חברות/אחריות דירקטור בגין ניהול חברה בתרמית/עליון
עובדות וטענות: חברת דנהיל פרופרטיס נוסדה בשנת 1990 על-ידי עורך-הדין אלן כץ. בשנת 1991 הוקמה בישראל חברת ס. דנהיל תעשיות כלליות בישראל בע"מ (להלן: "החברה"), על-מנת להקים תשלובת של ארבעה מפעלים תעשייתיים (להלן: "התשלובת" או "הפרויקט"), כאשר מניותיה מחוזקות ברובן הגדול ע"י דנהיל פרופרטיס. בשנת 1992 נכרת הסכם בין התשלובת לבין קומיט, אשר המערער הינו הבעלים של 90% ממניותיה, ולפיו התחייבה האחרונה להקים את הפרויקט עבור הראשונה, תמורת סכום של 112,600,000 דולר. בסופו של דבר, נכנסה החברה להליכי פירוק, והמפרק, הוא המשיב 1, עתר לבית המשפט וביקש לחייב את המערער בכל חובותיה של התשלובת לפי סעיף 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וחייב את המערער בסכום של 112,560,000 דולר. זאת עקב קביעתו כי המערער רימה את המשקיעים בפרויקט בהציגו בפניהם מצגים כוזבים בדבר בעלותו של כץ בפרויקט (בעוד שהאמת היא כי יוזם הפרויקט ובעליו היה המערער ואילו כץ היה "איש קש") וכן בדבר נכונותו ויכולתו של כץ להשקיע הון עצמי. מכאן הערעור נשוא הדיון.
דיון משפטי:
כב' הש' א' ריבלין:
אין חולק כי סעיף 373 לפקודה, המאפשר חיוב נושאי המשרה בחובות החברה ללא הגבלה, הינו סעיף יוצא-דופן ולכן ראוי לו שייעשה אך במקרים בהם "... ניכר שהמנהל נתן ידו ביודעין, לניהול עסקי החברה על דרך תרמית, כלומר, במטרה לרמות את נושיה או נושיו של אדם אחר או כדי להשיג מטרה אחרת שיש בה משום רמיה או הונאה" (ע"א 471/64 מנור נ' גולושטיין). עם זאת, לא כל התנהגות כושלת, בלתי-זהירה או בלתי-ראויה מצד נושא המשרה עולה כדי תרמית. בבחינת גבולות פריסתו של סעיף 373, על בית המשפט להביא בחשבון את הצורך בהרתעה הולמת, שאינה הרתעת-חסר אך גם אינה הרתעת-יתר. אין להסכים עם מצב שבו נושאי משרה מרמים נושים ומבקשים לחסות תחת האצטלה התאגידית, אך יש גם להישמר מלקבוע, כי צעדים פיננסיים מוטעים, ניסיונות לרפא את החברה או הפרות של חובת תום-הלב או חובת הזהירות, ייחשבו מניה וביה כמעשים של מרמה. יודגש, בהקשר זה, כי מוקד השאלה הינו דווקא במשך הזמן שבו פועל הדירקטור בדרכים פסולות. גם מספר העסקאות שנעשו למטרות תרמית אינו מהווה נתון מכריע. ניתן אמנם לראות במשך הזמן או במספר העסקאות משום אינדיקציות למרמה, אלא שהמבחן הראוי הוא מבחן מכלול הנסיבות. תרמית בעסקה בודדת, קצרת-מועד, יכול שתעלה עשרות-מונים, מבחינת חומרתה, על שורה של תרמיות "פעוטות-ערך"; התנהגות לא ראויה במשך זמן ארוך יכול שתיוותר מחוץ לגבולות הסעיף. הבחינה היא מהותית וכוללת, ואין היא מתוחמת לקריטריון זה או אחר. יש לבחון את ניהול החברה תוך שקילת כל הנסיבות שלעניין. במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי קבע כי פעולותיו של המערער אכן מהוות מעשי מרמה. אין להתערב במסקנה זו שכן, ונראה כי אפילו המערער לא חולק על כך בפה מלא, העסקים בחברה נוהלו למטרת מרמה והוא אף היה שותף לכך ביודעין. יצוין, כי גם אם נאמר כי הקמת המפעלים וניהולם לא נועדו אך ורק למטרת מרמה ולהעשרת כיסו של המערער, וכי התרחשה בהם פעילות עסקית-מסחרית לגיטימית - אין בכך די כדי לשלול את תחולתו של סעיף 373. אכן, מעשים או מטרות לגיטימיים אינם מאיינים מעשים ומטרות של מרמה שנעשים לצדם. גם בחברה שנוסדה למטרה שאינה פסולה, ושמתקיימת בה פעילות מסחרית-עסקית רגילה, עלולים להתקיים, במקביל, מעשים בלתי-כשרים, המקיימים את התנאים לתחולת סעיף 373 לפקודה. עם זאת, הקביעה כי המערער אחראי לפי סעיף 373 לפקודה אינה מחייבת, בהכרח, את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובותיה של החברה. אחריות לחוד, ושיעור החבות לחוד. במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי הטיל על המערער חיוב אישי לכל חובותיה של החברה, זאת בין השאר עקב העובדה שכץ היה, לפי הגדרתו של בית המשפט, "איש קש", ואילו המערער היה הבעלים, המנהל והכל סרו למרותו. אין לקבל זאת. מן החומר הראייתי עולה כי לכץ היה תפקיד משמעותי יותר מאשר "איש קש" בתשלובות שכן הוא חתם על מסמכים שונים הקשורים בתשלובת, הוא כיהן כיושב-ראש הדירקטוריון בחברה, וכן עמד בראשה של חברת האם דנהיל פרופרטיס, אשר הוקמה על-ידו קודם להקמת התשלובת ובלא קשר מוכח אליה או אל המערער. זאת ועוד, כץ הינו עורך-דין ואיש עסקים, אשר העמיד את עצמו ואת המוניטין שלו לרשות הפרויקט, והתחייב בפני גורמים שונים להשקיע הון עצמי בסך עשרות מיליוני ש"ח בתשלובת. כל אלה אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם ההגדרה של כץ כ"איש קש". מכיוון שכך ומכיוון שאין הטלת האחריות מכוח סעיף 373 מתעלמת מן הזיקה לנזק שנגרם בשל מעשיו של נושא המשרה, היה במקרה הנדון מקום לשקול לתחום את חיובו של המערער.
סוף דבר: הערעור מתקבל לעניין היקף חבותו האישית של המערער, בלבד. משכך הדבר, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם מתן פסק-דין משלים בשאלת גובה החבות שראוי להטיל על המערער.
אין צו להוצאות
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
טראמפ בישראל CHATGPTארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
לאחר מו"מ של מספר חודשים של משרד הכלכלה מול משרד הסחר האמריקאי, במטרה להוריד את המכס מרמה של 17% לשיעור של 10%, הושגה הפחתה מוגבלת בלבד; ארה״ב הודיעה כי תעמיד את שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל על 15%; גורמים מוסרים כי טראמפ מחזיק בקלף של 10% והפחתה מלאה של המכסים, כמנוף במו"מ להסכמים אזוריים
ממשל טראמפ הודיע כי שיעור המכס הכללי שיוטל על יצוא סחורות מישראל לארה״ב יעמוד על 15%, נמוך מהרמה של 17% שנקבעה בתחילה אך גבוה מהיעד המרכזי שאליו כיוונה ישראל, מכס מינימלי של 10%. ההחלטה התקבלה לאחר חודשים של מגעים אינטנסיביים בין נציגי משרד הכלכלה והתעשייה
לבין משרד הסחר האמריקאי, ונחשבת בירושלים לפשרה חלקית בלבד, שאמנם כוללת הקלות משמעותיות ברמת המוצרים, אך אינה מספקת מענה מלא לחשש מפגיעה מתמשכת ביצוא הישראלי.
ההחלטה צפויה לקבל תוקף רשמי עם פרסום הודעת משרד הסחר האמריקאי עד סוף החודש, כחלק מהשלמת
מערך הסכמי המכסים המעודכנים של ארה״ב עם שותפות סחר נוספות. מדובר במהלך רחב יותר שמוביל ממשל טראמפ, שמטרתו לעדכן את מדיניות הסחר האמריקאית ולצמצם גירעונות מסחריים, גם מול מדינות ידידותיות.
מו״מ ממושך והישג חלקי בלבד
במהלך המגעים ביקשה
ישראל להוריד את תקרת המכס הכללית מ-17% ל-10%, רמה שנקבעה על ידי ארה״ב עבור מספר מדינות אחרות. המשלחת הישראלית, שכללה בכירים ממשרד הכלכלה והנספחים המסחריים בארה״ב, הדגישה את מעמדה הייחודי של ישראל כמדינה בעלת הסכם סחר חופשי מלא עם ארה״ב מזה עשרות שנים, ואת
תרומתה של התעשייה הישראלית לשרשראות אספקה אסטרטגיות עבור המשק האמריקאי.
למרות זאת, וושינגטון עמדה על כך ששיעור של 15% יהיה הרף התחתון במסגרת מדיניות המכסים החדשה, החלה על מדינות בעלות מאזן סחר שלילי מול ארה״ב. גורמים כלכליים בישראל ציינו כי הנשיא
טראמפ אינו מוכן בשלב זה לרדת מתחת לרמה זו, מתוך רצון לשמור על אחידות מדיניות ולהותיר לעצמו מרחב תמרון להסכמים עתידיים.
- הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
- מי שולט בשוק הגז העולמי - קטאר פותחת פער מול ארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פטורים רחבים ומאות מוצרים ללא מכס
לצד האכזבה מהשיעור הכללי, ההסכם המתגבש כולל שורה ארוכה של פטורים והקלות סקטוריאליות. לפי גורמים המעורים בפרטים, מאות מוצרים ישראליים צפויים ליהנות מפטור מלא ממכס, בהם רכיבים לתעשיות התעופה והרכב, שבבים, תרופות גנריות, וקטגוריות נרחבות בתחומי הכימיה, המתכות, המזון והתוספים הרפואיים.
