אמיר אדר מהראל פיננסים: "מחיר מניית כיל משקף תרחיש פסימי למדי וזאת בלשון המעטה"
מניית כיל נסחרת בשעה זו בעליות שערים ולמעשה זו המניה היחידה בבורסה בת"א (מבין מניות מדד ת"א-100) שצבועה כעת בירוק. אמיר אדר, מנהל מנהל מחקר בהראל פיננסים אומר כי היום "דעתנו החיובית על כיל נותרת בעינה וזאת למרות החשש מהמשך חולשה בטווח הקצר. אנו סבורים כי מחירה הנוכחי של המניה משקף תרחיש פסימי למדי וזאת בלשון המעטה."
אדר מציין כי מבט לשער המניה ולשער הדולר העדכני (עליה של 13.4% מתחילת החודש) מראה כי מחירה הנוכחי של מניית כיל משקף מחיר אשלג של כ- 220 דולר לטון, המרווח התפעולי המשתקף לסקטור הדשנים עומד על כ- 20%, נמוך משנת 2005 בו עמד על כ- 22%." ומציין גם, כי "מגזר התכלית והתעשייה מהווים כבר כ- 30% משוויה של החברה".
אדר מתייחס למספר נקודות משיחת הוועידה עם פוטאש:
1. תקופת המתנה מביאה להתאמת ההיצע לביקוש
"רמת מחירי הסחורות, מחנק האשראי בברזיל ובארה"ב והצפי להמשך ירידות במחירי החנקן והפוספט עשויים להוביל להמשך האטה בביקוש לדשנים לתקופה נוספת של בין 4 ל- 6 חודשים, כלומר מרץ 2009 (לקראת עונת הזריעה בארה"ב). במקביל היצרנים מצמצמים היקפי ייצור, במקרה של פוטאש השביתה המתמשכת הנה תחליף לצמצום היקף הפעילות, נציין כי בתחום הפוספט נעשים צעדים דומים (מוסאיק ו-OCP) וכך גם בתחום החנקן. הנהלת פוטאש ציינה כי גם בתרחיש של ירידת צריכת אשלג בארה"ב הערכות הפסימיות עומדות טווח של 5% עד 10% כלומר ירידה של 400 אלף טון בלבד."
2. סין
"ההערכה הנה כי לסין נותרו מלאי אשלג של 2.2 עד 3 מיליון טון אשלג, מתוכם 1 מיליון טון בצינורות ההפצה המקומיים והיתר בנמלים. הנהלת פוטאש מניחה כי החוזה יסגר עד תום הרבעון הראשון ואינה פוסלת סגירה מקודמת עד לתום שנת 2008 כפי שתוכנן טרם המשבר. לפי שעה היא אינה סבורה כי ההודים יקדימו גם השנה את הסינים."
3. הודו תקזז במקצת את ההאטה בברזיל
"ההאטה בברזיל בחודש האחרון צפויה להוביל לכך שהיבוא יסתכם בטווח של כ- 6.3 עד 6.8 מילין טון אשלג, ירידה של 800 אלף טון עד 1.1 מיליון טון מהערכתם הקודמת. נציין כי כמויות אלו הנן מחצית מהרמה האופטימאלית במדינה. בהודו לעומת זאת פוטאש מעלה את התחזית ל- 5 מיליון טון (500 אלף טון מעל התחזית הקודמת) וצופה גידול נוסף בשנת 2009."
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)לקראת מימוש חוק הרווחים הכלואים - המוקש הגדול שטמון בהעברת נכסים מחברה לידיים פרטיות
חוק הרווחים הכלואים מייצר אי וודאות ובלבול רב. מדובר בחוק שמתמרץ בעצם במקרים רבים סגירת חברות והעברת הנכסים לבעלי המניות - לפעמים זה מוביל לנזק גדול; על החוק ועל הסיכונים
רווחים כלואים במסגרת חוק הרווחים הכלואים (או בשמו הרשמי: חוק ההתייעלות הכלכלית), אישרה הכנסת הוראת שעה שמקנה הקלות במס לחברות ולבעלי המניות שלהן. סעיף 6 לחוק מאפשר העברת נכסים מחברה לבעל מניות בשני דרכים: הליך פירוק החברה או העברת נכסים מהחברה לבעל מניות פרטי, וזאת בפטור ממס רכישה וממס שבח.
ואולם, בניגוד לפטור שניתן בעניין מס רכישה ומס שבח, החוק "שותק" בכל הנוגע להיטל השבחה והיטלי פיתוח, ואינו מקנה פטור מהיטלים אלה במסגרת העברת הנכסים.
מדובר במוקש גדול שיכול "לצוף" בדיעבד, לאחר השלמת המהלך, בדמות של היטל השבחה או היטל פיתוח. אי הוודאות הזו בעת ביצוע ההעברה, עלולה לגרור למיסוי מוניציפלי בו ייתקל בעל המניות המעביר, בשלב מאוחר יותר.
בימים אלה אנו מצויים בישורת האחרונה של יישום וביצוע הוראת השעה, שכאמור כוללת שתי אפשרויות אשר ביצוען צריך להיות עד סוף השנה ואף מוקדם מכך.
- רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה
- עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מסלול פירוק - פירוק מלא של החברה והעברת כל נכסיה והתחייבויותיה לבעלי המניות. מועד הפירוק חייב להסתיים עד 31 בדצמבר 2025 והמס על רווחים ראויים לחלוקה מחושב במועד זה.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
