בועה
צילום: Istock

25 שנה לפיצוץ בועת הדוט.קום - מה למדנו, אם בכלל?

בדיוק לפני 25 שנה הגיע הנאסד"ק לשיא - ואז הוא קרס במעל 70% במשך 3 שנים; באותה תקופה חברות גייסו מיליארדים גם כשהן עדיין הפסידו רק כי הן רכבו על ההייפ של תחילת האינטרנט, אבל בסופו של דבר הבועה התפוצצה והמשקיעים הפסידו; מה למדנו מבועת הדוט.קום והאם אנחנו נמצאים בבועה דומה היום עם ה-AI?

רוי שיינמן | (2)

לפני 25 שנה, ב-10.3.2000, הגיע מדד הנאסד"ק לשיא נכון לעד אז של 5,000 נקודות. תוך פחות מ-3 שנים הוא התרסק ב-72% לאזור ה-1,100 נקודות, והשנים האלה קיבלו את את השם "בועת הדוט.קום". השנים שקדמו לכך היו השנים הראשונות של האינטרנט שפרץ בשנת 1996 וצבר תאוצה. למרות שלא לכולם עדיין היה ברור מה אפשר לעשות עם האינטרנט, הם הבינו שיש שם כסף - לפי ההערכות בשנים האלה חברות גייסו מעל ל-250 מיליארד דולר בהנפקות פרטיות והנפקות לציבור. כל חברה ששמה בשם שלה את השילוב "דוט קום" (.com) הצליחה לגייס, לחלק מהחברות בכלל היה במקרה הטוב רק רעיון אבל הן בכל זאת הצליחו לגייס בגלל ההייפ, והסוף כמובן כבר ידוע.


אז 25 שנה עברו ומאז הגיע טרנד חדש שמשקיעים אוהבים לזרוק עליו כסף, AI, ובאופן טבעי לא מעט משקיעים מקבילים את מניות ה-AI למניות הטכנולוגיה של אותה תקופה ולבועת הדוט.קום. מה למדנו מהנפילה של שנת 2000 והאם ההיסטוריה תחזור על עצמה?


מחזורי השוק והערכות שווי

כשמסתכלים אחורה רואים שהשווקים הם מחזוריים, ובפרט שכל כמה זמן יש משבר שטורף את הקלפים - מבועת הצבעונים בהולנד במאה ה-17 או בועת הנדל"ן היפנית בשנות ה-80, כל השווקים עוברים מחזורים וכדאי להכיר אותם. טד מורטונסון, מנהל בבנק ההשקעות ביירד ומומחה לטכנולוגיה, מסביר כי למחזורי השוק יש חמישה שלבים מרכזיים: התלהבות יתר, שאננות, דאגה/פחד, פאניקה וכניעה. רק כאשר כל שלב מסוים מוצה, אפשר לראות שינויים בשוק אל עבר שלב אחר.


לדבריו של מורטונסון, השוק הנוכחי נמצא כעת בשלב של דאגה ופחד, מה שמרמז על כך שאולי עדיין יש מקום לירידות נוספות. "נראה מכירה משמעותית בתחילת אפריל בעקבות חששות מהאטה בצמיחה", הוא אומר. לטענתו, עונת הדוחות של הרבעון הראשון תהיה מלאה בפספוסים של צפי האנליסטים ומתן תחזיות זהירות יותר, בייחוד בשל אי-הוודאות המתמשכת סביב מדיניות הסחר של הנשיא דונלד טראמפ.


בנוסף, אחד הלקחים המרכזיים מהתפוצצות בועת הדוט.קום הוא הצורך במעקב צמוד אחר הערכות שווי של מניות. ג'וזפה סטה, נשיא חברת ההשקעות Reflexivity, מציין כי מכפיל הרווח החזוי של מדד S&P 500 הגיע לכ-24 בשנת 2000. בשנים האחרונות המדד נגע שוב ברמות דומות, עם שיא של 23 ב-2021 וחזרה לאותו טווח מוקדם יותר השנה. "גם ב-2000 וגם ב-2021 ראינו שהשוק מתקשה להחזיק מכפילי רווח מעל 23-24", מסביר סטה. "בכל פעם שמכפיל הרווח החזוי מגיע ל-22.5, אנחנו רואים שמגיע תיקון חד זמן קצר לאחר מכן".


עם זאת, הוא מציין כי השוק הנוכחי שונה במובנים מסוימים מזה של שנת 2000 - אז היו אינספור הפסדיות שקיבלו הערכות שווי ללא אחיזה במציאות. כיום, אמנם קיימות חברות עם מכפילים גבוהים במיוחד, אך רבות מהן מציגות גם רווחים מרשימים שמגבים את השווי שלהן עד רמה מסוימת. דוגמה בולטת לכך היא אנבידיה, המובילה הבלתי מעורערת של מהפכת הבינה המלאכותית. החברה רשמה גידול של 788% בהכנסות מאז 2023, ובניגוד לציפיות, היא נסחרת כיום במכפיל דומה ל-S&P 500 - למרות שצפויה להציג צמיחה של 75% בהכנסות השנה. אנבידיה נסחרת במכפיל 27 על הרווחים הצפויים לה השנה בעוד המכפיל של ה-S&P 500 עומד על 26.7.


האם אנחנו בבועה גם עכשיו?

אמנם השוק לעיתים מתנהג באופוריה, אך לפעמים בבסיס יש לכך סיבה. סטה מזכיר כי הבטחות האינטרנט התגשמו בסופו של דבר - רק שהבועה עצמה הגיעה 10-15 שנים מוקדם מדי. הוא טוען שהתהליך דומה גם במקרה של הבינה המלאכותית: "תוך שנה וחצי ראינו התקדמות אדירה ביכולות ה-AI, וזה רק ממשיך להאיץ. איפה נהיה בעוד חמש שנים? אולי הפעם זה באמת שונה". בזמן שבתחילת שנות ה-2000 רבות מהחברות שהתבססו על האינטרנט קרסו, הענקיות האמיתיות, כמו אמזון או איביי, לא רק ששרדו, אלא הפכו לחברות מובילות ומהגדולות בעולם.

קיראו עוד ב"גלובל"


למעשה, במקרה של הבינה המלאכותית, לא כולם משוכנעים שבכלל מדובר בבועה, כמו למשל בריאן בלסקי, אסטרטג ההשקעות הראשי של BMO ואחד האנליסטים הוותיקים בוול סטריט: "עצם זה שהמחירים עולים, לא אומר שמדובר בבועה", הוא מסביר. "בשנת 1999-2000 נעשו דברים מטורפים. חברות רכשו חברות אחרות באמצעות מניות חסרות ערך. זה לא קורה עכשיו". בלסקי מוסיף כי אחת האינדיקציות הבולטות לכך שהשוק עדיין לא נמצא בשלב של בועה היא שוק ההנפקות, שנותר קריר יחסית במשך שנים ארוכות, ללא סימנים ממשיים להתעוררות.


"בבועה כולם עושים כסף", הוא אומר. "אם זה היה באמת בועה, היינו רואים גם את הבנקים הגדולים חוגגים. היינו רואים הנפקות ראשוניות ומשניות בהיקפים עצומים. היינו רואים מיזוגים ורכישות בהיקף מאסיבי. אבל זה לא קורה. בכל פעם שהשוק עולה, כולם אומרים 'זה הולך לקרוס, זה הולך לקרוס' אז המשקיעים מפחדים. אנחנו במצב שונה מאוד ממה שהיה בסוף שנות ה-90".

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לרון 13/07/2025 10:39
    הגב לתגובה זו
    הופך לבועה בהמשך הדרך כי הרבה כסף בור ועם הארץ הדיוט אם תירצו אידיוט אולי רץ אחריו אחרי אותו חידוש והבלון מתנפח עד שמתפוצץ.והארועים השליליים כולל הקורונה ריבית אפס מלחמות כל אלה מנפחים בועות כי מי שאינו אופטימי אינו בשוק ההון והתרוצים תמיד רצים באותו כיוון הפעם זה אחרת פיספסת ואתה רוצה להוריד קנית פוטים ועוד שטויות מלומדות מרוב טיפשות
  • 1.
    ארהב בחדלות פרעון 16/03/2025 20:24
    הגב לתגובה זו
    הבורסות בארהב ובישראל הולכים להתרסק.
איש עשיר
צילום: Freepik

מה ההון הממוצע של ישראלי ומה ההון של אמריקאי?

כמה עשירים יש בעולם? על פערי עושר לא נתפסים בין המאיון לבין היתר בארץ ובעולם וגם - מיהו עשיר באמת?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עושר

היקף העושר העולמי מגיע ל-600 טריליון דולר, עלייה של 4.6% משנה קודמת, אך הריכוז בידי מיעוט קטן הגיע לרמות גבוהות. לפי דוח World Inequality Report , בשיתוף UNDP, העשירון העליון מחזיק ב-75% מהעושר הפרטי העולמי, בעוד מחצית התחתונה מחזיק ב-2% בלבד. המאיון העליון, כ-55,000 איש, שולט ב-6.1% מהעושר – סכום השווה פי 3.05 לעושר של 3.8 מיליארד איש במחצית התחתונה. העושר הממוצע במאיון זה עומד על 1.1 מיליון דולר, לעומת 7,000 דולר במחצית התחתונה.

על פי הדוח יש בעולם כ-60 מיליון מיליונרים שמחזיקים ב-48.1% מהעושר, כשהשנה התווספו כ-700 אלף מיליונרים חדשים, רובם בצפון אמריקה. העושר הגלובלי צמח פי 6 ביחס להכנסה מאז שנות ה-90, בעיקר מנכסים פיננסיים באסיה ובאמריקה. עם זאת, שוויון העושר ירד ב-0.4% מאז 2000, עם מקדם ג'יני ממוצע של 0.70 במדינות כמו ברזיל ורוסיה, לעומת 0.40 בסלובקיה ובבלגיה. ארגון אוקספם דיווח כי עושר 3,000 המיליארדרים גדל ב-2 טריליון דולר ב-2024, פי 3 מהשנה הקודמת, בעיקר מירושות ומונופולים.

מבחינה אזורית, צפון אמריקה ואירופה מובילות בעושר ממוצע של 595,000 דולר לאדם, לעומת 35,000 דולר באמריקה הלטינית. באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, העשירון העליון אוחז ב-73% מהעושר, ומחצית התחתונה ב-1%. כ-83% ממדינות העולם, המייצגות 90% מהאוכלוסייה, סובלות מאי-שוויון גבוה, עם תחזית להעברת 70 טריליון דולר בירושות עד 2035, מגמה שצפויה להרחיב את הפערים.

לריכוז העושר השלכות סביבתיות משמעותיות: העשירון העליון אחראי ל-77% מהפליטות הפרטיות, בעוד מחצית התחתונה תורמת 3% אך צפויה לספוג 74% מההפסדים עד 2050.

בתחום המגדרי, נשים מרוויחות 20% פחות מגברים בממוצע, עם 32% מההכנסה מעבודה כולל עבודה ביתית לא-מתוגמלת (53 שעות שבועיות לעומת 43 לגברים). באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, נשים אחראיות ל-16% מההכנסה מעבודה, השיעור הנמוך בעולם.


אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף
ראיון

"צים שווה יותר מכפליים - העיוות הזה מכוון; אנחנו נשים סוף לשלטון המנהלים"

עו"ד אופיר נאור שמשרדו מייצג כ-8% במבעלי מניות צים נחוש לעצור את שלטון המנהלים בצים "הדירקטוריון היה צריך לרסן ולא עשה זאת", הוא אומר. "כשאין בעל בית, המנהלים 'מתבלבלים'" - הערך האמיתי של צים? "צים שווה יותר מכפליים מהשווי שוק"

מנדי הניג |

חברת הספנות הישראלית בעיצומה של סערה בשבועות האחרונים. ZIM Integrated Shipping Services -5.4%   נמצאת במרכזו של אחד המאבקים התאגידיים החריפים שידע השוק בשנים האחרונות. הכל החל בסוף 2024 כשעידן עופר מימש את כל ההחזקות שלו בצים ע"י קנון החזקות שהיוו כ-7.6% מהחברה וככה צים הפכה לחברה ללא בעל שליטה, כתוצאה מזה נוצר "חלל ניהולי" אותו, לטענת חלק מבעלי המניות, הדירקטוריון וההנהלה מנצלים כדי לקדם מהלכים שאינם עומדים בקו אחד עם האינטרסים של כלל בעלי המניות. השיא הגיע כשנחשף שהמנכ״ל אלי גליקמן הגיש, יחד עם רמי אונגר, יבואן קיה לישראל, הצעה לרכישת מלוא המניות של החברה ומחיקתה מבורסת ניו יורק וזאת מבלי שהמידע דווח למשקיעים בזמן, ומבלי שהדירקטוריון גם דאג להפריד בין התפקיד של גליקמן כמנכ״ל-כמנהל לבין האינטרס שלו כרוכש פוטנציאלי.

הדברים האלה מובילים להגשת מסמך עמדה חריף (המאבק בצים מחריף: בעלי מניות דורשים לפטר את המנכ"ל ולשנות את הדירקטוריון) שנוסח על ידי עורכי הדין אופיר נאור, עדי גרנות ויעקב שנהב בשם קבוצת בעלי מניות המחזיקים כ-8% בצים. במסמך נטען לשורה של כשלי ממשל תאגידי: הסתרת מידע מהותי מהמשקיעים, ניגוד עניינים של ההנהלה, מינויים חפוזים לדירקטוריון שהגיעו בעקבות התפטרות של שני דירקטורים ותיקים, שימוש במשאבי החברה לניהול מאבק מול בעלי מניותיה, והיעדר הליך מכירה תחרותי ושקוף. הקבוצה דורשת את ההשעייה של המנכ״ל והסמנכ״לים המעורבים בהצעה, ומציעה למנות שלושה דירקטורים בלתי-תלויים כדי לחזור להתנהלות שתשרת את כלל בעלי המניות.

על הרקע הזה פנינו לעו״ד אופיר נאור ממגישי מכתב העמדה, מעורכי הדין המוערכים בארץ בתחום הסדרי חוב ומאבקי שליטה, שגם הספיק ללוות בשנים האחרונות מהלכים אקטיביסטיים בשוק ההון. נאור מכיר מקרוב מצבים שבהם חברה ללא גרעין שליטה נקלעת למשבר אמון בין הנהלה למשקיעים וביקשנו להבין איתו איך צים התגלגלה למצב הזה שבו המנכ״ל מבקש לרכוש את החברה שהוא עצמו מנהל, למה הדירקטוריון לא ניסה לבלום את התהליך בזמן אבל חוץ מהסתכלות אחורה - מה הוא חושב שיקרה בצים קדימה - מה נדרש כדי שהחברה תצליח לצאת מהכאוס הניהולי הזה, מה הערך האמיתי של צים ואיך אפשר להציף אותו והאם באמת חייבים לשקול כאן רכישה?

אחרי שעידן עופר יצא מהתמונה נוצרה שרשרת אירועים שהובילה למתיחות בין ההנהלה לבין המשקיעים. איך, בעיניך, צים הגיעה למצב הזה? מה היה השלב שבו הדברים התחילו לסטות מהמסלול?

"יש פה תהליך שקרה בלא מעט חברות ישראליות, שבמסגרתו חברה עוברת משליטה של בעל בית לחברה ללא גרעין שליטה. ראינו את זה בבנקים, בבנק הפועלים, בחברות נוספות כמו כלל אחרי IDB. הרבה חברות גדולות במשק מגיעות למצב שאין בהן בעל שליטה. ואז השאלה היא מה קורה: האם תרבות הניהול נשארת כזו שפועלת לטובת בעלי המניות, או שהמנהלים 'מתבלבלים' ומחליטים לנצל את העובדה שאין בעל בית כדי להעשיר את כיסם על חשבון בעלי המניות.