ג'ון טמפלטון נולד בסוף שנת 1912 בעיירה בטנסי ארה"ב ונפטר בגיל 95 בשנת 2008. בשנת 1934 סיים את לימודי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטת ייל ובשנת 1936 סיים את לימודי התואר השני שלו במשפטים באוקספורד. ההיכרות של טמפלטון עם וול סטריט החלה בשנת 1938 ובשנת 1954 פתח את קרן צמיחה על שמו, אשר הניבה במהלך 38 שנים תשואה ממוצעת של 15%. טמפלטון היה חובב טיולים ואהב לגלות את העולם הגדול והוא האמין בצורה גדולה בגיוון והשקעה מחוץ לגבולות ארה"ב, מה שבא לידי ביטוי בסגנון ההשקעה שלו ושל הקרן שלו. טמפלטון האמין בהשקעות ערך ודבק לרוב בללכת נגד הכיוון בו הולכים רוב המשקיעים והשוק.

לקנות כשזול, למכור כשיקר 

טפלטון, בדומה לכמה מהמשקיעים הגדולים ביותר, האמין כי ההזדמנות בהשקעות נמצאת בעיקר בחברות קטנות או כאלו ששאר השוק לא שם עליהן את עיניו. טמפלטון ראה משבר עסקי בחברות בתור הזדמנות לצמיחה, מה שהניע אותו בהשקעות רבות שביצע לאורך הדרך. את הגישה המדוברת, טמפלטון יישם גם בחייו האישיים שלו, כאשר תמיד השתדל להתמקח על מחירים של כל מה שהיה קונה ותמיד ניסה להגיע לעסקאות במחיר הטוב ביותר במטרה לחסוך כמה שיותר כסף. כמובן שלעולם לא היה משקיע בחברה רק מפני שהיא זולה, טמפלטון היה לומד טוב מאוד את המצב של כל חברה לפני שהיה משקיע בה. מה שמאוד מסביר את הדרך בה משקיע טמפלטון זה העניין שהוא היה תלמיד של אחד מאבות תורת השקעות הערך בעולם -  בנג'מין גראהם, אותו מהלל וורן באפט עד היום. גראהם כתב את הספר שנחשב לאבי תורת השקעות הערך - "המשקיע הנבון", אותו הכתיר באפט בתור הספר הטוב ביותר על השקעות שנכתב אי פעם.

כאשר נכנס לשוק המניות, הכלכלה האמריקאית עדיין ניסתה להתאושש מהמשבר הגדול של 1929 ובאותה השנה (1938) מדד הדאו ירד ב-50%, מה שהשאיר רבים בפחד גדול. כאשר כולם היו בחששות בזמן מלחמת העולם השנייה, טמפלטון לווה סכום של כ-10,000 דולר, אשר בעזרתו רכש 104 חברות במחיר הנמוך מדולר, 34 מתוכן היו לקראת פשיטת רגל. בסופו של דבר, רק ארבע שנים לאחר ההשקעה הראשונית, טמפלטון הגיע לתשואה של פי 4 על הכסף שלו. טמפלטון אמר כי "שוקים דוביים נולדים על גבי פסימיות, גדלים על גבי ספקנות, מתבגרים הודות לפסימיות ומתים בעקבות אופוריה".

העולם גדול, למה להתקבע רק למדינות בודדות? 

טמפלטון היה כאמור חובב נלהב של העולם ונהנה מאוד לטייל בו. טמפלטון סיפר כי היה זה תמוה בעיניו העניין שהרבה ילדים למשפחות עשירות שהכיר בלימודיו בייל השקיעו בחברות במדינה אחת בלבד, מה שגרם לו לחשוב על כך שאין סיכוי שהזדמנויות לא נמצאת בכל מקום. בעזרת הגישה הזו פתח טמפלטון את קרן ההשקעות שלו אשר הנגישה לכלל המשקיעים את האפשרות להשקיע בחברות במדינות מרוחקות באמצעות תעודות סל שאותן הציעה החברה. בשנת 1992 מכר את העסק לחברת פרנקלין, אשר מאז גדלה למימדים ענקיים ובסוף החודש האחרון הודיעה על כך שסך הנהלים שהיא מנהלת עומדים על כ-1.4 טריליון דולר. בשנת 1999 מגזין MONEY אמר כי טמפלטון הוא "ככל הנראה בוחר המניות הגלובליות הטוב ביותר במאה האחרונה".

• ג'ון טמפלטון - חלוץ ההשקעות הגלובליות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

דגשים של הגורו

טמפלטון האמין כי תמיד יש לקחת בחשבון מיסים ואינפלציה בכל הנוגע להשקעות שלנו - עניין מאוד קריטי כאשר אנחנו ניגשים להשקעות במדינות זרות עם כלכלה וחוקים שונים מאשר פה אצלנו. לפי טמפלטון, אנחנו צריכים להתייחס לרווח הריאלי שלנו, לא לרווח הנומינלי - הרווח הנומינלי הוא הרווח המספרי שעשינו, למשל אם השקענו אלף שקל ולאחר שנה הם הפכו לאלפיים אז הרווח הנומינלי שלנו הוא אלף שקל. הרווח הריאלי הוא הרווח הנומינלי לאחר מס ואינפלציה, למשל במקרה שהמס על רווחי הון עומד על 25% והאינפלציה עומדת על 10% הרווח הריאלי שלנו יעמוד על כ-681 שקל.

עניין נוסף ומהותי הוא כמובן השקעה לטווח ארוך. טמפלטון סלד מסחר וספקולציות במניות, הוא היה נינוח וסבלני והעדיף להתמקד בחברות שיניבו תשואה בעזרת ערך אשר עדיין לא מבוטא במחיר המניה שלהן. אחת הסיבות בגללן העדיף להשקיע לטווח הארוך הייתה שבדומה לסיבה הקודמת, הוא העדיף לשלם כמה שפחות מיסים ולדחות את התשלומים הללו כמה שניתן. 

בדומה לאימרה המפורסמת של באפט "הזמן הכי טוב לקנות הוא כאשר יש דם ברחובות", גם טמפלטון תמך בללכת נגד יתר המשקיעים. לפי טמפלטון, הזמן הכי טוב לקנות מניות הוא כאשר הסנטימנט של השוק נמצא בנקודה הכי נמוכה שלו והזמן הכי טוב למכור מניות הוא דווקא בנקודה הכי גבוהה - מה שבא לידי ביטוי בצורה ברורה בתחילת דרכו עם השקעות בזמן מלחמת העולם השנייה.

• מסחר סביב השעון - נאסד"ק מבקשת לאפשר מסחר 23 שעות ביממה
• המתחרה הגדולה של אינוויז פושטת רגל: האם זה טוב או רע לחברה הישראלית?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

בכל הנוגע להשקעות במדינות זרות, טמפלטון ניסה כמה שיותר להמנע מהשקע במדינות לא חברותיות למשקיעים (בדומה לסין כיום) אך בעיקר סלד משני דברים: סוציאליזם ואינפלציה. הוא האמין בחברות אשר לא נתונות לעול גדול מדי של שליטה ממשלתית ורגולציה. בסופו של דבר ברור כי כל עקרונות השקעה של טמפלטון שזורות אחת בשניה, שכן האינפלציה במדינה בה נשקיע תשפיע בבירור על הרווח הריאלי, בדומה מאוד למקרה בו המדינה המדוברת מציבה מיסים גבוהים על החברות או רווחי ההון שלנו.

ב-1968 עבר טמפלטון מניו יורק לאיים הקריביים ומאז אותו מעבר ביצועי הקרן שלו השתפרו אפילו יותר. טמפלטון תמיד הדגיש כי בכדי לשפר את הביצועים שלך לעומת יתר המשקיעים, צריך לעשות משהו שונה מהם. אחד הדברים שעשה בצורה שונה מיתר המשקיעים היה כאמור לנהל את הקרן הרחק מן ההמון הרועש של וול סטריט במקום בו הוא מצליח למצוא שלווה. טמפלטון היה אדם רגוע ושלוו ונהנה להתרחק מההמולה העירונית והמידע הבלתי פוסק מהשוק, מה שמתיישב באופן ברור מאוד עם אסטרטגיית ההשקעה לטווח ארוך - אם השקענו בחברה כלשהי אחרי מחקר מעמיק uאנחנו מאמינים כי היא עוד תממש את עצמה, אין סיבה שחדשות מידיות שקורות כל רגע, כמו פספוס תחזיות האנליסטים למשל, יגרמו לנו למכור את המניה או לשנות את האסטרטגיה שלנו.