קיה סורנטו החדש: מבחן דרכים
קיה סורנטו 2013מחלוקת עוטפת את קיה סורנטו החדש מרגע לידתו – האם מדובר בדגם חדש לחלוטין או רק במתיחת פנים מאסיבית? ההודעה לעיתונות טענה כי מדובר בדגם חדש, אך לוח הזמנים תומך דווקא באופציה השנייה (רק 3 שנים עברו מאז הצגת הדגם), וכך גם בסיס הגלגלים שנותר זהה. השוואה צד לצד מול הדגם הקודם תומכת גם היא בתאוריית מתיחת הפנים – פאנלי הצד מקורה A ועד קורה C דומים עד זהים, ונראה כי עיקר השינוי מתרכז בחרטום ובזנב שזכו למראה שונה לגמרי. עוד נראה כי החלק האחורי הונמך מעט, אם על ידי קיצור מהלך המתלה או עיגון שונה שלו, וזהו פחות או יותר.
מתיחת פנים
הפלסטיקה הקשיחה והפשוטה למגע, שמורכבת באופן מוצק אבל חוטאת ברווחים פה ושם, לא מוסיפה גם היא, ותורמת לציון "מספיק" בלבד. מהצד הפרקטי יהנה הנהג משפע תאים בגדלים שונים, אבל לא היינו כועסים אם התא מתחת למשענת היד – הלא מתכווננת – היה מקורר. חיבורי USB ו-AUX , בין שני שקעי כוח, אמורים להספיק לחובבי הגאדג'טים, ובקרת אקלים מפוצלת (עם יחידת מזגן נפרדת לשורה השלישית), שליטה על מערכת השמע מההגה הנעים לאחיזה, בקרת שיוט וחיישני חנייה, משלימים רשימת אבזור סבירה בהחלט. מושב הנהג נוח והמקום שופע, וקל למצוא תנוחת נהיגה טובה ושלטת, עם תלונה בודדת לגבי קורות A העבות שפוגעות בראות בצמתים.
השתלת לב
יחידת ההנעה נותרה זהה בבסיסה – אותו בלוק בנפח 2.4 ליטר ואותה תיבה פלנטרית בעלת 6 הילוכים. אולם הזרקת בנזין ישירה תורמת 18 סוסים להספק המירבי, ו-1.7 קג"מ למומנט ומבטיחה לשפר משמעותית את צריכת הדלק. מבטיחה – ומקיימת. הסורנטו הפתיע אותנו עם צריכת דלק של 8 ק"מ לליטר במהלך המבחן, כשבקטעי שיוט נינוחים, עם כפתור ה-ECO לחוץ (מה שפוגע מעט בחדות התגובה לדוושה, אבל לא ברמה שתטריד אמא-כדורגל ממוצעת) מחשב הדרך התייצב על כ-12.5 ק"מ לליטר ויותר. בהחלט הפתעה לטובה ברכב פנאי גדול ומונע בנזין.
יחידת הכוח מפתיעה גם בתגובה בשרנית לדוושה כבר בסל"ד ביניים, וכוח זמין בכל מצב בלי הרעש המוגזם והלא נעים בסל"ד גבוה שהיה אופייני ליחידות הקוריאניות בעבר. בעצם, מלבד צליל מעט נוכח מדי בתנועה עירונית, אין לנו תלונות ליחידת הכוח הזו, ואין ספק כי מדובר בשיפור משמעותי לעומת הדור הקודם.
המתלים מרסנים היטב את תנודות הגוף גם כאשר בוחרים להעלות את הקצב בכביש מפותל, ושומרת על התנהגות מאוזנת עם נטייה מקובלת לתת היגוי. אולם ההגה – למרות משקל בשרני ופעולה מדויקת – מציע אפס תקשורת, ויחד עם שלדה שלא תמסור מידע גם לחוקר שב"כ מנוסה, מוציא את הכיף מנהיגה מהירה.
ואגב נסיעה מהירה – בידוד רעשי הכביש בינוני, והנהג מודע בהחלט לכל שינוי בסוג האספלט, אם כי הרעש לא מגיע לרמת מפגע של ממש. רעשי הרוח – בעיקר מכיוון קצה החלון הקדמי – משאירים מקום לשיפור, אבל גם הם נשארים ברמה נסבלת בהחלט. המנוע, מצידו, סובב ב-2,000 סל"ד חרישיים ב-100 קמ"ש, וצלילו לא חודר לתא גם במהירויות גבוהות בהרבה. המזגן, לעומתו, מעט מרעיש כאשר הוא נדרש להתמודד עם טמפרטורות קיץ ישראלי.
שטח?
אולם המתלים החדשים מציעים שילוב טוב של ריסון ויכולת ספיגה, שמאפשרים לשמור על מומנטום בתיקול מכשולים מצד אחד, ועל הסתימות בשיניים בשבילים מחוטטים מצד שני. זוויות המרכב ומרווח הגחון סבירים, ועל קרקע יבשה הסורנטו-הנעה-קדמית יגיע רחוק יותר ממה שיעז לנסות הרוכש הממוצע. אולם היינו חושבים פעמיים לפני שהיינו יורדים איתו לשטח אחרי הגשם כאשר הקרקע חלקלקה – או לפחות דואגים לקחת איתנו מספר טלפון של חבר עם ג'יפ אמיתי ורצועת גרירה שגר באזור.
עידכון ושינוי
מחודש או חדש, הסורנטו מציע עכשיו יכולת משופרת משמעותית. במפתיע השינוי המשמעותי הוא לא בעיצוב הפנסים הקדמיים או בגוון הכרום של הגריל, אלא ב"ליבה" – ביחידת ההנעה ובעיקר במתלים. אולם למרבה הצער איכות הפנים לא ביצעה את אותה קפיצת מדרגה, ומהווה עכשיו את עקב האכילס של הסורנטו. היא לא גרועה בפני עצמה, אך לא עומדת ברמה אחת עם המתלים והמנוע – או עם איכות החומרים ועיצוב הפנים של המתחרה מבית, הסנטה פה החדש. ועדיין, במחיר של 192,000 שקלים, הסורנטו מציע שבעה מושבים, מנוע מוצלח ומתלים בוגרים עטופים בעיצוב נאה, שמרכיבים חבילה אטרקטיבית.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
