קיה סורנטו החדש: מבחן דרכים

ספק חדש ספק מחודש, הסורנטו של קיה מציע עדכון משמעותי בחבילה כדאית מתמיד
ניצן אביבי |

קיה סורנטו 2013מחלוקת עוטפת את קיה סורנטו החדש מרגע לידתו – האם מדובר בדגם חדש לחלוטין או רק במתיחת פנים מאסיבית? ההודעה לעיתונות טענה כי מדובר בדגם חדש, אך לוח הזמנים תומך דווקא באופציה השנייה (רק 3 שנים עברו מאז הצגת הדגם), וכך גם בסיס הגלגלים שנותר זהה. השוואה צד לצד מול הדגם הקודם תומכת גם היא בתאוריית מתיחת הפנים – פאנלי הצד מקורה A ועד קורה C דומים עד זהים, ונראה כי עיקר השינוי מתרכז בחרטום ובזנב שזכו למראה שונה לגמרי. עוד נראה כי החלק האחורי הונמך מעט, אם על ידי קיצור מהלך המתלה או עיגון שונה שלו, וזהו פחות או יותר.

אבל כמו שניווכח במהרה, השאלה הזו היא טכנית בלבד והתשובה חשובה רק לחובבי הטריוויה, כי הדור החדש של הסורנטו הוא שיפור עצום לעומת הדור הקודם.
 

מתיחת פנים
בעוד בפרופיל תתקשו, כאמור, לזהות את השינוי, מלפנים ומאחור אין סיכוי שתיכשלו. הפנסים מאחור נמתחו אופקית ומקנים לזנב מראה רחב ונמוך יותר, ומלפנים החליף גריל מעודן יותר את גוש הכרום המוגזם של הדור הקודם, לכדי מראה הומוגני בהרבה, שמצליח גם הוא להעביר רושם מוצק יותר מבעבר. גם העיצוב הפנימי זכה לעדכון, אם כי כאן התוצאה קצת פחות דרמטית – הוא בהחלט מודרני ונעים לעין, אבל לא בדיוק יגרור שריקות התפעלות מצד טרמפיסטים מזדמנים.
 
 

הפלסטיקה הקשיחה והפשוטה למגע, שמורכבת באופן מוצק אבל חוטאת ברווחים פה ושם, לא מוסיפה גם היא, ותורמת לציון "מספיק" בלבד. מהצד הפרקטי יהנה הנהג משפע תאים בגדלים שונים, אבל לא היינו כועסים אם התא מתחת למשענת היד – הלא מתכווננת – היה מקורר. חיבורי USB ו-AUX , בין שני שקעי כוח, אמורים להספיק לחובבי הגאדג'טים, ובקרת אקלים מפוצלת (עם יחידת מזגן נפרדת לשורה השלישית), שליטה על מערכת השמע מההגה הנעים לאחיזה, בקרת שיוט וחיישני חנייה, משלימים רשימת אבזור סבירה בהחלט. מושב הנהג נוח והמקום שופע, וקל למצוא תנוחת נהיגה טובה ושלטת, עם תלונה בודדת לגבי קורות A העבות שפוגעות בראות בצמתים.

ההודעה לעיתונות מספרת על שינוי בסידור המושבים ששיפר את המרווח בשורה השנייה, וזו אכן מרווחת מאוד עם שפע מקום לברכיים ולראש – אם כי אני לא זוכר שבדור הקודם היתה בעיית מרווח. אבל משענת הגב מעט שטוחה ולא נוחה, וברכב רחב שכזה קשה להבין מדוע הנוסע האמצעי צריך להסתפק במושב צר וקשה. השורה השלישית, כמקובל בקטגוריה, מיועדת בעיקר לילדים – ועדיף מתחת לגובה מטר וחצי. הכניסה אליה אפשרית רק מצד אחד (צד האין-נהג) וקיפול המושב בשורה השנייה דורש קצת כוח ושתי פעולות נפרדות. נתקלנו כבר בפתרונות מוצלחים יותר. הפרוספקט טוען לנפח מטען מכובד של 258 ליטר כאשר השורה השלישית זקופה, אך אין ספק שזו טעות – או שגם הליטרים הקוריאנים קטנים במיוחד. קל לנו הרבה יותר להאמין לנתון של 116 ליטר שמצאנו באתרים אירופאים – וגם זה אולי נתון נדיב מדי...
 
 

השתלת לב
יחידת ההנעה נותרה זהה בבסיסה – אותו בלוק בנפח 2.4 ליטר ואותה תיבה פלנטרית בעלת 6 הילוכים. אולם הזרקת בנזין ישירה תורמת 18 סוסים להספק המירבי, ו-1.7 קג"מ למומנט ומבטיחה לשפר משמעותית את צריכת הדלק. מבטיחה – ומקיימת. הסורנטו הפתיע אותנו עם צריכת דלק של 8 ק"מ לליטר במהלך המבחן, כשבקטעי שיוט נינוחים, עם כפתור ה-ECO לחוץ (מה שפוגע מעט בחדות התגובה לדוושה, אבל לא ברמה שתטריד אמא-כדורגל ממוצעת) מחשב הדרך התייצב על כ-12.5 ק"מ לליטר ויותר. בהחלט הפתעה לטובה ברכב פנאי גדול ומונע בנזין.

יחידת הכוח מפתיעה גם בתגובה בשרנית לדוושה כבר בסל"ד ביניים, וכוח זמין בכל מצב בלי הרעש המוגזם והלא נעים בסל"ד גבוה שהיה אופייני ליחידות הקוריאניות בעבר. בעצם, מלבד צליל מעט נוכח מדי בתנועה עירונית, אין לנו תלונות ליחידת הכוח הזו, ואין ספק כי מדובר בשיפור משמעותי לעומת הדור הקודם.

אבל הסורנטו מסתיר בשרוול אס נוסף – המתלים. בדור הקודם זו לא היתה בדיוק נקודת חוזק של רכב הפנאי הגדול של קיה, עם פעולה נוקשה שהתקשתה לטפל כראוי בשיבושים חדים, במהירות נמוכה או גבוהה. אבל כיול המתלים בדור הנוכחי משאיר את הרושם כי לא רק את המעצב גנבו בקיה מקונצרן גרמני, אלא גם את מהנדס המתלים. התחושה כאן היא "גרמנית" קלאסית – מתלים מהודקים מאוד, שלא מרחפים מעל תלאות האספלט, אבל בהחלט מרככים את מוראות האספלט הישראלי בדרכן אל ישבנו של הנהג, במהירות נמוכה או גבוהה. ההתמודדות עם גלים בכביש המהיר כבר מרשימה ממש, עם ספיגה מדויקת תוך שמירה על ריסון למופת. יופי!
 
 

המתלים מרסנים היטב את תנודות הגוף גם כאשר בוחרים להעלות את הקצב בכביש מפותל, ושומרת על התנהגות מאוזנת עם נטייה מקובלת לתת היגוי. אולם ההגה – למרות משקל בשרני ופעולה מדויקת – מציע אפס תקשורת, ויחד עם שלדה שלא תמסור מידע גם לחוקר שב"כ מנוסה, מוציא את הכיף מנהיגה מהירה.

ואגב נסיעה מהירה – בידוד רעשי הכביש בינוני, והנהג מודע בהחלט לכל שינוי בסוג האספלט, אם כי הרעש לא מגיע לרמת מפגע של ממש. רעשי הרוח – בעיקר מכיוון קצה החלון הקדמי – משאירים מקום לשיפור, אבל גם הם נשארים ברמה נסבלת בהחלט. המנוע, מצידו, סובב ב-2,000 סל"ד חרישיים ב-100 קמ"ש, וצלילו לא חודר לתא גם במהירויות גבוהות בהרבה. המזגן, לעומתו, מעט מרעיש כאשר הוא נדרש להתמודד עם טמפרטורות קיץ ישראלי.

שטח?
גרסת ה'אורבן' עם ההנעה הקדמית זוכה לפופולאריות בזכות מחירה שנמוך משמעותית משל גרסאות ההנעה הכפולה, והיא עדות לשאיפות השטח המוגבלות מאוד של הקונה הממוצע. אבל זה לא עצר בעדנו מלבדוק מה יכול להציע בשבילים רכב פנאי גדול וכבד, שמסתמך על כוח המשיכה של סרן אחד בלבד. התשובה, שלא במפתיע, היא "לא הרבה, אבל כנראה מספיק". בקרת המשיכה לא מבריקה, ושילוב של שיפוע עם אחיזה מפוקפקת יעצרו את הסורנטו, ויגרמו לכם לייחל להנעה בסרן האחורי.
 
 

אולם המתלים החדשים מציעים שילוב טוב של ריסון ויכולת ספיגה, שמאפשרים לשמור על מומנטום בתיקול מכשולים מצד אחד, ועל הסתימות בשיניים בשבילים מחוטטים מצד שני. זוויות המרכב ומרווח הגחון סבירים, ועל קרקע יבשה הסורנטו-הנעה-קדמית יגיע רחוק יותר ממה שיעז לנסות הרוכש הממוצע. אולם היינו חושבים פעמיים לפני שהיינו יורדים איתו לשטח אחרי הגשם כאשר הקרקע חלקלקה – או לפחות דואגים לקחת איתנו מספר טלפון של חבר עם ג'יפ אמיתי ורצועת גרירה שגר באזור.

עידכון ושינוי
מחודש או חדש, הסורנטו מציע עכשיו יכולת משופרת משמעותית. במפתיע השינוי המשמעותי הוא לא בעיצוב הפנסים הקדמיים או בגוון הכרום של הגריל, אלא ב"ליבה" – ביחידת ההנעה ובעיקר במתלים. אולם למרבה הצער איכות הפנים לא ביצעה את אותה קפיצת מדרגה, ומהווה עכשיו את עקב האכילס של הסורנטו. היא לא גרועה בפני עצמה, אך לא עומדת ברמה אחת עם המתלים והמנוע – או עם איכות החומרים ועיצוב הפנים של המתחרה מבית, הסנטה פה החדש. ועדיין, במחיר של 192,000 שקלים, הסורנטו מציע שבעה מושבים, מנוע מוצלח ומתלים בוגרים עטופים בעיצוב נאה, שמרכיבים חבילה אטרקטיבית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אנבידיהאנבידיה

קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור

מה צפוי לקרות למחירי הדירות בקריית טבעון, ואיך ישפיע הקמפוס של אנבידיה על האזור? אפשר לחלום, אבל צריך להיות מציאותיים
אדיר בן עמי |

רשות מקרקעי ישראל אישרה הקצאת קרקע בפטור ממכרז לחברת אנבידיה בקריית טבעון, כחלק מתוכנית להקמת קמפוס טכנולוגי ענק - קריית טבעון על המפה של אנבידיה: הקמפוס החדש צפוי לשנות את פני הצפון.  הפרויקט, שממתין לאישור סופי מהנהלת החברה העולמית, צפוי להעסיק קרוב ל-10,000 עובדים ולהשפיע על לפחות 10,000 נוספים. קריית טבעון שמתגוררים בה כ-20,000 תושבים, עומדת לכאורה בפני שינוי גדול. האם הציפיות מוגזמות?

הקמפוס החדש יעסיק כאמור עובדים חדשים רבים, אבל לא חייבים לגור בקריית טבעון כדי לעבוד באנבידיה. יש ישובים רבים בסמוך, חיפה במרחק של 18 דקות. גם תל אביב במרחק של שעה, נתניה בפחות מ-50 דקות. ויש תחבורה יחסית נוחה - זה היה התנאי הגדול של אנבידיה. כלומר, זה בהחלט אירוע חשוב לקריית טבעון ולאזור כולו, אבל צריך לקחת אותו בפרופורציות. חלק גדול מהעובדים יגיע לאזור בבוקר ויעזוב אחרי הצהריים.  יהיו כאלו שיעדיפו לגור בסביבה, אבל צריך לזכור שמדובר על הקמה שתיקח שנים ושהמעבר לאזור על פני שנים, כנראה לא יהיה בהיקפים ענקיים - כן, האזור יגדל באוכלוסייה, יתחזק כנראה כלכלית, אבל האם קריית טבעון תגדל ל-30 אלף איש תוך 3 שנים? - מה פתאום.    

אז מה כן יקרה? מחירי הדירות יעלו. גם ככה אין היצע גדול של דירות והמחירים בעלייה, והציפיה לאנבידיה תוביל לעלייה מדורגת במחירי הדירות באזור. יהיו עסקים רבים בקמפוס והתעסוקה באזור תגדל - גם של יהודים וגם של ערבים (שמהווים כ-25%-30% מאוכלוסיית האזור). האם זה יוביל לפריחה אדירה? אולי זה יקרה במרחק של 10 שנים מהיום, אם הקמפוס יילך ויתרחב. אלו תהליכים ארוכים. תהיה פריחה, אבל לא בום כלכלי אדיר באזור.  

 

הקמפוס של אנבידיה ישתרע על 90 דונם, עם פוטנציאל לבניית 120,000 מ"ר של מבנים. המיקום, בגבול המערבי של קריית טבעון ליד מחלף שער העמקים בכביש 6. תחנת הרכבת בכפר יהושע, במרחק קצר. אנבידיה, שמתמקדת בפיתוח שבבי AI ומערכות גרפיקה, רואה בקמפוס זה חלק מהרחבת פעילותה בישראל. החברה כבר מפעילה מרכזי פיתוח בתל אביב ובאר שבע, וכעת היא מכוונת לצפון כדי לנצל כוח אדם מיומן באזור חיפה. ההקצאה בפטור ממכרז משקפת אסטרטגיה ממשלתית לעודד השקעות זרות בפריפריה, עם תמריצים כספיים שמפחיתים עלויות ראשוניות ומעודדים יצירת מקומות עבודה איכותיים. השאלה אם המדינה לא נותנת בחינם. נזכיר כי גם לאינטל נתנו הנחות ענקיות. בדיעבד לא בטוח שזה היה צעד חכם. עכשיו אנבידיה היא המלכה, אבל הגלגל מסתובב. את המתנות לחברות הגלובליות צריך לדעת לפזר, לא לשים את כל הבצים בסל אחד.


הקמפוס החדש יאפשר פיתוח מוצרים כמו שבבי Blackwell, שמיועדים למרכזי נתונים. מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג ציין בעבר כי ישראל היא "מרכז חדשנות מרכזי". ישראל מהווה כ-10% מכוח האדם של אנבידיה ובמו"פ כנראה שמדובר על סדר גודל של 15%. המרכזים בישראל והצמיחה כאן מאוד חשובים לאנבידיה שצפויה להשקיע 2 מיליארד דולר בקמפוס. אנבידיה כבר מעסיקה בישראל כ-5,000 עובדים עוד כ-3 שנים זה  יוכפל. 

בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

הקרטל של תנובה ושטראוס - סמוטריץ' נלחם במחירי החלב

על הפער בין מחירי הגבינה הצהובה של תנובה לגבינה צהובה מיובאת, על השליטה של תנובה ושטראוס בשוק החלב, ועל הרפורמה של סמוטריץ'

רן קידר |

תנובה ושטראוס מתנהלות כמו סוג של קרטל. הן כמעט ושולטות בשוק החלב ומוצריו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נערך למלחמה מולם לטובת הצרכנים. לא בטוח שזה יצליח, חבל שזה רק עכשיו לקראת סיום הקדנציה שלו. חבל שהוא רק מדבר נגד רווחי הבנקים ועושק הציבור ולא באמת פועל. "אני פותח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו - רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר". אמר סמוטריץ' והמשיך - "בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל.

"המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים, יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל.


"כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק , תנובה ושטראוס, שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים.


"התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא, במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם.

ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים, תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.