הצרות של דוראה: רוצה למנות את פרופ' אמיר ברנע שיגבש הסדר חוב
סערה אמיתית התחוללה היום באסיפת מחזיקי האג"ח של חברת האחזקות דוראה, כך נודע ל-Bizportal. באסיפה הודתה החברה שאין באפשרותה לשלם את מלוא החוב למחזיקי האג"ח הנאמד בכ-180 מיליון שקל במלואו ובמועדו.
חברת דוראה היא חברת אחזקות שבה בצלאל איגר מכהן כיו"ר וכמנכ"ל. איגר כיהן לשעבר כבכיר בבנק לאומי והיה דירקטור בבנק דיסקונט. הבעיות של החברה דומות באופיין לאלו שהיו בעת הסדר החוב הענק באפריקה ישראל, אם כי ההיקפים נמוכים משמעותית.
כדי לעשות סדר בבעייתיות הכרוכה בהסדר זה חשוב להבין את מבנה החובות של החברה. כיום לדוראה ישנן ארבע איגרות חוב הנסחרות בתשואות ברוטו לפדיון של 45%-215% באופן הבא:
סדרה א' - אג"ח קצר בהיקף של 32 מיליון שקל עם תשואה לפדיון של 215%
סדרה ב' - אג"ח בינוני בהיקף של 77 מיליון שקל עם תשואה לפדיון של 75%
סדרה ג' - אג"ח בינוני בהיקף של 26 מיליון שקל עם תשואה לפדיון של 100%
סדרה ד' - אג"ח ארוך בהיקף של 76 מיליון שקל עם תשואה לפדיון של 47%
חשוב לציין כי חלק מאיגרות החוב מוחזקות על ידי חברת בת של דוראה, כך שבפועל ההיקף ההתחייבותי של החברה נמוך יותר.
בפתח האסיפה הציגה דוראה את פרופ' אמיר ברנע שהיה אחראי להסדר החוב הגדול במשק שגובש באפריקה ישראל. החברה הציעה כי ברנע יגבש הסדר לכל ארבע הסדרות וביקשה 90 ימי חסד על מנת לבנות את ההסדר.
באסיפה הציעה דוראה לגבש מתווה של הסדר שבמסגרתו תשלם גם חלק מן החוב במזומן. בשלב זה החלו הרוחות לעלות והתברר כי אף אחת מנציגי הסדרות לא מסכימה עם האחרת. ל-Bizportal נודע כי רק אסיפה ג' הסכימה ליצור נציגות משותפת ורצתה לתת זמן חסד לחברה של 45 ימים שבמהלכם תגבש תוכנית להסדר.
מכיוון שלחברה ישנן מעט מקורות כספיים מחזיקי הסדרות הארוכות ב', ג' וד' מעוניינים שתשלומי הריבית על איגרות החוב ישולמו כסדרן, עם זאת נהחל שכזה יוצר ניגוד מול סדרה א' הקצרה שמתנגדת לכך - זאת מאחר והחברה לוטשת עיניים לקופת המזומנים של החברה אשר ממנה הם מצפים לקבל כ-16 מיליון שקל במאי הקרוב.
המאבקים בין הסדרות השונות גרמו לכך שבמקום אסיפה אחת התקיימו למעשה ארבע אסיפות שונות שבהם מתבקשים המחזיקים לדון האם לקבל את הצעת החברה למינוי פרופ' ברנע כמי שיגבש את הסדר החוב. סוגיה נוספת שאסיפות נדרשות לדון לגביהן היא האם תמונה נציגות משותפת.
חברת דוראה היא חברת אחזקות שלה שלוש אחזקות עיקריות: חברת התשתיות והנדל"ן אורתם סהר, אחזקה בחברת ליברטי ופרוייקט נדל"ני בגרמניה. לאחרונה מכרה החברה את חלקה בקרן המלונות של פתאל תמורת סכום של כ-33.8 מיליון שקל.
- 3.שולי 06/04/2011 15:55הגב לתגובה זואני מחכה לכתבת חשיפה מרשימה ורהבתנית לגבי החברה כמו שהיתה כשרכש את דוראה
- 2.עמך 05/04/2011 11:26הגב לתגובה זועומד מר בצאלל מול בעלי האג" ח ואומר שהחברה לא יכולה להחזיר את חובותיה ומבקש בצורה עקיפה לבצע תספורת. הוא לא אומר שהוא מוכן להוציא כסף מהכיס. הרבה אנשי עסקים היו מוכנים לקבל 70% ממניות החברה ובתמורה להכניס כסף לחברה! וכן אם מר בצאלל איגר לא מוכן להוציא כסף מהכיס צריכים בעלי האג:ח לקחת את החברה ולהביא איש עסקים שיקבל 70% מהמניות (55% מבצאלל 15% של מנדי) תמורת הכנסת כסף לקופת החברה.
- 1.רן 04/04/2011 16:47הגב לתגובה זולהם לבצע הנפקה לפני מספר חודשים
- מחזיק אגח דוראה 04/04/2011 23:18הגב לתגובה זודבר אחד ברור לחלוטין. הכתב לא היה באסיפה. מדהים מה כתבים מוכנים לעשות בשביל רייטינג.
- עמך 05/04/2011 11:03עומד מר בצאלל איגר מול בעלי איגרות החוב ואומר שאין אפשרות לחברה לפרוע את חובותיה ומוסיף בכסף מהכיס הוא לא יוציא. שאלה פשוטה. כמה אנשי עסקים היו מוכנים להוציא כסף מהכיס ולקבל 70% ממניות השליטה? לכן אני מציע לבעלי אגרות החוב להזיז הצידה את בצאלל ולמצוא איש עסקים שיקבל כ-70% ממניות החברה כבור בכנסת כסף לקופת החברה. לכן הבקשה של בצאלל לא לשלם ולא להוציא כסף מהכיס נראת הזויה וחוצפנית!
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל בפני אתגר: מרכז טאוב מזהיר מפני פגיעה בצמיחה ובשירותים
על יוקר המחייה, אבטלה, תשתיות והמפתח לצמיחה
יוקר המחיה מכביד על המשפחות
דו"ח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב מציג תמונה מורכבת של כלכלת ישראל, שנמצאת בסכנה בשל הוצאות המלחמה הגבוהות והשלכותיהן. ההוצאות הללו מגדילות את הגירעון בתקציב המדינה, מייקרות את החוב הלאומי ביחס לתוצר ומגבירות את נטל תשלומי הריבית. בד בבד, ההוצאה הגבוהה על ביטחון לוחצת על ההוצאות האזרחיות, דבר שמדלדל את המשאבים להשקעות ולשירותים חיוניים כמו חינוך ובריאות. מצב זה יוצר מעגל שלילי שבו המחסור במשאבים פוגע בצמיחה, והצמיחה החלשה מגבירה את הלחצים התקציביים, מה שמעמיד את ישראל בפני סיכון של חוסר יציבות כלכלית.
במקביל, שיעור האבטלה בישראל נמוך - כ-3%, אך הפריון נותר נמוך בהשוואה למדינות דומות כמו אוסטריה ודנמרק. העובדים בישראל עובדים יותר שעות בממוצע, אך התפוקה לשעת עבודה נמוכה יותר. בעוד שבתחומי ההיי-טק הפערים בפריון נסגרו, בתחומים אחרים הם עדיין משמעותיים. לכן, שיפור ההון האנושי הופך להכרחי כדי להגביר את התחרותיות ולהבטיח צמיחה מתמשכת.
יוקר המחיה בישראל מוסיף להעמיק את הבעיה. הדו"ח מציין כי המחירים בישראל גבוהים ב-13% מהממוצע במדינות ה-OECD. הסיבות לכך הן מבניות: תחרות נמוכה בחלק מהענפים, רגולציה מגבילה, עלויות תפעול גבוהות ומגבלות על יבוא. מצב זה מכביד על היכולת הכלכלית של המשפחות הישראליות ומשפיע על איכות החיים.
השקעה בהון אנושי ובתשתיות - המפתח לצמיחה
החוקרים ממרכז טאוב מדגישים כי הצמיחה הכלכלית חייבת לתמוך במימון ההוצאות הביטחוניות הגבוהות. לשם כך, נדרשת מדיניות חכמה הכוללת השקעה משמעותית בתשתיות פיזיות ובהון האנושי, במיוחד בחברות הערבית והחרדית. השקעה זו יכולה לשפר את הפריון ולהרחיב את בסיס ההכנסה של המדינה. כמו כן, יש חשיבות לשיפור מגזר ההיי-טק, המהווה מנוע מרכזי לצמיחה וליצוא, ולצד זאת, יש צורך במיגור יוקר המחיה ובביצוע רפורמות מבניות.
- נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
- כאן צומחים!
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מחקר של מכון אהרון מצביע על כך שבלי רפורמות משמעותיות, קצב הצמיחה של ישראל עלול לרדת ל-2.5% בשנה. זה מדגיש את הצורך בפעולה מהירה וממוקדת. כדי לשמור על יציבות כלכלית ויכולת לספק שירותים אזרחיים איכותיים, ישראל חייבת לאזן בין הצרכים הביטחוניים להשקעה בתשתיות ובהון האנושי. ללא צעדים אלה, ההשפעות השליליות על כל המגזרים והאוכלוסיות במשק יימשכו.
