חברות/אחריות דירקטור בגין ניהול חברה בתרמית/עליון
עובדות וטענות: חברת דנהיל פרופרטיס נוסדה בשנת 1990 על-ידי עורך-הדין אלן כץ. בשנת 1991 הוקמה בישראל חברת ס. דנהיל תעשיות כלליות בישראל בע"מ (להלן: "החברה"), על-מנת להקים תשלובת של ארבעה מפעלים תעשייתיים (להלן: "התשלובת" או "הפרויקט"), כאשר מניותיה מחוזקות ברובן הגדול ע"י דנהיל פרופרטיס. בשנת 1992 נכרת הסכם בין התשלובת לבין קומיט, אשר המערער הינו הבעלים של 90% ממניותיה, ולפיו התחייבה האחרונה להקים את הפרויקט עבור הראשונה, תמורת סכום של 112,600,000 דולר. בסופו של דבר, נכנסה החברה להליכי פירוק, והמפרק, הוא המשיב 1, עתר לבית המשפט וביקש לחייב את המערער בכל חובותיה של התשלובת לפי סעיף 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וחייב את המערער בסכום של 112,560,000 דולר. זאת עקב קביעתו כי המערער רימה את המשקיעים בפרויקט בהציגו בפניהם מצגים כוזבים בדבר בעלותו של כץ בפרויקט (בעוד שהאמת היא כי יוזם הפרויקט ובעליו היה המערער ואילו כץ היה "איש קש") וכן בדבר נכונותו ויכולתו של כץ להשקיע הון עצמי. מכאן הערעור נשוא הדיון.
דיון משפטי:
כב' הש' א' ריבלין:
אין חולק כי סעיף 373 לפקודה, המאפשר חיוב נושאי המשרה בחובות החברה ללא הגבלה, הינו סעיף יוצא-דופן ולכן ראוי לו שייעשה אך במקרים בהם "... ניכר שהמנהל נתן ידו ביודעין, לניהול עסקי החברה על דרך תרמית, כלומר, במטרה לרמות את נושיה או נושיו של אדם אחר או כדי להשיג מטרה אחרת שיש בה משום רמיה או הונאה" (ע"א 471/64 מנור נ' גולושטיין). עם זאת, לא כל התנהגות כושלת, בלתי-זהירה או בלתי-ראויה מצד נושא המשרה עולה כדי תרמית. בבחינת גבולות פריסתו של סעיף 373, על בית המשפט להביא בחשבון את הצורך בהרתעה הולמת, שאינה הרתעת-חסר אך גם אינה הרתעת-יתר. אין להסכים עם מצב שבו נושאי משרה מרמים נושים ומבקשים לחסות תחת האצטלה התאגידית, אך יש גם להישמר מלקבוע, כי צעדים פיננסיים מוטעים, ניסיונות לרפא את החברה או הפרות של חובת תום-הלב או חובת הזהירות, ייחשבו מניה וביה כמעשים של מרמה. יודגש, בהקשר זה, כי מוקד השאלה הינו דווקא במשך הזמן שבו פועל הדירקטור בדרכים פסולות. גם מספר העסקאות שנעשו למטרות תרמית אינו מהווה נתון מכריע. ניתן אמנם לראות במשך הזמן או במספר העסקאות משום אינדיקציות למרמה, אלא שהמבחן הראוי הוא מבחן מכלול הנסיבות. תרמית בעסקה בודדת, קצרת-מועד, יכול שתעלה עשרות-מונים, מבחינת חומרתה, על שורה של תרמיות "פעוטות-ערך"; התנהגות לא ראויה במשך זמן ארוך יכול שתיוותר מחוץ לגבולות הסעיף. הבחינה היא מהותית וכוללת, ואין היא מתוחמת לקריטריון זה או אחר. יש לבחון את ניהול החברה תוך שקילת כל הנסיבות שלעניין. במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי קבע כי פעולותיו של המערער אכן מהוות מעשי מרמה. אין להתערב במסקנה זו שכן, ונראה כי אפילו המערער לא חולק על כך בפה מלא, העסקים בחברה נוהלו למטרת מרמה והוא אף היה שותף לכך ביודעין. יצוין, כי גם אם נאמר כי הקמת המפעלים וניהולם לא נועדו אך ורק למטרת מרמה ולהעשרת כיסו של המערער, וכי התרחשה בהם פעילות עסקית-מסחרית לגיטימית - אין בכך די כדי לשלול את תחולתו של סעיף 373. אכן, מעשים או מטרות לגיטימיים אינם מאיינים מעשים ומטרות של מרמה שנעשים לצדם. גם בחברה שנוסדה למטרה שאינה פסולה, ושמתקיימת בה פעילות מסחרית-עסקית רגילה, עלולים להתקיים, במקביל, מעשים בלתי-כשרים, המקיימים את התנאים לתחולת סעיף 373 לפקודה. עם זאת, הקביעה כי המערער אחראי לפי סעיף 373 לפקודה אינה מחייבת, בהכרח, את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובותיה של החברה. אחריות לחוד, ושיעור החבות לחוד. במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי הטיל על המערער חיוב אישי לכל חובותיה של החברה, זאת בין השאר עקב העובדה שכץ היה, לפי הגדרתו של בית המשפט, "איש קש", ואילו המערער היה הבעלים, המנהל והכל סרו למרותו. אין לקבל זאת. מן החומר הראייתי עולה כי לכץ היה תפקיד משמעותי יותר מאשר "איש קש" בתשלובות שכן הוא חתם על מסמכים שונים הקשורים בתשלובת, הוא כיהן כיושב-ראש הדירקטוריון בחברה, וכן עמד בראשה של חברת האם דנהיל פרופרטיס, אשר הוקמה על-ידו קודם להקמת התשלובת ובלא קשר מוכח אליה או אל המערער. זאת ועוד, כץ הינו עורך-דין ואיש עסקים, אשר העמיד את עצמו ואת המוניטין שלו לרשות הפרויקט, והתחייב בפני גורמים שונים להשקיע הון עצמי בסך עשרות מיליוני ש"ח בתשלובת. כל אלה אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם ההגדרה של כץ כ"איש קש". מכיוון שכך ומכיוון שאין הטלת האחריות מכוח סעיף 373 מתעלמת מן הזיקה לנזק שנגרם בשל מעשיו של נושא המשרה, היה במקרה הנדון מקום לשקול לתחום את חיובו של המערער.
סוף דבר: הערעור מתקבל לעניין היקף חבותו האישית של המערער, בלבד. משכך הדבר, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם מתן פסק-דין משלים בשאלת גובה החבות שראוי להטיל על המערער.
אין צו להוצאות
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
