עיריית תל אביב תא
צילום: תמר מצפי

פסיקה נגד עיריית תל אביב: עמותות לא ישלמו ארנונה של משרדים

בית המשפט המחוזי קבע: עמותה שפועלת ללא כוונת רווח לא תשלם ארנונה כמו משרד עסקי. ההחלטה עשויה להיות חלק משינוי בחיוב עמותות בשאר האזורים - ולפתוח פתח להחזירם ולתת הנחות בהתאם; וגם - למה הרשויות נותנות רק לחלק מהאוכלוסיות המוחלשות את ההנחה בארנונה?

הרצי אהרון | (1)

פסק דין חדש של בית המשפט המחוזי בתל אביב עשוי לשנות את אופן החיוב של עמותות רבות ברחבי העיר - ואולי גם להשפיע על ערים נוספות. לפי ההכרעה, עמותה שמפעילה משרדים שאינם למטרות רווח, לא תחויב בארנונה לפי התעריף הגבוה של "משרדים, שירותים ומסחר", אלא תקבל סיווג מופחת שמיועד לגופים ציבוריים.

המשמעות עבור עמותות: חיסכון של עשרות ואף מאות אלפי שקלים בשנה. המשמעות עבור העירייה - אובדן הכנסות והתמודדות עם תקדים שככל הנראה, ילך ויתרחב.


אז מה בעצם הסיפור?

בית המשפט קיבל את עתירתן של עמותת "אמונה" והאגודה לבריאות הציבור, אשר ביקשו לקבל הנחה בארנונה עבור נכסים המוחזקים לצורך פעילות ללא כוונת רווח (מלכ"ר). עיריית תל אביב סיווגה את הנכסים כמשרדים רגילים וחייבה בהתאם, אולם בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות בעמותה גוף עסקי, וכי יש להעניק לה את ההטבות שמוענקות למוסדות ציבוריים - כפי שנקבע בתקנות ההנחות והסיווגים של משרד הפנים.

השופטת עינת רביד קבעה כי השימוש בפועל בנכסים אינו מסחרי, אלא נועד למתן שירותים חברתיים, חינוכיים וציבוריים, ולכן אין הצדקה לגבות מהם את הארנונה הגבוהה הנהוגה בבנייני משרדים. מעבר לכך, הודגש כי לעירייה אין סמכות רחבה לשנות את הסיווג באופן שרירותי, אלא עליה להקפיד על הגינות ושוויון בחיוב.


ההבדל בסכומים הוא משמעותי

בתל אביב, תעריף הארנונה למשרדים נע בין כ-300 שקל ליותר מ־400 שקל למ"ר בשנה. מנגד, נכסים המסווגים כ"שימוש אחר" או כעמותה יכולים לזכות להנחות של עשרות אחוזים – או חיוב לפי תעריף דמוי מוסדות חינוך, קהילה או מגורים.


כך לדוגמה, עמותה שמחזיקה משרד של 150 מ"ר במרכז העיר עשויה לשלם כיום מעל ל־60 אלף שקל בשנה - סכום שיכול להצטמצם ב-40% ואף להגיע ל-70% הנחה, בהתאם לסיווג החדש.


לאן הולכים מכאן?

המשמעות העיקרית של הפסיקה היא לא רק עבור העמותות שהיו צד בהליך, אלא גם עבור עמותות נוספות שפעילותן מתקיימות בנכסים עירוניים או בשכירות פרטית. לפי גורמים משפטיים, מדובר בתקדים שעלול להוביל ל"גל" של פניות לעירייה בדרישה לשנות את הסיווג של הנכסים הללו.

ברקע, גם ברשויות אחרות נשמעות טענות דומות - שם עמותות נדרשות לשלם תעריפים מלאים, גם אם כל הפעילות שלהן מתקיימת בהתנדבות או במימון תרומות. אם הפסיקה תישאר על כנה, היא עשויה להשפיע גם על עיריות כמו ירושלים, חיפה, רמת גן ואפילו אשדוד, שבהן פועלות מאות עמותות בקנה מידה דומה.

למשל: בפתח תקווה מתקיימת פעילות שיקום לנפגעי משרד הביטחון בעקבות פעילויות מבצעיות - היא אכן נחשבת בחוק למלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח). אבל היא משלמת ארנונה של משרד. המשמעות היא שבמקום לעזור לאנשים המוחלשים בחברה - היא מעמיסה עליהם קשיים נוספים.


הפליה מצד הרשויות המקומיות

מרבית העיריות בישראל מציעות לעמותות הנחות - אבל, וזה אבל גדול: אך ורק במקרים מוגדרים: אם השימוש הוא חינוכי (כמו גן ילדים), דתי (בית כנסת) או ישיר לציבור (כגון: חלוקת מזון).

אבל כאשר מדובר במשרדים שמפעילים עמותה - במיוחד כאלה שנראים "רגילים", הרשויות נוטות לחייב לפי תעריף משרדים מלא. וכך נוצר עיוות: איך זה יכול להיות שעמותה עבור בני נוער בסיכון למשל - שפועלת כדי לשקם את דור העתיד של המדינה, תיסגר בעקבות הפסדים שנגרמו עקב ארנונה גבוהה שהוטלה על העמותה?

הפסיקה מהווה אמירה ברורה: אם מדובר בגוף שלא פועל למטרות רווח, והשימוש בנכס אינו מסחרי – אין סיבה לגבות ממנו תעריף כאילו היה סטארט אפ, משרד עורכי דין או קליניקה פרטית.

חשוב לציין - בשלב זה לא ברור האם עיריית תל אביב תערער. אך גם אם תבחר לעשות זאת - הפסיקה המדוברת יוצרת שינוי עמוק באופן תודעתי. עמותות רבות צפויות לדרוש בחינה מחדש של שומת הארנונה שלהן, ולא מן הנמנע שנראה שינוי נרחב במדיניות החיוב כלפי גופים מהסוג הזה.

 מבחינת המדינה - אולי זה הזמן לבדוק קווים מנחים חדשים והנחיות חדשות, שיתנו גם תמיכה לעמותות וגם וודאות לרשויות.


ומה לגבי העבר?

אחת ההשלכות האפשריות, שכרגע לא ברור מה ההיקף שלה - היא האפשרות שעמותות נוספות שייפנו לרשויות המקומיות בדרישה להחזר רטרואקטיבי של תשלומי ארנונה ששולמו בשנים האחרונות. במידה ויוכיחו שהשימוש שנעשה בנכס לא היה מסחרי אלא ציבורי, ובהתאם לרוח הפסיקה, ייתכן שיצליחו לקבל סיווג מחדש גם לשנים עברו, מה שיגרור דרישה להחזרי תשלומים שכבר שולמו.

נכון לעכשיו, לא ברור האם הרשויות יאפשרו תיקונים רטרואקטיביים או יגבילו את השפעת הפסיקה רק לעתיד. עם זאת, יש להניח שעורכי דין מייצגים ומשרדי ייעוץ לעמותות כבר בוחנים את האפשרות להגיש בקשות מסודרות, ואף פניות לבתי משפט במקרים שבהם תשלום היתר נמשך לאורך שנים.

כלומר, יכול להיות שבפועל יווצר מצב שבו עמותות יפנו בתקווה לקבל החזרים מהרשויות אשר לאורך השנים - הטילו עליהם מיסוי רב בהרבה ממה שהיה צריך להיות.

קיראו עוד ב"נדל"ן"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 24/04/2025 02:01
    הגב לתגובה זו
    עיר אוכלת יושביה
דירה דירות בניין
צילום: שלומי יוסף

מה עדיף - דירה חדשה או יד שנייה? הטעויות שעולות מאות אלפי שקלים

דירה חדשה מבטיחה ריח של חדש ושקט לכאורה, יד שנייה מביאה ודאות; בסוף 2025, כשהמימון יקר, מדד תשומות בנייה ומבצעי קבלן משנים את התמונה, ההכרעה פחות רגשית ויותר כלכלית

רן קידר |

השאלה אם עדיף לקנות דירה חדשה או דירה יד שנייה תלויה בגורמים רבים ומשתנים לרבות שיקולים פיננסיים, תזרימיים, משפחתיים ועוד. רבים נמשכים לדירה חדשה בגלל תוכניות מסובסדות, מבצעי קבלנים ותחושת ביטחון של בניין חדש, אבל שוק היד השנייה ממשיך להיות מרכז הכובד של העסקאות בישראל. אנשים קונים דירה שהם יכולים לראות בעיניים.

נתוני הלמ"ס לרבעון השלישי מראים תמונה ברורה שהיא המשכה  של מגמה ברבעונים האחרונים: יותר דירות יד 2 נמכרות מאשר דירות חדשות. ברבעון השלישי כ-65% מעסקאות הדיור בישראל הן בדירות יד שנייה, לעומת 35% בדירות חדשות. הפער הזה מתרחב בתקופות של אי-ודאות כלכלית, כשרוכשים מעדיפים לראות מה הם קונים.

דירה חדשה על הנייר היא רכישה בתנאי אי-ודאות - לא רק לגבי הדירה עצמה, אלא לגבי הסביבה, הבניין, איכות הביצוע, השירות והזמן עד המפתח. דירה יד שנייה מאפשרת בדיקה מהירה של רוב הדברים שמכאיבים באמת: רעש, אור, רוחות, חניה, שכנים, ועד בית, ליקויים, נזילות ותחושת המרחב. בד בבד, היא יכולה לדרוש שיפוץ יקר, טיפול בתשתיות ישנות ולעיתים פשרות בתכנון.


ודאות מול הבטחה: מה באמת קונים כשחותמים על דירה חדשה

קניית דירה חדשה בנויה משני חלקים: המפרט ומה שלא כתוב. המפרט הוא מה שמופיע בחוזה, בתוכניות ובנספחים. מה שלא כתוב הוא איכות החיים שתתגלה רק אחרי אכלוס. חניון ש"על הנייר" עובד, אבל במציאות מתעכב; מעליות חדשות שמייצרות תקלות בשלב ההרצה; חדרי אשפה שמעלים ריחות; חברת ניהול שמחליפה נהלים כל חודש; ולפעמים סביבה שמשתנה בזמן שהפרויקט נבנה, כמו תשתיות חדשות, כבישים, מבני ציבור או שינויי תכנון. וגם - תשלום גדול לוועד בית, עיכובים שונים, פגמים ותקלות בדירה שהקבלן אמור לתקן. ועוד. 

גם אם הקבלן פועל לפי כללים, בניין חדש הוא מערכת שצריכה זמן כדי להתייצב. שנים ראשונות כוללות תקופת בדק ואחריות, תיקונים, ביקורי בעלי מקצוע ודיונים אינסופיים בווטסאפ של הדיירים. זה מחיר שצריך לקחת בחשבון. יש יתרון לכך שהקבלן אחראי על ליקויים בתקופות מוגדרות - שנה לבדק ושלוש שנים לאחריות על רוב הרכיבים - אבל האחריות לא תמיד מתורגמת לפתרון מהיר, ולעיתים הדיירים נאלצים להתעקש, לתעד ולהכניס אנשי מקצוע מטעמם. זה כאב רוב גדול, כשברוב הבניינים החדשים וברוב הדירות זה טיפול שוטף מול הקבלן. 

דירה דירות בניין
צילום: שלומי יוסף

מה עדיף - דירה חדשה או יד שנייה? הטעויות שעולות מאות אלפי שקלים

דירה חדשה מבטיחה ריח של חדש ושקט לכאורה, יד שנייה מביאה ודאות; בסוף 2025, כשהמימון יקר, מדד תשומות בנייה ומבצעי קבלן משנים את התמונה, ההכרעה פחות רגשית ויותר כלכלית

רן קידר |

השאלה אם עדיף לקנות דירה חדשה או דירה יד שנייה תלויה בגורמים רבים ומשתנים לרבות שיקולים פיננסיים, תזרימיים, משפחתיים ועוד. רבים נמשכים לדירה חדשה בגלל תוכניות מסובסדות, מבצעי קבלנים ותחושת ביטחון של בניין חדש, אבל שוק היד השנייה ממשיך להיות מרכז הכובד של העסקאות בישראל. אנשים קונים דירה שהם יכולים לראות בעיניים.

נתוני הלמ"ס לרבעון השלישי מראים תמונה ברורה שהיא המשכה  של מגמה ברבעונים האחרונים: יותר דירות יד 2 נמכרות מאשר דירות חדשות. ברבעון השלישי כ-65% מעסקאות הדיור בישראל הן בדירות יד שנייה, לעומת 35% בדירות חדשות. הפער הזה מתרחב בתקופות של אי-ודאות כלכלית, כשרוכשים מעדיפים לראות מה הם קונים.

דירה חדשה על הנייר היא רכישה בתנאי אי-ודאות - לא רק לגבי הדירה עצמה, אלא לגבי הסביבה, הבניין, איכות הביצוע, השירות והזמן עד המפתח. דירה יד שנייה מאפשרת בדיקה מהירה של רוב הדברים שמכאיבים באמת: רעש, אור, רוחות, חניה, שכנים, ועד בית, ליקויים, נזילות ותחושת המרחב. בד בבד, היא יכולה לדרוש שיפוץ יקר, טיפול בתשתיות ישנות ולעיתים פשרות בתכנון.


ודאות מול הבטחה: מה באמת קונים כשחותמים על דירה חדשה

קניית דירה חדשה בנויה משני חלקים: המפרט ומה שלא כתוב. המפרט הוא מה שמופיע בחוזה, בתוכניות ובנספחים. מה שלא כתוב הוא איכות החיים שתתגלה רק אחרי אכלוס. חניון ש"על הנייר" עובד, אבל במציאות מתעכב; מעליות חדשות שמייצרות תקלות בשלב ההרצה; חדרי אשפה שמעלים ריחות; חברת ניהול שמחליפה נהלים כל חודש; ולפעמים סביבה שמשתנה בזמן שהפרויקט נבנה, כמו תשתיות חדשות, כבישים, מבני ציבור או שינויי תכנון. וגם - תשלום גדול לוועד בית, עיכובים שונים, פגמים ותקלות בדירה שהקבלן אמור לתקן. ועוד. 

גם אם הקבלן פועל לפי כללים, בניין חדש הוא מערכת שצריכה זמן כדי להתייצב. שנים ראשונות כוללות תקופת בדק ואחריות, תיקונים, ביקורי בעלי מקצוע ודיונים אינסופיים בווטסאפ של הדיירים. זה מחיר שצריך לקחת בחשבון. יש יתרון לכך שהקבלן אחראי על ליקויים בתקופות מוגדרות - שנה לבדק ושלוש שנים לאחריות על רוב הרכיבים - אבל האחריות לא תמיד מתורגמת לפתרון מהיר, ולעיתים הדיירים נאלצים להתעקש, לתעד ולהכניס אנשי מקצוע מטעמם. זה כאב רוב גדול, כשברוב הבניינים החדשים וברוב הדירות זה טיפול שוטף מול הקבלן.