אינפלציה, היא מונח כלכלי נפוץ מאוד המתאר תהליך בו מתרחשת עלייה רחבה, מתמשכת וקבועה ברמות המחירים. בפועל, דבר זה מביא לירידה ב"שוויו של המטבע", כלומר בכוח הקנייה של יחידת מטבע. בנק מרכזיים במשקים מפותחים בעולם מעוניינים ופועלים לקדם הימצאותה של אינפלציה קלה, כזו אשר יוצרת מוטיבציה של האזרחים לרכוש ולא לדחות קניות. 

ב-2 העשורים האחרונים התרחשו 2 משברים קשים בעולם. הראשון, המשבר הפיננסי הגדול (GFC) התרחש בשנת 2008 והשני, משבר הקורונה שפרץ ב-2020 ומרבית המדינות בעולם עדיין מתמודדות עם השלכותיו (גם ישראל). המשותף לשני המשברים הללו היה התגובה הנחרצת של קובעי המדיניות בבנקים המרכזיים, שהגיבו בעוצמה חדה. הבנקים המרכזיים השתמשו ראשית בכלים "סטנדרטיים" כמו הפחתת ריבית, אך גם באמצעים פחות "סטנדרטיים", כמו הרחבה כמותית.

בחודש מארס 2009 הבנק הפדרלי האמריקאי שבראשו עמד פרופסור בן ברננקי הודיע על תכנית רכישת איגרות חוב של ממשלת ארה"ב (ושל נכסים אחרים) כנגד מזומן (הדפסת כסף). המטרה הייתה כפולה, מחד רכישות איגרות החוב של האוצר האמריקאי תוזיל את ריביות השוק מאידך, הרכישות יזרימו כסף חדש וטרי לשוק שיאפשר נזילות (פתיחת צוואר בקבוק). הבנק הפדרלי יתחרה עם המשקיעים המוסדיים והבנקים המסחריים על איגרות החוב של הממשלה. בפועל, הכמות שירכוש הבנק המרכזי תגדיל בשווי זהה את המזומן שייוותר להשקעה אצל גופי שוק ההון העובדים מולו. אלו, בלית ברירה, ישקיעו אותם בנכסים אחרים, אם לדוגמא בהלוואות לאנשים פרטיים ואם באיגרות חוב של חברות.

על רקע ההרחבה הכמותית בשנת 2009, גדל המאזן של הבנק המרכזי האמריקאי ביותר מטריליון דולר וב-2020 הוא גדל ב-3.5 טריליון דולר (כ-18% מגודלה של הכלכלה האמריקאית). יתר על כן, גם הבנק המרכזי האירופי הלך בדרכו של הבנק הפדרלי האמריקאי. בשנים 2011 ו-2012, בהן אירופה התמודדה עם משבר חובות גדל המאזן של ה-ECB בכ-1 טריליון אירו. בשנת 2020 הוא התרחב ב-1.5 טריליון אירו נוספים.

• למה השוק מריע לאינפלציה של 3%?
• מהאינפלציה לצמיחה: מלחמת הסחר חוזרת למרכז הבמה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחת מתופעות הלוואי החשובות של הרחבה כמותית שכזו היא האינפלציה. בין היתר, הכסף הזול שמגיע לשווקים מייצר ביקוש גם למוצרים ריאליים. כך היינו מצפים שייקרה אך בפועל זה לא ממש קורה. האינפלציה הבסיסית (ללא מזון ומוצרי אנרגיה) עלתה בשנה האחרונה בארה"ב ב-1.7%, ובגוש האירו היא עומדת על 1%.

אם כך, מדוע לאחר 2 מהלכי הרחבה כמותית חסרי תקדים בהיסטוריה המודרנית, עדיין לא רואים אינפלציה עולמית משתוללת? לדעתנו, יש לכך מספר סיבות והן:

1. בכדי שההרחבה הכמותית תפעל נדרש כי יימשך השימוש בכסף "החדש", שהצטרף למשק כחלק מההרחבה הכמותית, בצורה דומה לזו של הכסף ה"ישן". הבעיה היא שחלק גדול של הכסף ה"חדש" נכנס לכספות הבנקים ולא יוצא משם (נרשמה נסיקה ברמת החיסכון של האזרחים האמריקאיים). לרמת הפעילות של הכסף נהוג לקרוא בשם מהירות המחזור שמשמעותה היא כמה פעמים בשנה נעשה שימוש במטבע בודד. בפועל, מהירות המחזור של הכסף ירדה מרמה של פי 1.5 לפני משבר  הקורונה לרמה של פי 1.1, לאחרונה (ירידה של כ-27%). למעשה, גם במבט ארוך טווח ניתן לראות כי ישנה מגמה ברורה של ירידה במהירות המחזור של הכסף (פי 2.2 לפני כעשור). 

• יותר טסים לחו"ל, החברות הישראליות ממשיכות לתפוס נתח שוק רחב
• בוקר טוב למבקר המדינה שחשף ש"מלחמה עולה כסף": הדוח הלא רלוונטי של מתניהו אנגלמן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

2. התמסורת של המדיניות המוניטרית היא נמוכה למדי. אחת ההנחות בתיאוריה מוניטרית היא פעילות מלאה של המערכת הבנקאית. כלומר, הבנקים מלווים את כל ההון שברשותם, עד מגבלת הרגולציה. בפועל, על רקע המצב הכלכלי הקשה הבנקים בולמים את מתן האשראי (ראו בתרשים). ייתכן כי לבנקים "משתלם" יותר להפקיד את הרזרבות שברשותם באפיקים בעלי סיכון נמוך, כמו אג"ח ממשלתי ולהרוויח יותר מהעלות בגין הפיקדון. ההשפעה של תגובה זו מצידם של הבנקים היא תת-ביצוע של המערכת הפיננסית ובהתאם גם של כל המשק. 

3. העולם הוא שטוח. זריקת הכסף מההליקופטר של הבנק המרכזי האמריקאי ייתכן ויצרה ביקושים למוצרים, אך בין היתר לאו דווקא לאלו המיוצרים בארה"ב. כל שינוי במחיריהם של מוצרים קשור קשר הדוק לפונקציית הייצור של המוצרים הללו ולשוק העבודה. בהנחה ופונקציית ההיצע של היצרנים הסיניים, לדוגמא, היא גמישה לחלוטין, משמעותה היא שהם יכולים לייצר כל כמות במחיר נתון (וניהול המטבע הסיני עוזר ליציבות סחר החוץ הסיני), אזי גם אם לפתע פתאום הביקושים בארה"ב מזנקים, אזי היצרנים בעולם מסוגלים לספק את מלוא הביקוש מבלי לייצר זעזוע במחירים. הדבר מקבל משנה תוקף אם המפעלים בארה"ב וגם רחבי העולם פועלים בתת-תפוקה. 

בחודשים האחרונים אנו עדים לעלייה מסוימת של סביבת האינפלציה וגם בישראל המדד מעט הפתיע כלפי מעלה בכל אחד משלושת החודשים הראשונים של השנה. עם זאת, נראה כי ההפתעה הייתה יותר תוצאה של השיבושים שהתרחשו בתקופת משבר הקורונה ובעיות התאמה ומדידה בעת החזרה לפעילות. הענף המרכזי שבו יש דיווח שוטף על בעיות ייצור בחודשים האחרונים, על רקע מגיפת הקורונה הוא, יצרני המוליכים למחצה (סמיקונדקטורס) אשר צפוי להציג קשיים אפילו לתוך 2020. האם לכך תהיה השפעה ברורה ומתמשכת על המחירים? לא בהכרח. אין ודאות שהדבר יבוא לידי ביטוי במחירים לצרכן ברחבי העולם, מפאת העובדה כי התמסורת למחירי מוצרי הצריכה היא המשנית (צרכנים לא רוכשים יחידות של מיקרו-מעבדים, אלא כחלק ממערכת רחבה יותר כגון, כלי רכב, טלפון סלולרי ועוד)

במבט קדימה, יידרש עוד זמן רב עד שהכלכלה העולמית תצלח את משבר הקורונה בצורה מלאה. עד אז שיעורי האבטלה בעולם צפויים להישאר ברמה גבוהה מאשר היו ב-2019, טרום הקורונה. למעשה, מנאומים אחרונים של הנגידים בבנקים המרכזיים החשובים בעולם, ג'רום פאואל, מהפדרל ריזרב האמריקאי וכריסטין לאגארד מהבנק המרכזי האירופי עולה כי הם לא מזהים עלייה ברורה ומתמשכת את המחירים, קרי באינפלציה.