ויקהל פקודי - איך מנהלים כסף ציבורי וכספי תרומות?
בשנת 2021 ההכנסות של ארגונים ללא מטרות רווח בישראל היו מעל 114 מיליארד שקל, כך על פי משרד המשפטים. רק לסבר את האוזן, תקציב המדינה כולו היה כ-440 מיליארד שקל וקצבאות הביטוח הלאומי עמדו על 65 מיליארד שקל. חלק מההכנסות מגיעות מתמיכות ממשלתיות או מהכנסות שהעמותות מייצרות מפעילות, אבל חלק לא מבוטל מגיע מתרומות. כלומר אזרחי ישראל (וגם כמה אנשים טובים מחו"ל) תרמו למטרות שונות הקרובות לליבם עשרות מיליארדי שקלים בשנת 2021. ישראלים אוהבים לתרום ועושים זאת ברוחב יד ומכל הלב. בגמרא נאמר ביחס לעם ישראל: "שלושה סימנים יש באומה זו – רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". לפחות בנושא הגומלי חסדים העם היושב בציון מצדיק את המוניטין. יחד עם זאת, מומלץ לבדוק היטב אם הכסף אכן מגיע ליעדו, כלומר לאנשים שבאמת זקוקים לכך. כך לדוגמה האגודה למען החייל שמגייסת עשרות מיליוני שקלים מדי שנה מתורמים נדיבים בארץ ובעולם הוציאה "הוצאות שכר" של קרוב ל-82 מיליון שקל בשנת 2021. באגודה לזכויות האזרח, מתוך תקציב של 9.5 מיליון שקל, 5.2 מיליון הגיעו להוצאות שכר לפעילות ו-1.29 מיליון נוספים הגיעו ל"הוצאות שכר ונלוות". חלק לא מבוטל מהשכר הזה מגיע למנכ"לים ובעלי תפקידים בכירים. מנכל עמותת "אל עיר דוד" העוסקת בפעילות במתחם עיר דוד שבסילואן וגאולת קרקעות בירושלים הרוויח בשנת 2020 כ-580 אלף שקל, מנהל יחסי הציבור בחו"ל של העמותה הרוויח 513 אלף ועוד שני בעלי תפקידים הרוויחו מעל 400 אלף שקל, כספים. באגודה למלחמה בסרטן הסתפק המנכ"ל בשכר שנתי של קרוב ל-400 אלף שקל. שני המנכ"לים של האגודה למען החייל הרוויח בשנת 2021 628 אלף שקל ו-593 אלף שקל (למה צריך שני מנכ"לים?). שכר שנתי במאות אלפי שקלים אינו בלתי שכיח בתעשיית החסד. העמותות האלו לפחות שקופות יחסית והציבור מודע פחות או יותר לפעילותן, ויכול גם להיות מודע להוצאותיהן, במידה שירצה בכך. ב"תעשיית החסד" שפחות מפוקחת לעומת זאת המצב גרוע בהרבה. לעיתים אחוזים בודדים בלבד מגיעים באמת לנזקקים, ולא מעט אנשים מתעשרים בדרך. גרוע יותר, כמובן, הוא מצב של מעילה בכספי צדקה. בשנת 2014 הורשע בניו יורק ויליאם רפפוגל שהיה מנהל ארגון צדקה יהודי בגניבה של יותר ממיליון דולר מהארגון באמצעות תרמית ביטוח, בה נגנבו על ידי כל השותפים בהונאה יותר מ-9 מיליון דולר. זהו כסף קטן לעומת ההונאה של שתי קרנות לסיוע לחולי סרטן בארצות הברית. במשך 4 שנים שלמו המנהלים לעצמם 65 מיליון דולר במשכורות, 86% מכספי התרומות שהגיעו לכדי 75 מיליון דולר. לדברי התובע, לידי חולי הסרטן הגיעו כ-2.5% מכספי התרומות לאחר ששולמו גם משכורותיהם של המגייסים ושאר ההוצאות של הארגון. הדוגמאות האלו מראות שלמרבה הצער לא תמיד כספי תרומות מגיעים ליעדם. אין הכוונה חלילה להוציא לעז על כלל העוסקים בחסד, שרבים מהם עושים זאת בכלל בהתנדבות או תמורת שכר ראוי ומקריבים מעל ומעבר לטובת הנזקקים, אך בהחלט יש צורך לוודא היטב לאן מגיע כספיכם ושהוא אכן משרת את המטרות לשמם הקדשתם אותו. בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בפרשות השבוע על פרויקט ההתנדבות הראשון בתולדות האומה – הפרויקט לבניית המשכן. בשבת הקרובה נקרא שתי פרשות, האחרונות בספר שמות שמשלימות את נושא המשכן - ויקהל ופקודי. מהיכן הגיע הכסף לבניית המשכן? חלק מהמימון הגיע ממעין מס חובה – מחצית השקל – שהיה כל אדם מחויב לתת. השאר, הרוב הגדול, הגיע מתרומות, כפי שקראנו בפרשת תרומה: "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". רשימת התרומות הייתה ארוכה: "זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ועורות אילים מאודמים ועצי שיטים, שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שהם ואבני מילואים לאפד ולחשן". הפרויקט הלאומי הזה הוא דוגמה ומופת להתגייסות לאומית, רוח התנדבות, נדיבות, שיתוף פעולה ונחישות. הוא גם יכול ללמד אותנו דבר או שניים על ניהול כספים ציבורי בכלל וכספי תרומות בפרט. נצביע על שניים מהמסרים החשובים העולים מהפרשות אותן נקרא השבוע. בפרשה הראשונה, פרשת ויקהל מתואר הביצוע של ההוראות שפורטו בפרשת תרומה. בין השאר מתואר גם איסוף התרומות:
- 2.יוני 17/03/2023 12:20הגב לתגובה זומהצדיקים של פים
- 1.בת אל 17/03/2023 10:26הגב לתגובה זונצטרך לממן אותם גם בדורות הבאים
- פרזיטים מתועבים (ל"ת)בת אל 18/03/2023 12:39הגב לתגובה זו
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
