תשר לא יחשב כשכר עבודה - הצעת חוק

ביום 30.5.2005 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 23) (תשלום לעובד בידי מי שאינו המעביד), התשס"ה-2005 (להלן – הצעת החוק).

מטרת הצעת החוק להסדיר במפורש את מעמדו המשפטי של תשלום שמקבל עובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, ממי שאינו מעבידו. זאת, על רקע תלונות בדבר ניצול קשה של עובדים בענפי עבודה שבהם נהוג לשלם תשר (טיפ) לעובדים ובעיקר בענף המלצרות ולפיהן במקרים רבים מתייחסים מעבידים להשתכרותו של העובד ככוללת גם סכומי תשר המשולמים לו במישרין על ידי מקבלי השירות, על פי רוחב ידם ורצונם. כתוצאה מכך נפגעות זכויותיהם הבסיסיות של העובדים בענפים אלה, כגון הזכות לשכר מינימום, וזכויות סוציאליות אחרות הנובעות מגובה השכר המשולם לעובד (כמו דמי חופשה, דמי מחלה ופיצויי פיטורים). להלן עיקרי ההצעה:

מוצע לתקן את חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן - החוק), ולקבוע כי תשלום המשולם לעובד בידי מי שאינו מעבידו או מי מטעמו, עקב עבודה שביצע העובד ובמשך עבודתו, אשר מתקיימים בו התנאים שבהגדרה "תשר" המוצעת, לא ייחשב כשכר עבודה. מוצע להגדיר תשר כתשלום לעובד בידי מי שאינו המעביד, שניתן לו עקב עבודתו ובמשך עבודתו ושנותן התשלום לא נדרש לשלמו אלא עשה זאת מרצונו על פי רוחב ידו ורצונו ואשר מתקיים לגביו אחד מאלה: 1. הוא ניתן במישרין לעובד ולא הועבר על ידי העובד לגורם הקשור במעביד או במקום העבודה; באופן כזה למעביד אין שליטה או פיקוח על התשלום; 2. הוא אינו בגדר שכר העבודה הקבוע בהוראות הסכם קיבוצי כללי שהורחבו בצו הרחבה, ואשר חלות על העובד, ובלבד שההוראות האמורות אושרו לענין זה על ידי שר התעשייה המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר הרווחה. זאת, מתוך הנחה שבהסכם קיבוצי כאמור מובטחים תנאים בסיסיים הוגנים לעובד מבחינת שכרו, הזכויות הסוציאליות הנלוות לשכר ופירוט השכר, ועל כן אין צורך בהתערבות המחוקק לענין תשר במקרים אלה. אישור שר התעשיה המסחר והתעסוקה והסכמת שר הרווחה להוראות המורחבות, נדרש כדי להבטיח שהן לא יוצרות תחום רחב מדי של תשלומים שהם בגדר תשרים אשר אי הכללתם כשכר עבודה עלול בסופו של דבר לפגוע בזכויותיהם של העובדים.

בהצעת החוק מוצע לתקן גם את חוק שכר מינימום, כמפורט להלן: סעיף 3 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - חוק שכר מינימום), שענינו חישוב השכר לענין שכר המינימום, קובע בסעיף קטן (א) כי השכר שיובא בחשבון לענין שכר המינימום יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל כנהוג במקום עבודתו. סעיף קטן (ב) מפרט את רכיבי השכר שיובאו בחשבון לענין סעיף קטן (א). מוצע לתקן את סעיף 3(ב) לחוק שכר מינימום ולקבוע כי תשלום ששולם לעובד בידי מי שאינו המעביד או מי מטעמו ואינו תשר כהגדרתו בהצעת החוק, יובא במנין רכיבי השכר המובאים בחשבון לצורך חישוב שכר מינימום.

התיקון המוצע נועד להבהיר כי תשר כהגדרתו המוצעת אינו שכר עבודה, ומכאן שעובד זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה, המבוסס על תשלומים שאינם בגדר תשר, שלא יפחת משכר מינימום, וכן זכאי להבטחת זכויותיו הסוציאליות ולקבלת פירוט שכר, וזאת גם כאשר בנוסף לשכר העבודה הוא מקבל במהלך עבודתו תשר.

יצוין כי התיקון בחוק שכר מינימום המוצע כאמור אינו בא לקבוע הסדר שלילי לענין חוקים אחרים בתחום דיני העבודה בנוגע לזכויות ולחובות הנובעות מהקביעה כי תשלום שאינו תשר הוא בגדר שכר עבודה.