שוק ההון המקומי - האם לא למדנו מהמשבר של 2008?

דן הלמן, מנכ"ל הלמן-אלדובי קרנות נאמנות, תוהה האם הציבור הפיק לקחיו מהמשבר ב-2008?
דן הלמן | (10)

שוק ההון המקומי ממשיך להתאפיין בהתנהגות של עדר. ראשית, אדגיש כי לא בהכרח כל התנהגות של עדר הינה רעה, יש יתרונות בריצה עם העדר אבל בהשקעות לרוב אין זו הדרך הנכונה. בחודש האחרון ראינו שוב, הוכחות לשתי רעות חולות בשוק ההון המקומי. הראשונה, תמחור לקוי של הסיכונים. הרעה החולה השנייה, קריאה שגויה של איתות מצד בעל הבית והשפעתם של מוצרי המדדים על השוק.

תמחור סיכונים לקוי

רבות נכתב על הצרות באלביט הדמיה. החוב של בעל הבית לבנק הפועלים, החוב של החברה לשוק ההון (אג"חים) אל מול תזרים מזומנים אפסי, קופת מזומנים שאיננה מספקת לשרת את כל החוב ועוד. ברם, משני דברים חשובים השוק מתעלם לפחות כפי שהדברים משתקפים במסחר התנודתי באגרות החוב של אלביט הדמיה.

הטעות הבסיסית בשוק ההון המקומי הינה התפיסה השגויה כי חברה צריכה לשלם את כל חובה בטרם תיקח חוב חדש. בעולם הכלכלה המודרנית אין חיה כזאת. כל חברה מסורתית (תעשיית ההיי-טק שונה במובן הזה) מחזיקה חוב משמעותי במאזן שלה והחברה לעולם מגלגלת את החוב שלה. ענף הבנקאות מתנהל כך שנים.

כאשר החברה מעוניינת לקחת חוב חדש, מצב החברה באותו הרגע מכתיב את תנאי החוב החדש כאשר הבחינה המהותית היא היכולת של החברה לשלם את התחייבויותיה השוטפות של החוב, (ריבית) וכן בטחונות ותוכנית החברה לתשלום הקרן. חברת אלביט הדמיה מסוגלת לשרת את חובה עד סוף 2012 במסגרת המזומנים הקיימים אצלה. לגבי העתיד, זה כבר תלוי בהתקדמות העסקית של החברה ויכולתה לגייס חוב חדש.

כל המידע הנ"ל היה ידוע גם לפני פרוץ המאורעות בנייר אך הציבור ברובו בחר להתעלם. מצבו של בעל הבית מבחינה אישית (חובו של מר מוטי זיסר לבנק הפועלים) פחות רלוונטי לבעלי החוב של החברה שכן החברה לא יכולה לחלק דיבידנדים גם כך לפני תשלום החוב.

אם כך, מה הצית את המהומות באגרות החוב של אלביט הדמיה? הציבור נהיה מודע לעובדות הנ"ל. מכיוון שהפאניקה השתלטה, ניירות הערך צללו עד לרמה של 20% תשואה לפדיון. הבעיה היא שמרבית החברות במצבה של אלביט הדמיה מבחינה זו של אין כסף מזומן בקופה על מנת לשרת את כל החוב. מה יקרה כאשר השוק יבחר קורבן חדש?

אלביט הדמיה אג"ח ד, מה- 1.5.2011. מקור גרפיט

קריאת האיתותים של בעלי השליטה

תופעה מוזרה נוספת לה היינו עדים השבוע הינה הנכונות של הציבור למכור בזול מניות לבעל הבית. בדרך כלל, כאשר מוגשת הצעת רכש מסודרת למניות בבורסה, השוק דוחף את המניה מעלה. התפיסה הישראלית של: "אם בעל הבית רוצה את החברה, אז שישלם". רווחת ובדרך כלל בצדק. אבל, מה קורה כאשר בעל הבית מבצע זאת בשקט ולא באמצעות מנגנון של הצעת רכש?

יצחק תשובה הצליח להרדים את המשקיעים באחד העם ולהרוויח בגדול. כבר תקופה ארוכה שתשובה, באמצעות חברות בשליטתו מגדיל את החשיפה שלו לענף האנרגיה ורוכש בצורה עקבית בבורסה את המניות הקשורות אליו: דלק אנרגיה, דלק קידוחים ואבנר. בשבועות האחרונים הגדיל תשובה לעשות והחל במהלך של הוצאת דלק אנרגיה ממדד ת"א 100 וזאת באמצעות הקטנת חלקו של הציבור. במקום להבין את המהלך ולדרוש פרמיה משמעותית מבעל הבית, "נפטר" הציבור מהסחורה ואיפשר למר תשובה לרכוש את מניות דלק אנרגיה בזול.

כעת, נותר לתשובה לחכות לעדכון המדדים ולאסוף בשנית, בזול את המניות אשר ימכרו תעודות הסל וקרנות הנאמנות המחקות אחר מדד ת"א 100 ומדד ת"א 75, מדובר בעשרות מיליוני שקלים. סביר להניח שכאשר שוק ההון יתאושש ואם יגיעו בשורות טובות בענף האנרגיה, שוב יצוצו כותרות על "ברוני הגז" כאשר ישכחו את העובדה כי הציבור הוא שמכר את המניות בזול ל"ברונים".

דלק אנרגיה, מה- 1.5.2011. מקור גרפיט

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    יוסי 08/06/2011 23:35
    הגב לתגובה זו
    לפי מה שאני קורא כאן,כנראה שלא !!!
  • 9.
    פמר 08/06/2011 22:38
    הגב לתגובה זו
    עשריים שנה רק הפסדתי עובדה והרבה כסף שמעתם על חברת השקעות שיצאה מהבורסה בזמן משבר? סגרתי את הכסף לשלוש שנים צמוד מדד יושן טוב בלילה וחוסך בתוכנית חסכון לילדים צריך לומר את האמת רובנו מכורים לבורסה
  • 8.
    גו 08/06/2011 12:16
    הגב לתגובה זו
    הקרנות נאמנות של הלמן אלדובי הם שגרמו לרציו לרדת מישער שישים ושמונה עד לשער שלושים ושבע ביכדי ליקנות בזול את הסחורה יד מקוונת עם בעלי רציו אז שלא יעבדו עליכם בקרוב תיהיה אודעה בקשר לגל ועם ההודעה תהיה חיובית אז חברת ההשקעות הלמן אדובי עם בעלי רציו ירויחו מיליונים מהורדת המניה לשער שהיא נימצאת עכשיו הכל תרגיל לדלל כמה שפחות ידיים במניה
  • 7.
    לא אשכח שמחקו לי יותר ממחצית ההשקעה בזמן קצר (ל"ת)
    הלמן אלדובי איסלנד 08/06/2011 00:28
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    איתן 08/06/2011 00:25
    הגב לתגובה זו
    הלמן חכם בדיעבד וגם זה בקושי !
  • 5.
    לא נשכח לעולם איך מחקתם משקיעים בקרן איסלנד!! (ל"ת)
    אבי 07/06/2011 16:19
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    זה לא חדש שהמשקיע הישראלי טיפש לא קטן (ל"ת)
    יעקב 07/06/2011 15:08
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אריק.מ 07/06/2011 12:08
    הגב לתגובה זו
    ההסבר הוא פשוט, אחד כמו תשובה הוא מאורגן, ויש לו אורך רוח, המניות שמוחזקות ע" י הציבור מפוזרות אצל הרבה פרטים שחושבים רק על הטווח הקצר ביותר ולכן הם לא מבינים שכשהם מוכרים כל פעם למעשה כמות הניירות שמוחזקת ע" י הציבור מצטמצמת (כי תשובה קונה ולא ישחרר) וככל שתצטמצם יותר הטרייד הקצר הבא שירצו לעשות יהיה יותר יקר (במקום לשבת בשקט על המניות שנה או יותר ולעשות את המכה הגדולה)
  • 2.
    שלמה האמיתי 07/06/2011 11:55
    הגב לתגובה זו
    כ" מומחה" לשוק ההון, שיודע איך לתמחר סיכונים ואיך לזהות הזדמנויות, איך אתה מסביר את העובדה שביצועי קרן הנאמנות " הלמן-אלדובי הזדמנות" השנה הינם קטסטרופליים - למעשה, הגרועים ביותר מבין כל הקרנות הגמישות, שמהוות את חלון הראווה של בית ההשקעות . איזה הזדמנות ואיזה בטיח.
  • 1.
    אבי 07/06/2011 10:25
    הגב לתגובה זו
    המניה ירדה כ 70% ונסחרת היום ב 143. ברור שהמניה שווה יותר, אך הירידות הללו לא מובנות בכלל.
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

כלכלת ישראל בפני אתגר: מרכז טאוב מזהיר מפני פגיעה בצמיחה ובשירותים

על יוקר המחייה, אבטלה, תשתיות והמפתח לצמיחה

רן קידר |

יוקר המחיה מכביד על המשפחות

דו"ח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב מציג תמונה מורכבת של כלכלת ישראל, שנמצאת בסכנה בשל הוצאות המלחמה הגבוהות והשלכותיהן. ההוצאות הללו מגדילות את הגירעון בתקציב המדינה, מייקרות את החוב הלאומי ביחס לתוצר ומגבירות את נטל תשלומי הריבית. בד בבד, ההוצאה הגבוהה על ביטחון לוחצת על ההוצאות האזרחיות, דבר שמדלדל את המשאבים להשקעות ולשירותים חיוניים כמו חינוך ובריאות. מצב זה יוצר מעגל שלילי שבו המחסור במשאבים פוגע בצמיחה, והצמיחה החלשה מגבירה את הלחצים התקציביים, מה שמעמיד את ישראל בפני סיכון של חוסר יציבות כלכלית.


במקביל, שיעור האבטלה בישראל נמוך - כ-3%, אך הפריון נותר נמוך בהשוואה למדינות דומות כמו אוסטריה ודנמרק. העובדים בישראל עובדים יותר שעות בממוצע, אך התפוקה לשעת עבודה נמוכה יותר. בעוד שבתחומי ההיי-טק הפערים בפריון נסגרו, בתחומים אחרים הם עדיין משמעותיים. לכן, שיפור ההון האנושי הופך להכרחי כדי להגביר את התחרותיות ולהבטיח צמיחה מתמשכת.



יוקר המחיה בישראל מוסיף להעמיק את הבעיה. הדו"ח מציין כי המחירים בישראל גבוהים ב-13% מהממוצע במדינות ה-OECD. הסיבות לכך הן מבניות: תחרות נמוכה בחלק מהענפים, רגולציה מגבילה, עלויות תפעול גבוהות ומגבלות על יבוא. מצב זה מכביד על היכולת הכלכלית של המשפחות הישראליות ומשפיע על איכות החיים.

השקעה בהון אנושי ובתשתיות - המפתח לצמיחה

החוקרים ממרכז טאוב מדגישים כי הצמיחה הכלכלית חייבת לתמוך במימון ההוצאות הביטחוניות הגבוהות. לשם כך, נדרשת מדיניות חכמה הכוללת השקעה משמעותית בתשתיות פיזיות ובהון האנושי, במיוחד בחברות הערבית והחרדית. השקעה זו יכולה לשפר את הפריון ולהרחיב את בסיס ההכנסה של המדינה. כמו כן, יש חשיבות לשיפור מגזר ההיי-טק, המהווה מנוע מרכזי לצמיחה וליצוא, ולצד זאת, יש צורך במיגור יוקר המחיה ובביצוע רפורמות מבניות.

מחקר של מכון אהרון מצביע על כך שבלי רפורמות משמעותיות, קצב הצמיחה של ישראל עלול לרדת ל-2.5% בשנה. זה מדגיש את הצורך בפעולה מהירה וממוקדת. כדי לשמור על יציבות כלכלית ויכולת לספק שירותים אזרחיים איכותיים, ישראל חייבת לאזן בין הצרכים הביטחוניים להשקעה בתשתיות ובהון האנושי. ללא צעדים אלה, ההשפעות השליליות על כל המגזרים והאוכלוסיות במשק יימשכו.