דמי אבטלה - הבעלות הפורמלית או הבעלות המהותית לעניין הגדרת בעל שליטה
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של פליקס יער וקבע שיש לראותו כבעל שליטה בחברת מעטים למרות הרישום של בנו כבעל מניות.
בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 1813-09) דחה ביום 19 במרס 2014 את תביעתו של פליקס יער (להלן: "המבוטח"), וקבע שיש לראותו כבעל שליטה בחברת מעטים למרות הרישום של בנו כבעל מניות. תמצית החוק ---------------- ● סעיף 6(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כי הוראות פרקים ז' (ביטוח אבטלה) וח' (זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד) לא יחולו על "בעל שליטה" בחברת מעטים כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), והוא לא ישלם דמי ביטוח לאומי בעד ענפי ביטוח אלה. ● בהתאם לסעיף 32(9) לפקודה, בעל שליטה הוא מי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או עם קרובו, ב-10% וכו'. ● בפסיקה נקבע כי אדם יכול להיחשב "בעל שליטה" גם אם לא החזיק בפועל במניות, אם הוכח שהוא "הרוח החיה" בחברה ולא המחזיק הפורמלי במניות שהוא "קרוב משפחה" כהגדרתו בפקודה (ע"א 6357/99, פ"ש באר שבע נ' יוסף שלם). תמצית עובדתית -------------------- ● המבוטח היה בעלים של חברת הובלות (להלן: חברה א') שהפסיקה פעילותה ונכנסה להליכי פירוק. ● חברה בבעלות אדם אחר (להלן: חברה ב') רכשה את פעילותה של חברה א' במסגרת תיק הפירוק, והתחייבה להעסיק את המבוטח כאחראי ישיר מטעמה לביצוע הפעילות. לימים רכשה חברה ג' (בבעלותו של אותו אחר) את מלוא ההחזקות בחברה ב'. ● ביולי 2002 הוכרז המבוטח כפושט רגל. ● בפברואר 2003 נמכרו לבנו של המבוטח מניות חברה ג' ובכך למעשה הפך לבעל השליטה גם בחברה ג' שבה הועסק אביו באמצעות חברה ב'. ● חברה ב' חדלה לפעול בחודש אוגוסט 2007. המבוטח קיבל מכתב בדבר הפסקת העבודה חתום על ידי בנו, פנה לתבוע דמי אבטלה ונדחה. דיון והחלטה --------------- עיקר הדיון נסוב סביב השאלה האם יש לראות במבוטח כ"בעל שליטה" לעניין זכאותו לדמי אבטלה? בית הדין קבע כי בהתאם לפסיקה ניתן להכיר באדם כבעל שליטה אף על פי שאין בבעלותו הון מניות אלא לקרובו, והכיר בקיומה של החזקה במניות ושליטה בעקיפין בחברה (ע"א 6357/99 יוסף שלם). בית הדין הגיע למסקנה כי בעל השליטה האמיתי היה המבוטח ואילו בנו נרשם כבעל המניות לנוכח העובדה שהמבוטח היה בהליכי פשיטת רגל. זאת ועוד, בעת שנחתם הסכם ההעברה של הבעלות בחברה הבן עדיין היה חייל בשירות סדיר, חסר ניסיון ניהולי ועסקי וללא אמצעים כספיים, ומי שרכש בפועל את הבעלות על החברה היה המבוטח. על פי עדות המבוטח במשפט אחר שנוהל, בנו לא ניהל כלל את חברה ב' ולא היה מעורב בענייניה אלא הוחתם למראית עין. המבוטח הוא זה שהיה מעורב ופעיל בכל ענייני החברה. בית הדין קבע כי המבוטח הפעיל לחצים על בנו לחתום על ההסכם כדי לסייע בידו להיחלץ ממצוקה כספית ומנושיו. עדות נוספת שהמבוטח היה בעל שליטה מתבססת על העובדה שלמבוטח לא שולם בפועל "שכר" לעתים קרובות ולא הופרשו בעדו הפרשות סוציאליות, וגם בעת שקיבל תלושי שכר בפועל לא שולם לו שכר. הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס - פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט)


תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.