צמצום ההרחבה הכמותי כמצב נתון בארה"ב, הכדור עובר אל הבנקים המרכזיים בקרב השווקים המתעוררים. בחודשים הקרובים, אלה האחרונים יאלצו להגיב על ידי העלאות ריבית ו/או התערבות בשוק המט"ח. ארגנטינה למשל התערבה בשוק המט"ח בצורה אגרסיבית, על מנת לשמור על ערך המטבע שלה עד לפני שבוע וחצי, אז הם הבינו שהתערבות זו גורמת להתדלדלות מהירה של יתרות המט"ח שלה. לכן הם נתנו למטבע לעבור פיחות חד של 15% ביום אחד.

מדינות אחרות כמו ברזיל, הודו ובמיוחד טורקיה, העלו את הריבית במהלך החודש האחרון, כאשר זו האחרונה אף הגדילה לעשות כאשר ביצעה מהלך אגרסיבי במיוחד, שלא נראה בשווקים מזה שנים, של העלאת הריבית מ-4.5% ל-10.0% על רקע פיחות של יותר מ-30% בלירה הטורקית בשנה האחרונה.

למעשה, התוצאה של המצב המשתפר בארה"ב הגורם לפד לצמצם את ההרחבה הכמותית היא שהמדינות החשופות ביותר למשברים (אינפלציה גבוהה, גירעון גבוה בחשבון השוטף וצמיחה חלשה) יאלצו לנקוט במדיניות מוניטארית מאוד מצמצמת כדי לשמור על היציבות הפיננסית ועל האינפלציה. המחיר יהיה האטה באותן מדינות, שתהיה מלווה בחולשה של הביקושים המקומיים.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

אבל לא הכל רע

במצב הנוכחי, בו המטבעות חלשים והשווקים זולים, נוצרות הזדמנויות - כפי שבדרך כלל קורה לאחר משבר או שינוי גדול. טייוואן הנחשבת לשוק מפותח לכל דבר, צפויה ליהנות מהמצב המשתפר במערב. עקב העובדה שהיא מדינה בה רוב התעשייה היא טכנולוגיה מתקדמת, נחשבת בעינינו כאטרקטיבית.

אגב, גם סין, שסובלת משלל בעיות, עושה בימים אלו שינויים היסטוריים במבנה הכלכלה שלה, שינויים שאמורים להצעיד אותה בשנים הקרובות לכיוון כלכלה מודרנית עם ביקוש מקומי כמנוע הצמיחה המרכזי שלה.

המשמעות היא שבשנים הקרובות, דרך החשיפה המועדפת לסין תהיה דרך סקטורים שמוטים לכיוון צריכה פרטית והשקעה מקומית בתשתיות. כלכלות דרום אמריקה רגישות יותר לתנודות בדולר ולשוקי הסחורות העולמיים, אך גם במצב הנוכחי נוצרות הזדמנויות חדשות.

ההשלכות של המצב הנוכחי בברזיל על השוק מתחלקות לשתיים. שילוב העלאת הריבית, האינפלציה הגבוהה ומטבע שנחלש ביותר מ-20% בשנה האחרונה, הינו מרשם לדיכוי הביקוש המקומי שגם כך נמוך. מנגד, מי שאמורים ליהנות מהסביבה העולמית המשתפרת, ומחולשת המטבע הם בעיקר יצואני הסחורות הברזילאים.

מצד שני, סקטורים אשר עיקר פעילותם מוטה לכיוון הביקוש המקומי, צפויים להיפגע גם השנה. אנו מעריכים כי השנה הקרובה לא תהיה פשוטה עבור ברזיל אך הפעילות הכלכלית שם תתחיל להשתפר במהלך המחצית השנייה של השנה. עם זאת, במבט לטווח הבינוני, אנו יחסית אופטימיים לגביה - מדובר במדינה עם 200 מיליון תושבים (החמישית בגודלה בעולם), רמת הון אנושי גבוהה יחסית, בעלת תעשייה יחסית מגוונת למשק מתפתח ובנוסף אמורה לארח בשנתיים הקרובות את שני אירועי הספורט הגדולים בעולם (המונדיאל והאולימפיאדה).

על כן, חשיפה לברזיל נחשבת בעיננו ל"מיטיבי לכת". כלומר, משקיעים שמוכנים "לסבול" תנודתיות גבוהה בטווח הקצר לאור הרגישות של ברזיל לזעזועים מבית ומחוץ, אך ליהנות מרווחים נאים בטווח הבינוני-ארוך. מקסיקו היא דוגמא נוספת למדינה שאמורה להציג ביצועים טובים במבט לטווח הבינוני, זאת על רקע השיפור בארה"ב ופעולות הממשלה לשיפור מבנה השוק המקומי. היא עתידה ליהנות מעלייה בהשקעות בשנה הקרובה בשל הפרטת משק האנרגיה המקומי.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אמיר 03/02/2014 16:11
    הגב לתגובה זו
    עוד מהימים כמורה לאקונומטריקה קלטנו שאתה תותח. בהצלחה
  • 3.
    אחלה מאמר (ל"ת)
    יאיר 03/02/2014 15:12
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    I SOLD CEL (ל"ת)
    GOD BLESS USA 03/02/2014 15:11
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    MIGDAL GO UPPPPPPPPPP 600 TODAY (ל"ת)
    GOD BLESS USA 03/02/2014 15:11
    הגב לתגובה זו
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.