מי מפחיד יותר את המשקיעים ברחוב אחד העם?

מדוע אנו עלולים להשאר פה לבד בחודש הבא? מה חייבת הממשלה לפעילים? למה אין לפינג'אן סיכוי לעמוד בציפיות ומתי לראשונה הובטח לנו שהמחשב שלנו מוגן מפורצים? סיפורים מהשבוע...
שי פאוזנר |

גרינספאן שוב מנהל אותנו. נכון, כבר כתבתי פה כמה פעמים בשבועות האחרונים על כך ששוק המניות בתל אביב הולך להתיישר לצד המצב הפוליטי, ולהתאים את עצמו לכותרות הפוליטיות בעיתונים ואתרי האינטרנט החדשותיים יותר מכל דבר אחר בתקופה הקרובה. אך בשבועיים הקרובים תלך ותגדל לצד האיום של הליכה לבחירות גם השפעת המצב מעבר לים - בניו יורק וושינגטון. מעתה אסור למשקיעים להתעלם ממה שקורה שם, כפי שרבים מהם עשו בינואר ובתחילת החודש הנוכחי.

בשלושת השבועות הקרובים צפוי המשק האמריקני להיכנס לעמדת המתנה בה יצפו הפעילים בו לתחילת מסע של הריבית המוניטרית שם צפונה. אלן גרינספאן - המנהל את 'ההצגה' במשק האמריקני אמר בשבוע שעבר בשתי הזדמנויות כי זו למעשה הכוונה שלו. מכאן ועד תחילת ההתכוננות של המשקיעים בבורסות בארה"ב לשינוי רדיקלי ביחס של הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב) נותרו כנראה ימים ספורים בלבד.

למה זה כל כך חשוב עכשיו לגבינו? טוב זה חשוב תמיד, אבל אין ספק שבתקופה שבין אוקטובר 2004 לאמצע פברואר 2005 קרה פה דבר שמשנה למעשה את כללי משחק בבורסה של רחוב אחד העם. גם אם שמעתם כבר דברים על כך, אני משוכנע שאיש לא אומר בגלוי כי הבורסה התל אביבית הפכה לאחר 4 שנות התעלמות כמעט טוטאלית של העולם ממנה - לשוק יעד אמיתי למשקיעים זרים. מי ש"שוחה" בשוק בחודשים האחרונים יודע זאת - אך תמיד מעניין לגלות את המספר האמיתי - שכן בנק ישראל גילה לנו כי היקף ההשקעות של תושבי חוץ בבורסה בת"א גדלו בינואר 2005 ב-599 מיליון דולר, 14.5% יותר מאשר בכל שנת 2004, שהסתכמה בעלייה של 523 מיליון דולר.

OK אז זה מסביר באופן כללי שיש פה הרבה פעילות זרה בבורסה. אז מה, תשאלו?

אם כן, הרשו לי לחבוש לרגע את כובע הנביא (נכון שנבואה קשורה תמיד לטיפשות - אבל...) ולנחש שהכסף הגדול הזה לא עומד להישאר פה. באופן פשטני ביותר אפשר כמעט להבטיח - כי אם האמונה של הפעילים בשווקים האמריקניים שגרינספאן ימשיך להעלות את הריבית גם בהמשך - תצמח, הרי שצפויה לנו פעולת חיתוך עמוקה של ההשקעות הזרות פה. כל בר דעת יבין, כי כשמתחילה עלייה מתמשכת בריבית האמריקנית - האג"ח הממשלתי שם צפוי למשוך מיידית משקיעים רבים שנואשו מהשוק שלהם - עד כדי כך שהם שלחו את הכסף שלהם להתחמם רחוק כל כך מהבית תחת השמש התל אביבית - אי שם במזרח התיכון.

המשקיעים הזרים נטועים - נכון לימים אלה - עמוק במניות הכבדות בשוק המניות של תל אביב, ובראשן מניות הבנקים הגדולים - הפועלים ולאומי. לא היינו צריכים באמת את האמירה בסוף השבוע של צבי זיו, מנכ"ל הפועלים כדי לדעת זאת. אך לשמוע ממנכ"ל הפועלים שהוא חושש מהיום בו הזרים יעזבו את הבורסה שלנו, זו בהחלט גושפנקה שהוא נותן לפחדים של כולנו. האמירה שלו היתה השבוע ל"אקדח הזנק" רועש שהאיר מריבצם גם משקיעים שסברוף כי המצב רחוק עוד מלהיות מסוכן.

עתה יש לחכות ל-20 במארס, אז יכריז אלן גרינספאן על ההורדה הראשונה בסדרת הורדות שצופים כי יכריז - ולראות כמה עמוק יהיה החיתוך בהשקעות הזרות פה. תאריך היעד הבא אם כן, הוא סביב ה-15 באפריל. שם כבר נדע היטב - לאחר פרסום הנתונים של בנק ישראל בעניין זה - אם הזרים השאירו אותנו שוב לבד. בנתיים הממשלה שלנו חייבת לשוק ההון שעשה לה כל כך טוב ב-10 החודשים האחרונים, תקציב סגור וחתום שיבטיח יציבות במשק שלנו. זאת כדי שלפחות אנחנו - שנשאר פה תמיד, תקועים בשוק המניות הביתי שלנו - נמשיך להשקיע בו.

תוסיף עוד קיסם למדורה. בשנת 1996 הייתי חלק מצוות שניהל את תערוכת אינטרנט-וורלד הראשונה בישראל. היו אז משהו כמו 250 אלף בתי אב מחוברים לרשת האינטרנט בישראל - אולי פחות. בפתח התערוכה 'זרק' נציג אחד מיצרני תוכנות ההגנה על המחשב "פצצה" תקשורתית לאוויר והבטיח, כי ביומה האחרון של התערוכה הוא יקיים תחרות בין פורצי אתרים (האקרים) ומבטיח כי מי מהם שיצליח לעבור את המחסום של התוכנה שלו יזכה במחשב אישי. 30 נערים זבי חוטם וחדורי מוטיבציה עלו שם לגמר - בשורה התחתונה מחירו של מחשב אישי עמד אז על כ-6,500 שקלים והסיפור הזה עלה לאותו יצרן תוכנות הגנה 45,500 שקל. תעשו חשבון.

אנחנו - משמשי המחשב גולשי האינטרנט כבר למדנו לחיות עם הטפילים הללו - אנחנו קוראים להם בשמות כמו וירוס, רוגלה, חדירה, סוס טרויאני ועוד ועוד... בכל מחקר שוק שבוצע בשנים האחרונות בעניין זה מגלים החוקרים, כי הגנה הרמטית מפני מתקיפי מחשבים באינטרנט היא עניין בלתי אפשרי. את זה שכחו כנראה בחברת פינג'אן הישראלית, שמסרה אתמול לעיתונות, כי מעתה יצורף למוצרי ההגנה למחשבים שהיא מייצרת הסכם ערבות שאין דומה לו בעולם, המבטיח "אפס הדבקות בווירוסים".

החברה מישראל אף הולכת רחוק יותר ומתחייבת לפצות בכסף רוכשי תוכנות שלה שהמחשב שלהם ידבק בווירוס. מה ששכחו בפינג'אן הוא, כי האינטרנט הפכה מזמן ל"קומזיץ" של המאה ה-21 וסביב קומזיץ הרי כולכם יודעים, שותים קפה מהפינג'אן ומספרים מעשיות גבורה. לפעמים לא ממש מדוייקות אך לפעמים הן כן. ההאקרים ומפתחי הוירוסים רואים באינטרנט "לול תרנגולים" שממנו אפשר לגנוב תרנגולת ולצלות בקומזיץ הבא - כלומר, לפרוץ למחשב שלי או שלכם ולספר לחבר'ה.

בשביל האנשים הללו המצאנו ענף תעשייה שלם שעוסק ב"סיכול ממוקד" של ניסיונות לפגוע במחשבים - ענף האנטי-וירוס והפיירוול, מה גם שפינג'אן שכחו כנראה, שמה שאדם בונה אדם אחר יוכל תמיד להרוס. התוכנות שבהן אנחנו משתמשים נוצרים על ידי אנשים הדומים מאוד לאלה שפורצים אותן בסופו של דבר. והגלגל הזה ימשיך להתגלגל כך נראה - לעולם. סיכולים ממוקדים לא פותרים שום בעיה - הרי את זה כבר למדנו. גם כאן, נאלץ למצוא פשרה ולחיות בשלום עם ההאקרים - כמו שחיים עמים שלא ממש מתים אחד על השני בשכנות שקטה בעולם האמיתי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).