גולדמן זאקס, הבנק השני בגודלו בארה"ב, מואשם כי ב-2007 הנפיק ניירות ערך שמהמרים על המשך צמיחת שוק המשכנתאות בארה"ב, מבלי לידע את ציבור הרוכשים בנוגע לניגוד אינטרסים שלו בעסקה. כל זאת, על רקע רפורמה חדשה למערכת הפיננסית שהנשיא אובמה מנסה להעביר. זוהי רפורמה מרחיקת לכת והנוקשה ביותר מאז שנות השלושים, ולהערכתי, היא אינה מטפלת במספר סיכונים שעדיין קיימים במערכת. ההונאה של גולדמן זאקס בשנת 2007, ערב התפוצצות בועת הסאבפריים, הנפיק גולדמן זאקס, מוצר פיננסי חדש. מי שרוכש אותו מקבל פרמיה כל עוד שוק משכנתאות הסאבפריים בארה"ב אינו קורס, כלומר הרוכש מהמר כנגד התפוצצות בועת האשראי. למשקיעים דווח, כי הרכב המשכנתאות בבסיס אותו מוצר נבחר ע"י גורם חיצוני באופן אובייקטיבי. כעת התברר, כי מאחורי אותו מוצר חדש, עמד הסכם אחר של גולדמן זאקס עם מנהל קרן גידור בשם ג'ון פולסון. האחרון, פתח פוזיציות "שורט" אדירות כנגד נכס הבסיס, כלומר הימר נגד שוק משכנתאות הסאבפריים האמריקאי, וכנגד הלקוחות של הבנק. בנוסף, הורשה פולסון לבחור את נכסי הבסיס המרכיבים את המוצר, כדי שיוכל להמר כנגדם. גולדמן זאקס, לפי ההאשמות, הרוויחה פעמיים: פעם אחת על המכירה של המוצר ללקוחות ופעם שנייה מעמלות ששילם ג'ון פולסון לבנק. הלקוחות הפסידו קרוב למיליארד דולר... גולדמן זאקס היה הבנק היחידי בארה"ב שגרף רווחים מהתפוצצות בועת האשראי, והיו שטענו שהוא למעשה היה אחד הגורמים לה. על רקע פרשה זו, חוזרות הקריאות להאיץ את הרפורמה במערכת הפיננסית שמציע הנשיא, ברק אובמה. קצת רקע ?על הרפורמה מבנה המערכת הפיננסית בארה"ב כיום, השתנה באופן מהותי בשנת 1999. עד אז, הסתמכה המערכת הפיננסית בארה"ב על חוקי Glass-Steagall - מערכת חוקים שהפרידה בין הבנקים המסחריים, דהיינו בנקים שעסקו באשראי ופיקדונות, לבין בתי ההשקעות בארה"ב. הצורך בהפרדה הזו היה אחד מהתובנות של המשבר הכלכלי ב 1929. בשנת 1999 ביטל ממשל קלינטון את החוקים ואפשר לבתי השקעות לעסוק בפעילות מסחרית. ביטול החוקים סייע לצמיחה הגבוהה בהיקף ההשקעות במכשירים פיננסים חדשים בארה"ב ולגאות בשוק ההון. הרפורמה שברק אובמה מציע כעת כוללת חזרה לאותם חוקים ישנים באמצעות מספר מגבלות: 1. הגבלות על מסחר בכספי החסכונות של הבנק, כולל איסור השקעה בקרנות הון סיכון/גידור והגבלת השקעה בנדל"ן. 2. הגבלות על מסחר בניירות ערך מגובי נכסים שונים למטרות שאינן השגת רווחים ללקוחות. 3. מגבלות על מיזוגים בין בנקים גדולים. 4. מגבלות על נתח השוק של הבנקים, מבחינת היקפי הלוואות. הביקורת הציבורית כנגד ממשל אובמה טענה, כי כספי הסיוע שהועברו לחילוץ הבנקים הגדולים למעשה רק הגבירו את הרצון ליטול סיכונים ולרכוש מכשירים פיננסים, במחשבה שבמקרה הגרוע ביותר הממשל יחלצם. אובמה נעתר לקריאות הללו וקידם את הרפורמה. מדוע להערכתי הרפורמה מרחיקת לכת אך אינה מטפלת בכל הבעיות? גם אם מסכימים עם הטענות כנגד העסקאות של גולדמן זאקס, שהימר כנגד הלקוחות שלו, פעולה אסורה שעל כך אין עוררין, עדיין קיים החשש שבלהט העשייה, הרפורמה המוצעת דווקא מעלה את הסיכונים במערכת הפיננסית ולא פותרת חלק מהבעיות שעדיין קיימות בה. הגבלת סיכונים אמנם מביאה לפגיעה ברווחים, אך כאן מדובר בפגיעה חדה ומיידית במקורות הרווח, בשעה שהבנקים עדיין לא התאוששו לגמרי מהמשבר. בנוסף, הרפורמה אינה פותרת את בעיית הגלובאליות: ארה"ב בחרה להגביל את השקעות כספי הבנקים, בעוד מדינות אירופה החליטו לא לעשות כן, אלא להסתפק בהגדלת דרישות ההון העצמי. שונות כה גבוהה בין ההגבלות על בנקים ברחבי העולם, אחת המערכות הגלובאליות ביותר, עשויה ליצור אפשרויות ארביטראז' ? פעילות אסורה על בנק אמריקאי בתחומי ארה"ב תתבצע כעת בשלוחה אחרת של הבנק באירופה. זוהי פעולה רווחית עבור הבנק, אך גם דרך אפשרית להימנע מלקיים את החוק המוצע ולרפורמה אין כיום תשובה נאותה לכך. ולבסוף, הרפורמה אינה מתייחסת למדיניות התמריצים והבונוסים. שהרי הרצון להרוויח באמצעות נטילת סיכונים תמיד קיים. הפיתוי לעשות זאת על חשבון הלקוחות כנראה גם הוא קיים, ולעתים ינסו בנקאים אלו או אחרים למצוא דרכים שיאפשרו להם לעשות זאת. הרגולציה המוצעת מנסה למנוע הפקת רווחים באמצעות מכשירים פיננסים מסוימים, שעשויים להרוויח על חשבון הלקוחות. אך היא עשויה להביא לכך, שהבנקים בארה"ב יחפשו מקורות רווח אחרים ויתלו סיכונים גבוהים כמו בעבר, רק בתחומים אחרים. כתבה: אורית לוין, אנליסטית בנקים וביטוח, יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, בנק מזרחי-טפחות * אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.